1984, לוס אנג'לס. ריצת המרתון הראשונה לנשים באולימפיאדה. הרצה השוויצרית גבריאלה אנדרסון-שייס עצרה את נשימתם של מיליוני הצופים כאשר רצה את מאות המטרים האחרונים כשהיא חצי מעולפת, צולעת, סחוטה, בוהה, הוזה וכמעט גמורה. אבל היא עשתה את זה והפכה לסמל לספורטאית דגולה.

פברואר 2015, אוסטין, טקסס. איבון ננטוץ', רצת המרתון הקנייתית, ממש זוחלת את 60 המטרים האחרונים במרתון – שבורה, רצוצה, חצי מעולפת. מאוחר יותר היא מספרת שכלל לא זכרה מה אירע לה בקילומטרים האחרונים של הריצה. לקול תשואות מסיימת גם היא את הריצה. רוח הספורט שוב מנצחת.

סוף חודש אפריל 2015. קבוצת הפועל קטמון ירושלים מתייצבת לשני משחקיה האחרונים במחוז הצפוני של ליגה א' לעונה הזאת. עוד 4 נקודות – והאדומים חוזרים, אחרי שנה בלבד, לליגה הלאומית, שממנה נשרו אשתקד. גם את ריצת המרתון המפרכת הזאת חייבים לסיים – וכולנו תקווה: לא בזחילה, לא בהזיה ולא בעילפון.

זהו. נותרו שני משחקים אחרונים  בליגה – ואת המתח אצל האדומים, כמו האמרה הנדושה, אפשר לחתוך בסכין. אין אוהד קטמוני אמיתי שלא חושב השבוע, למרות הימים הקשים (יום הזכרון) והשמחים (יום העצמאות) על הקבוצה האהובה, זאת שלמענה כדאי לסיים את ריצת המרתון בהצלחה, אפילו אם תימשך עד לדקה ה-90, ב-1 במאי, במחזור הנעילה של העונה המרתקת הזאת. את המרתון בנופי צפון הארץ המקסימים – נסיים בחגיגה גדולה, כך כולנו מאמינים ומקווים, עם שיא חדש של צופים, באצטדיון טדי בסוף השבוע הבא.

נתרכז כאן במחזור ה-29, במשחק החוץ של הפועל קטמון ירושלים נגד מכבי צור שלום.

שמעתי השבוע אוהד ותיק שאומר: "צור שלום קבוצה חלשה והיא כבר ניצלה. יהיה ניצחון קל". כמה שהאוהד הזה טעה. ראשית, צור שלום איננה בתחתית, אלא במרכז הטבלה. שנית, אין משחק קל בליגה א' צפון (חוץ מלנצח בשערים רבים את האחרונה, מכבי אום אל פאחם). ושלישית – חישבתי את המצב בטבלת המחוז הצפוני של ליגה א' בסיבוב השני בלבד, וכאן תבוא ההוכחה עד כמה צור שלום, שהייתה קבורה עמוק בתחתית בסיום הסיבוב הראשון, הפכה בעצם לקבוצת צמרת, במקום הרביעי המכובד. הפועל קטמון צברה רק 4 נקודות יותר מצור שלום ב-13 מחזורי הסיבוב עד כה. הזלזול בה הוא מאיתנו והלאה.

טבלת הסיבוב השני (בסוגריים מיקום הקבוצה בתום הסיבוב הראשון):

1. עירוני נשר          30 נקודות (4)

2. הפועל קטמון  י-ם     29 נקודות (2)

3. הפועל בית שאן   29 נקודות (10)

4. מכבי צור שלום   25 נקודות (15)

5. מגדל העמק         24 נקודות (7)

6. גבעת אולגה        23 נקודות (5)

7. הפועל הרצליה    22 נקודות (1)

8. מעלות-תרשיחא   20 נקודות (14)

9. קרית אתא          15 נקודות (3)

10. הפועל חדרה     15 נקודות (11)

11. דלית אל כרמל   13 נקודות (6)

12. כרמיאל-צפת     13 נקודות (12)

13. אסי גלבוע         11 נקודות (13)

14. מג'ד אל-כרום 10 נקודות (8)

15. בית"ר נהריה  7   נקודות (9)

16. אום אל פאחם 1- נקודות (16)

מה בעצם אומרת לנו הטבלה?

מדובר ממש בשתי ליגות שונות בשני הסיבובים הללו. ראו מה עשו וכיצד זינקו במעלה הטבלה הפועל בית-שאן (מקום 3!), מכבי צור שלום (מקום 4!) ומעלות-תרשיחא (מקום 8). לעומת זאת, ראו איך התדרדרו הפועל הרצליה (מהמקום ה-1 ל-7), קרית אתא (מהמקום ה-3 ל-9) דלית אל כרמל (מה-6 ל-11), מג'ד אל-כרום (מה-8 ל-14) ובית"ר נהריה (מהמקום ה-9 ל-15).

המסקנה: בסיבוב השני דווקא יריבתנו הקרובה, מכבי צור שלום, היא קבוצת צמרת ומכבי קרית אתא, יריבתנו האחרונה העונה, היא קבוצת מרכז טבלה. נכון, שצור שלום בעצם גמרה את העונה, אך ידידות שחקניה ואוהדיה עם אלה של עירוני נשר מחד, והעובדה שקרית אתא תהיה כנראה זקוקה מאד לנקודות כדי להשתלב בפלייאוף במחזור האחרון, מבהירות עובדה אחת: לאדומים מירושלים צפויים שני משחקים קשים מאד.

אני מודה שבמשך 61 דקות ביום שישי האחרון חששתי שריצת המרתון של הפועל קטמון מסתיימת דווקא במשחק בית נגד מעלות-תרשיחא. בדקה ה-7 ספגו האדומים שער מפתיע ומרגיז וחרף גל ההתקפות – שער השוויון הגיע רק בדקה ה-61. או אז בתוך 9 דקות הפכו מיכאל קירטבה, עוז צבאג וליעד עובד את התוצאה על פיה – 1:3 לקטמון. לטעמי, הייתה זאת המחצית הטובה ביותר של הפועל קטמון ירושלים בעונה הנוכחית. לא אגזים אם אומר שברמה הזאת היינו מנצחים גם אחדות מקבוצות התחתית בליגת העל.

ביום שישי הקרוב ברור לגמרי שאסור יהיה להגיע למצב שבו הפועל קטמון ירושלים תפגר בתוצאה. במגרש חוץ קשה, עם קהל מקומי שאוהד את קבוצות הצפון ובראשן נשר, יהיה קשה מאד לחזור מפיגור. מה שצריך לקרות הוא דווקא להוביל ממש מדקות הפתיחה (מה שלא עשינו כמעט העונה) ובהמשך להגדיל את התוצאה, באמצעות שליטה בכדור וניהול המשחק דקות ארוכות קרוב לשערה של צור שלום.

בה בשעה נוכל לקוות גם שהפועל בית שאן המצטיינת תנצח במגרשה הביתי את עירוני נשר, או לפחות תסיים עמה בתיקו. במקרה כזה נבטיח את העלייה לליגה הלאומית המקצוענית כבר ביום שישי הקרוב, סמוך לחמש אחר הצהרים.

את היציע הקטן בצור שלום נצבע בששי בצהרים (14:30) באדום ונשיר, למחרת חג העצמאות, את השירים של הפועל קטמון ירושלים – ואם נעלה כבר השבוע, אפשר יהיה לחתום את פרק המזמורים משירת האינטרנציונל ועד לשירת התקווה. יאללה הפועל – ללאומית!