בנסיעה ארוכה למשחק חוץ יש סיכון גבוה, כי אמנם אתה יודע שלהפסיד זה חלק מלהיות אוהד קבוצת כדורגל (ובטח כשזה נוגע להפועל שלנו), אבל אין ספק שלהגיע הביתה בזריזות מאצטדיון טדי או מנסיעה של שעה אחרי משחקי חוץ קרובים, מנחם הרבה יותר, מאשר לבלות בערך שעתיים על הכביש בדרך חזרה עם נוסעת נוספת, הבאסה של ההפסד.

הנסיעה לנצרת עילית הייתה מתישה, משחק באמצע שבוע בשעת צהריים מאוחרת, שהתנועה בכבישי הארץ מזדחלת בין פקק למשנהו, גרם לכך שלקח לי ולחברים על האוטו כמעט חצי שעה לצאת מהעיר, אל הדרכים המתפתלות והארוכות עד לעילוט. הווייז היה לרעתנו כל הדרך, ואמר שנגיע ב17:58, רק 2 דקות לפני תחילת המשחק, ובסכנה להחמיץ את שריקת הפתיחה.  בסוף כנראה שהכוכבים הסתדרו לטובתנו, ועם העליה על כביש 75, גם הוייז כבר נכנע ואמר שנגיע ב-17:50 ואכן כך היה. בסופו של יום, נכנסנו למגרש קצת לפני השריקה אחרי כמעט שעתיים וחצי על הכביש. 

למזלם של האוהדים המסורים (ואולי אפילו מעט בזכותם), גם השחקנים לא רצו להצטופף עם אותה גברת באסה בנסיעה.

מה שהפך את הנסיעה הביתה להרבה יותר נעימה (וקצרה בערך בשעה, בכל זאת הכבישים התפנו).

למרות יתרון שני השערים שהשיגה הפועל, והעובדה שהייתה יותר טובה במהלך השלבים הקריטיים של המשחק, לאחר ספיגת השער המצמק של נצרת, ניכר היה כי המשחק בהרצליה עוד יושב בראשם של השחקנים. הקבוצה הלכה אחורה מעט, אבל ערנות של השחקנים המנהיגים (שי חדד, גולן חרמון, אבירם בורכיאן ואוהד סיידוף בעיקר), חיזוק ההגנה בחילוף האחרון של פרדי (יהודה חוטה במקום מיקו ממן, הישר לעמדת הקשר האחורי) והעובדה שנצרת קבוצה קצת פחות טובה מהרצליה, מנעו מתרחיש המשחק בהרצליה לשוב בפעם השניה תוך שבוע. אני מרגיש שהיה סוג של התבגרות ולמידה בזכות הנצחון הזה, ושהטראומה של ספיגת גול שיוויון בדקות האחרונות, התעמעמה מעט, מה שיתרום לבטחון ומורל השחקנים במשחקים הבאים.

חוגגים ניצחון בנצרת | צילום: אורן פלד

אי אפשר לדבר על השיפור ביכולת הקבוצה בתקופה האחרונה, בלי לדבר על המאמן החדש, פרדי דוד.

ניכר כי הקבוצה משחקת יותר טוב מאז שנכנס לתפקיד לפני בערך חודש, ושהוא ״הרים״ את רמת האמונה של השחקנים בעצמם, לצד זה שהוא משדר רוגע, סמכות ומקצעויות.

שני אירועים תפסו את עיני בתקופתו הקצרה של פרדי במועדון, שלדעתי מסמלות את הקשיחות ונועם ההליכות שלו בעת ובעונה אחת. הראשון, בסוף המשחק מול נצרת עילית, בזמן שכל השחקנים מברכים את ליעד עובד על שער הנצחון הנהדר, פרדי ניגש לשיחה עם החלוץ משה בן לולו, שנמצא בתקופה מקצועית לא טובה. בן לולו עלה מהספסל באותו משחק, והחמיץ תוך זמן קצר שתי הזדמנויות קורצות להעלות את הקבוצה ליתרון (ולחזור לכבוש אחרי תקופת יובש ארוכה), דבר שיצר תסכול שניכר לאחר מכן במשחקו. פרדי דיבר איתו ארוכות על הדשא, ומרחוק נראה כי השיחה תקיפה אך גם מעודדת, בסיומה טפח המאמן על שכמו של השחקן. 

המקרה השני התרחש השבוע במשחק בעילוט, פרדי החליט להוציא את המגן אורי כהן, לקראת סוף המחצית הראשונה, לאחר שזה קיבל כרטיס צהוב, ואח״כ ביצע עוד עברה קשה. פרדי רצה להמנע מהסיכון להקלע למשחק עם עשרה שחקנים. כמובן שכהן היה מתוסכל מההחלטה וראו זאת על פניו. זה ברור, חילופים במחצית הראשונה נדירים מאוד, ועלולים להיות משפילים לשחקנים, אבל פרדי לא התרגש. המאמן עמד עם אורי, לאחר שזה ירד מן המגרש, ובמשך כמה דקות הסביר לו את החלטתו והקשיב לטענותיו, בסיום נראה היה שאין זכר לכעס אצל אורי כשהוא חגג את הניצחון עם חבריו.

אני מקווה שפרדי ימשיך להצליח לשפר את הקבוצה ושיחותיו עם השחקנים והחלטותיו המקצעויות ימשיכו להניב פירות נצחון משמחים.

פרדי דוד. בונה ביטחון אצל השחקנים | צילום: תום כהנא

וביום שישי, לאחר שהחיוך חזר לפנים במשחקים האחרונים, הראש מורם לקראת זה הבא: בניד לוד מגיעה לטדי. ההתרגשות לפני המשחק נמהלת בגאוות מנצחים ורצון לטרוף את הליגה, ולהתמודד ראש בראש כשווים, עם אחת מקבוצות הצמרת הקבועות של הלאומית בשנים האחרונות.

כמו כל אוהד חרד, אמשיך קודם כל בהסתכלות מתמדת למה שקורה בתחתית הטבלה, אבל אפשר לקוות להמשיך ולהתקדם צעד אחר צעד, ונצחון במשחק הזה יקדם אותנו להצטרפות לחבורת הצמרת, וירחיק עוד קצת את דאגות התחתית.

עוד אסור לנו לנוח על זרי הדפנה, אבל אין ספק שהמשחקים האחרונים ממלאים את הלב האדום שלי בשמחה ותקווה. מעבר לנצחונות, זו בעיקר היכולת המשופרת של הקבוצה, המשחק ההתקפי והשמח, והמלחמה, שחסרה לי כל כך בתקופות פחות טובות העונה.

ביום שישי מבחן קשה לקבוצה האהובה שלנו, וכולנו נגיע כדי לתמוך.

נתראה בשישי ב15:00 בטדי, יאללה הפועל!