הניצחון המפתיע של הפועל קטמון ירושלים בשבוע החולף על מוליכת הטבלה כיום, הפועל פתח תקווה, הזכיר לי הלצה: הפיל והעכבר הולכים זה לצד זה על שביל עפר. לפתע פונה העכבר אל הפיל ואומר לו: "תראה כמה אבק אנחנו עושים".

אין ספק. "אנחנו" מההלצה ההיא היינו במשחק הזה הפועל קטמון ירושלים. קבוצה אחת, הפועל פ"ת, שיחקה כדורגל שובה עין, הרבתה לבעוט לשער, כדור אחד חולץ ממש מקו השער, כדור אחר קיפץ עליו ולא נכנס. האבק ברחבה של האדומים מירושלים היה סמיך. ואז באה ההתקפה היחידה במשחק שסיכנה את שערם של המלאבסים – האבק החד-פעמי היה גדול על  השוער אוראל כהן וזה שמט את הכדור ובדיוק להזדמנות הזאת חיכה "העכבר" שלנו, אבירם ברוכיאן, כדי להבקיע ולנצח את המשחק.

ארבעה משחקי ליגה שלמים לא הבקיעה הפועל שער – בסך הכל 360 דקות. עוד 76 דקות ללא שער נרשמו במשחק האחרון שבו ניצחה הקבוצה (את אחי נצרת, 0:1, משער של רז שטיין בדקה ה-14). וכך גם שעה שלמה, 60 דקות, עד לשערו הגואל של אבירם ברוכיאן במחזור שעבר נגד הפועל פתח תקווה (0:1). בסך הכל היו אלה 496 דקות משחק ללא כיבוש שערים. זאת, מבלי להתחשב גם בתוספות הזמן במחציות ובסוף המשחק (עוד בערך 20 דקות).

וכך היו לנו שתי בשורות טובות ואחת פחות טובה בסופו של "משחק הבית" בלוד: ניצחון ראשון אחרי ארבעה הפסדים רצופים בליגה הלאומית שהסתיימו בכך (מעולם הקבוצה לא נוצחה ארבע פעמים ברציפות בשום ליגה) וכ-500 דקות משחק ללא שער הסתיימו גם הם (ואף זה לא קרה קודם מעולם). הבשורה הפחות מרשימה: בעברית צחה – גנבנו ניצחון. הוא לא הגיע לנו. הקבוצה ניהלה משחק חלש, ללא שום מעוף, הברקות, התקפות מסודרות.

אחרי שמונה מחזורים הפועל קטמון ירושלים מצויה עמוק למדי בתחתית, אבל יש עוד הזדמנות לברוח משם כבר במחזור התשיעי, במשחק החוץ נגד מכבי יבנה במגרשה המחודש.

עם 12 נקודות ב-9 מחזורים – אפשר יהיה קצת לנשום לרווחה. אולם, אם נפסיד ביבנה, האדומים שלנו עלולים להתדרדר מהמקום ה-13, אחרי חלק ממשחקי המחזור התשיעי שכבר שוחקו ביום ששי האחרון, עד למקום ה-15, שממנו יורדים בסוף העונה, ללא שום מבחנים, בחזרה לליגה א'.

נכון, העונה עוד ארוכה, אולם לקבוצה האדומה מצפים משחקים קשים בהרבה מאשר זה ביבנה, שגם הוא לא צפוי להיות משחק קל. לנצח בחוץ את הפועל פ"ת, מ.ס. אשדוד, מכבי אחי נצרת או מכבי הרצליה, בסיבוב השני, או לנצח כבר בעוד שבועיים במשחק חוץ את הפועל רמת השרון המפתיעה לטובה, כעת במקום השלישי בליגה, עם מאמנה הזכור לטוב, ליאור זדה - יהיה הרבה הרבה יותר קשה.

לכן, אחרי הפסד ביתי מאד לא מחויב המציאות נגד מכבי קרית גת ועוד הפסד כזה נגד בני לוד, ואחרי ההתאוששות המפתיעה, לפחות בתוצאה, עם הניצחון על הפועל פתח תקווה, חייבים האדומים שלנו לנצח במשחק החוץ ביבנה. שתי סיבות עיקריות לכך: לחבר שני ניצחונות רצופים – כפי שפתחנו את העונה (נגד שתי הקבוצות מנצרת) – יחזיר את הביטחון, שאבד מעט לאחרונה, לשחקנים שלנו, וניצחון כזה גם "יכפר" על  הפסדים לא מחויבי המציאות שנחלנו לקרית גת ולבני לוד.

גד ליאור

ונא לא לטעות גם מכבי יבנה היא אגוז קשה לפיצוח. בתום המחזור השמיני יבנה השקיפה על הליגה ממרומי המקום החמישי. לאחר מחצית ממשחקי המחזור התשיעי היא ניצבת ערב המשק נגדנו במקום השביעי. אגב, יבנה עלתה ללאומית לפני שלוש עונות בזכותה של הפועל קטמון ירושלים. אלמלא ניצחנו אז, במחזור האחרון בליגה א' דרום, בחוץ, ממש בסיום המשחק המפורסם, את בית"ר כפר סבא, מכבי יבנה לא הייתה מגיעה באותה העונה לליגה הלאומית.. אולי היבנאים יזכרו לנו ביום שני חסד נעורינו.

ארבעה משחקי יום שני בערב מצפים כעת לקבוצה עד לסיום הסיבוב הראשון. למרות שמדובר במשחק של אמצע השבוע – האוהדים חייבים לעשות מאמץ ולהגיע בהמוניהם כבר ביום שני הקרוב (19.00) ליבנה, כי יציע אדום מתלהב ומעודד יעשה כבר את חצי העבודה, כדי לחזור עם נקודות מיבנה.

לכן, בואו במזג אוויר סתווי נאה (החזאים מבטיחים לנו שלא יירד גשם), כדי לשיר את השירים שלנו, 50 דקות מירושלים, ולסייע לאסוף עוד נקודות לקבוצה האדומה. יאללה הפועל!