אם לא עכשיו – אימתי. הפועל קטמון ירושלים הגיעה לרגע האמת של העונה הלאומית הראשונה כולה. בתוך חמישה ימים – מיום ששי הקרוב ועד ליום שלישי הבא – יוכרע סופית באיזו ליגה ישחקו כדורגלני קבוצת האוהדים הראשונה בישראל בשנה הבאה.
אחרי משבר שנמשך עשרה משחקים ללא ניצחון – התאוששו האדומים שלנו וחזרו לנצח, אפילו פעמיים ברציפות. שלא תהיה טעות – כמסורת הטובה עלינו, עד שהושגו שני הניצחונות הללו, הוציאו לנו, האוהדים הנאמנים, שוב את הנשמה. אבל מי שאוהד את האדומים בירושלים מגיל 6, ואני כבר מבוגר פי עשרה, הרי יודע שאדום ולהוציא את הנשמה הם ממש תאומים...

הליגה הלאומית בכדורגל היא בוודאי המשוגעת ביותר בליגות של מדינת ישראל. השנה שוב הוכח הדבר. שני מחזורים לסיום היו עדיין כל קבוצות הפלייאוף התחתון במצב שעלול היה להובילן לרדת ליגה. לקראת המחזור האחרון נותרו, ממש תיאורטית, חמש קבוצות שנאבקו בתחתית הטבלה.
אמרנו תיאורטית, כי מי היה מאמין שייתכן שהפועל קטמון ירושלים תצליח לעבור את הכח רמת-גן, כאשר היא נזקקה לתשעה שערים יותר מהכח? ומה קרה בפועל? הפועל אשקלון כבר הובילה אחרי פחות משעה 0-4 על הכח, סיכנה את הפועל קטמון ירושלים בגלישה מיידית לליגה השלישית, בלי מבחנים, בעוד שלירושלים חסרו במצב הזה רק 5 שערים להישאר בליגה.

גד ליאור

עשר
פעמים בעונה האחרונה ניצחו קבוצות את מכבי אום אל פאחם לפחות בחמישה שערי הפרש. לכן זה לא נשמע כמשהו דמיוני. בסיבוב השני גם הפועל ניצחה כך (0-5). אבל, כשלא הולך – לא הולך. עד לדקה ה-76 של המחזור האחרון בפלייאוף התחתון הייתה הפועל קטמון ירושלים למעשה במקום ה-15 ושחקני אשקלון ההמומים מעצמם וממה שקורה באצטדיון וינטר, במקום המוביל למבחנים.
רק אז היה זה רז שטיין, המצטיין במיוחד במשחקים האחרונים, שאחרי הטיל המשווה של דן רומן בדקה ה-55, כבש צמד (76, 88) – והחזיר את הצבע ללחיי האוהדים מכוססי הציפורניים (אם עוד נשארו כאלה מהמשחקים האחרונים) ואת הקבוצה האדומה למבחנים.
בינתיים כבשה הכח בדקות הסיום שער מצמק נגד אשקלון, מה שאומר שעוד 4 שערים – היו מספיקים לאדומים להישאר מיידית בליגה הלאומית. אבל, להבקיע ארבעה שערים, מהדקה ה-88, שבה הובקע השלישי של האדומים (1-3) לרשתה של אום אל פאחם, זאת כבר הייתה משימה בלתי אפשרית אפילו לצוות מהסדרה המפורסמת הנושאת את השם הזה...

אז זהו. הגענו למבחנים ולעונה הארוכה ביותר בתולדות הפועל קטמון ירושלים בת השבע. גם עברנו השנה שלב בגביע, גם שיחקנו 30 מחזורי ליגה מורטי עצבים וגם השתתפנו בפלייאוף ועכשיו, לקינוח העונה המיוחדת הזאת, גם יהיו לנו מבחנים... במקום 31 משחקים, במינימום, נשחק השנה 41 משחקים. עונה ממש לא קלה לשחקנים ולאוהדים האדומים.
עיר חדשה תעלה ביום ששי על מפת הישובים שעמם מתמודדת הפועל קטמון ירושלים מאז יסודה. היינו ברהט, שיחקנו עם אלהושלה ושדרות, ביקרנו בקרית מלאכי, באופקים, בנתיבות, בכפר-סבא ובכפר יונה. עכשיו תהיה זאת העיר טבריה שנגדה יתמודדו האדומים.

_
מזור ושטיין (צילום: אור סדן)

ובכן, יריבתנו תהיה במשחק הראשון, בבית, באצטדיון טדי, ביום ששי בשעה 16:00, קבוצת עירוני טבריה, שסיימה במקום השני בליגה א' צפון. זאת קבוצה שהיא למעשה ממשיכת דרכה של הפועל טבריה האגדית, ששיחקה בליגה הראשונה, אז הלאומית, פעמיים – ארבע עונות בשנים 1961 עד 1965 ובשנת 1989 לעונה אחת. כעבור שנה לא התייצבה הקבוצה, שהייתה ענייה בכסף, לשני משחקים – והתפרקה. רק ב-2007 הוקמה מחדש כקבוצת עירוני טבריה – ועכשיו היא מבקשת לעלות, על חשבוננו, לליגה הלאומית הבכירה, ולחזור לימיה הגדולים מלפני 50 שנה.
בדרכה לגמר המבחנים, ניצחה טבריה שלוש קבוצות לגמרי לא רעות, בפלייאוף העליון של ליגה א': מכבי דלית אל כרמל, הפועל מגדל העמק ולבסוף בבעיטות הכרעה מ-11 מטר גם את מיודעתנו מאשתקד, הפועל אזור, שגם היא נכנעה לטבריינים.

היום אין
בקבוצה שמות גדולים כמו פעם, אך היא בהחלט קבוצה טובה. את כוכביה מהעבר – ובראשם יצחר נזרי האגדי, עודד מכנס (כן, גם הוא!) וגם עופר ואייל דן, ניני עשור, מאיר עמור ואילן סיידה, החליפו צעירים, רובם לא מוכרים כל כך, אף כי אחד מהם מוכר לנו היטב: האדום לשעבר, המפציץ בבעיטותיו (כבש לקטמון שער נדיר ביופיו ישירות מהקרן), כיום חלוצה המרכזי של עירוני טבריה, שלום עקיבא.

שי אהרון ושלום עקיבא בעונה שעברה (צילום: גיא יצחקי)

אין ספק שצפוי מתח רב במשחקי המבחן, שיכריעו עונה שלמה לשתי הקבוצות. מול הטבריינים השאפתניים, שיבואו בשיא האנרגיה למשחקים, יתייצבו שחקני קבוצת האוהדים האדומה, שירצו להוכיח שהמשבר מאחוריהם – והעונה הבאה תהיה השנייה של הפועל קטמון ירושלים בליגה הלאומית בכדורגל.
בדיקה קטנה שעשיתי ושיחה עם אוהד טברייני, העלתה שלקבוצה קהל אוהדים גדול ומסור. למשחק הבית בצפון (שלישי, 16:00, טבריה), צפויים להגיע, כפי שכבר היה במשחקים קודמים של הקבוצה, 3,000-4,000 אוהדים טבריינים. גם לאצטדיון טדי בירושלים יגיעו וודאי כמה עשרות ואולי אפילו מאות טבריינים. אך אין בכלל ספק שגם הקהל המצויין של האדומים יהיה עצום ורב הרבה יותר. אפשר לצפות לחזרה לימי המשחק הגורלי עם מכבי שעריים. אני מעריך שלא יהיו ביום ששי פחות מ-4,000 אדומים במשחק האחרון (בכל הליגות) העונה באצטדיון טדי, הנחשב לטוב ולגדול (למעט ר"ג) באצטדיונים בארץ.

ביום ששי הקרוב אפשר יהיה לסיים את המשימה. ניצחון מוחץ על הטבריינים – יבטיח להפועל עונה נוספת בליגה הלאומית. תוצאה רעה, תיקו או ניצחון בהפרש של שער אחד – יעניק יתרון עצום לשחקנים מהעיר הנושקת לכנרת ויהיה קשה מאד לנצחה בצפון. לכן נהיה באצטדיון טדי ביום ששי הקרוב כולנו – מגיל שנתיים ועד תשעים (מותר גם יותר...) - בתלבושת האדומה ונצעק בקול גדול: יאללה הפועל!