"כשאדם הולך לקונצרט ושואלים אותו איך היה, הוא אומר 'הנגנים ניגנו יפה'. כששואלים אוהד כדורגל איך היה, הוא אומר 'ניצחנו'. זה ההבדל."
-אמיר בן פורת-

• בתמונה הראשית בידיעה - דאפי ספונר וגיא יצחקי
• זה הזמן להצטרף לעמותה - אל תחכו!

כדורגל בכלל, ובירושלים בפרט, הוא הרבה יותר ממשחק. הוא בבואה שבתוכה משתקפים תהליכים חברתיים, פוליטיים ודמוגרפיים. ההזדהות של אוהד עם קבוצת כדורגל מתקבעת לרוב בגיל צעיר, בדרך כלל בלי לקחת בחשבון את כל המשמעויות שיתווספו להזדהות הזו במהלך השנים. כמו בכל מערכת יחסים, הקשר יכול להתגבר או להיחלש בתקופות מסוימות, ובמקרים קיצוניים להתנתק. עם זאת, כמו אהבה ראשונה, הוא לעולם לא יישכח. אך קבוצת כדורגל היא מושג אבסטרקטי מדי, והזדהות אמיתית זקוקה לגיבורים בשר ודם. גיבורים אלה הם השחקנים המיתולוגיים.

_
עלי עותמאן (גיא יצחקי) וצבי סינגל (גוסטבו סגורסקי)

מה הופך שחקן לסמל ומקור הזדהות? הסיבות מגוונות: כשרון טכני נדיר, נחישות, הצטיינות ברגע קריטי, נאמנות ארוכת שנים למועדון או מנהיגות. את כל אלה מעצימה השתקפות השחקן בדעת הקהל, שלתקשורת בכלל, ולצילום בפרט חלק משמעותי בעיצובה. עד שנות השבעים היה צילום הסטילס הדרך העיקרית בה נחשפו דמויות השחקנים לקהל רחב, כאשר עם הזמן נוסף לכך גם צילום הוידאו. צילומי דיוקנאות השחקנים סייעו לקבע את התדמית בתודעה - בין אם בעת הנפת גביע היסטורית או בעימות נחוש עם שחקן יריב. בתערוכה זו ניסינו לבחון את התהליך ההפוך - לנסות, שוב בעזרת הצילום, לפרק את הסמל בחזרה למימדים אנושיים פשוטים.

בימים אלה, כאשר כל ילד משועפאת ועד גילה נחשף לכוכבים מאירופה ודרום אמריקה על בסיס יומיומי, עניין אותנו לחזור למי שהניחו את היסודות לכדורגל בירושלים על שלוש הקבוצות הפעילות בו כיום. שלושה עשר צלמים נפגשו עם שמונה עשר כדורגלני עבר, המהווים את הבסיס לפניו של הכדורגל בירושלים, ובחנו כיצד נראים אותם סמלים מהעבר כיום. במקביל בחנו את הדור הבא של הכדורגל בירושלים, ממנו יצמחו כנראה סמלי העתיד.

יאללה ירושלים!


"יש אנשים שטוענים שכדורגל זה עניין של חיים ומוות. אני מאוד מאוכזב מהגישה הזאת. אני יכול להבטיח לך שזה הרבה, הרבה יותר מכך."
-ביל שאנקלי-

_
גם הצוות המקצועי שלנו על שלטי החוצות - אמיר גולה (דאפי ספונר) ונחום תא שמע (אסף אלבוחר)