אותי האלימות שהייתה השבוע בדרבי התל-אביבי ממש לא הפתיעה. את מי בעצם האירועים המחפירים הללו עוד מצליחים להפתיע?

הנה תקציר מכמה ממשחקי הפועל קטמון בשנים האחרונות:

בכפר יונה השליכו עלינו עשרות אבנים, בשכונת התקווה היו אלה בקבוקי מים מלאים, בדימונה קיללו אותנו ילדים בני שש במלים הגסות ביותר, ברהט ניסו לגנוב לנו את הדגלים, בקרית מלאכי השליכו עלינו מקלות ופינצ'רו גלגלים לשתי מכוניות של אוהדים, בערד קיללו אותנו עשרות נערים לאורך כל 90 הדקות, במשחק סיום העונה בכפר סבא, אחרי הניצחון הדרמאטי שלנו בתוספת הזמן, הבריחו אותנו השוטרים מהאצטדיון ונאלצנו להקיפו כדי לחמוק מזעם אוהדי בית"ר שנושלה מהמקום הראשון.
וזאת רק רשימה חלקית מאד.

כאשר אנחנו רואים ילדים שעוד לא מלאו להם עשר שנים מקללים את הורי האוהדים, מזכירים שמות של איברים מוצנעים בגוף, עושים בכף היד סימן של עריפת הראש – מי בדיוק חושב שהרחקה של אוהד מבוגר מהמגרשים ל-2-3 ואפילו ל-10 משחקים תועיל להיאבק באלימות במגרשים? שנתיים-שלוש מאסר בפועל לאוהד שפרץ למגרש בדרבי התל-אביבי אולי יהיה עונש מרתיע. אולי.

נכון שאיני יכול להיות אובייקטיבי לגמרי כאשר אני כותב על הקהל האדום הנפלא של הפועל קטמון ירושלים, אך בהכירי את הקהלים של רוב הקבוצות בארץ (עברנו דרך כל הליגות...) – איני מכיר עוד קהל הגון וספורטיבי כמו שלנו.

האדומים ביציע מצטיינים בשירי אוהדים, לפעמים קצת מרגיזים, אך לעולם לא לא מאיימים על שופטים ולא יורקים עליהם, לא מחכים מחוץ לאצטדיון להתעמת עם אוהדי ושחקני הקבוצה היריבה ובוודאי לא תוקפים לעולם איש מהקבוצה שנגדנו.

להפך: גם כאשר שחקני קבוצת האוהדים האהובה מפסידים בבית, במשחק כה מכריע, כמו נגד עירוני טבריה – מוחאים להם בסיום כפיים וקמים לכבודם! לרוב שחקני היריבות שלנו משפשפים את העיניים כדי להאמין למחזה המוזר הזה, שהם נחשפים אליו לראשונה ביציע האדום!

פתחתי את הטור שלי השבוע בנושא האלימות, כי לא ניתן לעבור על המתרחש במגרשים לסדר היום. אולם, כאן צריכה לבוא עוד הערה חשובה אחת:

לצערנו, בלא מעט מקרים, הגורם לתסיסה ביציעים הוא השופט. לא שמוצדק חלילה להתנכל לשופטים ובוודאי שלא לפגוע בהם. אולם, על ההתאחדות לכדורגל ואיגוד השופטים להעניק כעת תשומת לב מיוחדת לרמת השיפוט בארץ, שברוב המקרים היא נמוכה ביותר.

במשחקי הפועל קטמון שפטו השנה לפחות שלושה שופטים שדומה היה שלא קראו מעולם את התקנון ושהחוכמה היא לא מהתכונות העיקריות אצלם. הגדיל לעשות השופט במשחק הבית עם מגדל העמק, שפשוט טעה לכל אורך המשחק, כולל אפילו (וזה ממש לא רגיל) לטובתנו. כל הקהל והשחקנים רואים בבירור נגיעת יד של שחקן – ורק השופט לא רואה כלום. הקוון מרים דגל מוטעה לנבדל. השופט עומד קרוב מאד לשחקן, אך לא מתקן את הקוון. הכדור יוצא מחוץ למגרש – והמשחק נמשך כאילו כלום. שחקנים מתחזים שוכבים דקות ארוכות על הדשא, בלי שום סיבה, והשופטים לא שולפים כרטיס ובוודאי שלא מוסיפים אפילו דקה נוספת אחת למשחק. פשוט עסק השכיבות המבויימות הפך לעסק המוצלח ביותר על המגרש!

לכן, קורס שופטים שנתי מזורז היה עוזר להזכיר לעשרות שופטים את הכללים ואת תפקידם במגרש – להרגיע ולא להתסיס!

אם הייתם שואלים אותי באיזה משחק משבעת הראשונים נראה לי שלא נוציא נקודות – הייתי מצביע בבירור על המגרש הרעוע בדלית אל כרמל. קבוצה טובה, מוליכת הטבלה, עם מגרש שמתאים אולי לרעיית עדר פרות ולא למשחק בליגה א' – זה לא המקום לצבור בו נקודות, שאיבדנו דווקא במשחקי בית.

אבל, הפועל קטמון (כבר אמרנו?) היא קבוצה מיוחדת במינה. דווקא במשחק הקשה ביותר עד כה, התעלו האדומים על עצמם ואלמלא החמצות משוועות (חמש בהתקפה אחת וארבע בהתקפה אחרת, ממש מטרים מהשער) הייתה התוצאה לטובת האדומים מוכפלת.

פתאום התגלתה הקבוצה האדומה במיטבה. אין ספק – אבירם ברוכיאן הוא רכש מצוין, אבל גם שאר השחקנים שיחקו נכון ואפילו מי שהיו חלשים במשחקים הקודמים, כמו אשר בלילטי, השתפרו לפתע במחצית השנייה. ומיקו ממן – איתו צריך לפתוח משחקים!

עכשיו הגיעה שעת האמת: האם יתקנו האדומים את הפתיחה הצולעת משהו של העונה הזאת, במספר ניצחונות רצופים וחשובים?

אם יצליחו כדורגלני הפועל קטמון לנצח השבוע בבית, בטדי (ששי, שימו לב – כבר ב-12:00 בצהרים) את הקבוצה המגמגמת, אסי גלבוע, ההמשך יהיה טוב.

אסי גלבוע מגיעה לטדי אחרי חמישה משחקים ללא ניצחון ואיבוד נקודות לקבוצות התחתית כרמיאל/צפת השבוע (1-1) והפסד לבית"ר נהריה (שקצת זכורה לנו לא לטוב) בשבוע שעבר (2-1).
חניכיו של רחמים סלע מיעטו להתאמן לאחרונה, לאחר ששכרם עוכב, התסיסה בקבוצה רבה ואין סיבה שאבירם, עוז, בן, מיקו, שחר, אוהד וחבריהם לא ינצלו זאת. משחק טוב של האדומים – ואפשר יהיה לשפר אולי גם במקצת את הפרש השערים השלילי שלנו ובוודאי לקפוץ 2-3 מקומות במעלה הטבלה, לכיוון הצמרת הגבוהה. שם מקומנו!

בשבוע שלאחר מכן יתקיים "משחק העונה" שלנו עד כה – בחוץ נגד הפועל חדרה, המובילה כעת את טבלת המחוז הצפוני של ליגה א', עם 15 נקודות, 5 יותר מלקטמון, לפני עירוני נשר שלה מספר נקודות דומה.

בששי בצהרים צריך פשוט לנצל את המגרש הגדול, שקבוצות יריבות בליגה א' לרוב לא רגילות אליו, להחמיץ פחות (!!!) ליד השער ולהיזהר בהגנה מהבעיטות של אסי גומה (5 שערים העונה, כולל בגביע), וזאת לא טעות – אסי הוא הכוכב של אסי גלבוע...

בחצות היום בששי, נכון מוקדם יותר מהרגיל, נתייצב כולנו ביציע המערבי של אצטדיון טדי ונזעק בקול גדול: "יאללה הפועל!"