אי שם בדרום הארץ, ליד דימונה שוכן לו מפעל טקסטיל. פלוגת בני גרעינים של הנח"ל, רגע לפני השחרור, היא אחד מהגורמים האמונים על בטחונה של אותו מפעל, בניהם גם אני, חבר עמותה ואחד חלקי ארבע מאות ומשהו מבעלי הפועל קטמון ירושלים.

סיבוב המשחקים שהסתיים בשבוע שעבר, היה בשבילי סיבוב הליגה המלא האחרון בו אני גם אוהד הפועל וגם חייל סדיר בצבא ההגנה לישראל, ומבחינתי אין ספק שהצבא היא אחת מהתקופות הקשות לאוהדים.

טל דורון לא במדים

האמת, כבר התרגלתי לטוב, אחרי שנה של עבודה חינוכית בפרדס חנה–כרכור, כחלק מפרק המשימה הלאומית במסלול של בני הגרעין, שנה בלי נשק, שמירות, כוננויות, הקפצות וסיורים, ואמנם במסגרת צבאית, אבל הרבה פחות אטומה מזאת של גדוד 50 של הנח"ל (בו שירתי כלוחם כמעט שנתיים שקדמו לפרק המשימה), והכי חשוב עם אפשרות הגעה כמעט לכל המשחקים של הפועל.

אבל הנה חלפה לה השנה ובאוקטובר האחרון חברי ואני נקראנו להתייצב בשנית, והנה שוב הנשק, והשמירות וכל הטררם הנלווה, והכי נורא, יציאות של 16-5 (16 ימים בבסיס, 5 ימים בבית). כלומר, משחק של הפועל פעם בשלושה שבועות (וזה עוד בלי הפגרה המעצבנת שנחתה בול, בחוק מרפי מתבקש, בסוף השבוע בו הייתי בבית).

תנו לי לנסות להעביר לכם קצת מהמציאות הזאת: שבת בערב, המדבר קפוא, וג'יפ ההאמר הצבאי של הסיור שאני דוהר עליו בצירי מרחב האבטחה של הגזרה, ואני בלחץ עצום, לא בגלל כוננות מבצעית מיוחדת או התרעות חשודות, אלא בגלל שהמשחק של הפועל מול שעריים התחיל לפני מספר לא מבוטל של דקות ולי אין מושג מה התוצאה.

הרכב נעצר, והיד אוטומטית מחליקה לכיוון הכיס של החרמונית, ומוציאה את האייפון, אני נכנס לאינטרנט, ובמהירות, הטוויטר, הפייסבוק והאפליקציה של הפועל נפתחים אחד אחרי השני על גבי צג המכשיר החכם, ועיני חושכות, שעריים מובילה 1-0 בטדי.
עוברות כמה דקות שבהן אני לא מפסיק ללחוץ על REFRESH במכשיר, והבלתי יאומן קורה, רגע לפני שאני חושב שאנחנו יורדים למחצית בפיגור, יותם פנסו בהופעת הבכורה שלו, כובש שער משווה, וכל זה אחרי לחיצה קצרה אחת על רענון ממש לנגד עיני, ומבחנתי זה הגול הכי יפה שלא ראיתי.

הקהל מול כפר שלם במחזור הראשון, תוכלו למצוא את טל בתמונה? (צילום: גיא יצחקי)

את המחצית השניה כבר העברתי במגורי הפלוגה, אחרי שירדתי מהסיור, ובזמן שאני יושב עם החבר'ה ואנחנו שותים תה או קפה, חלק מעשנים, מדברים על מה נעשה כשנשתחרר, ואיפה תהיה מסיבת השחרור המטורפת שלנו, ואני כל שתי דקות זורק מבט לאייפון, ומחכה ומצפה לעדכון או משהו.

אני חושב שאת צעקת ה"יש!" שלי מהשירותים לא היה מישהו בפלוגה שלא שמע, וכמה מביך ומטופש שזה לא היה, אני אומר לכם, שמי שלא קיבל הודעה על גול יתרון לזכות הפועל בזמן שהוא יושב בשירותים, פספס חוויה בחייו - עידן שמש מעלה את הפועל ליתרון, בערך 10 דקות לסוף המשחק, את 10 הדקות האלו אני מביט בבהיה במסך ובתקווה שהמשחק רק יגמר כבר, ולשמחתי והקלתי הרבה, זה אכן מה שקורה. ועכשיו כל מה שנותר לעשות זה רק לחכות בסבלנות לתיאורים בפורום ולתקציר של דאפי, אבל את זה אני כבר אבדוק בשמירה הבאה.

עידן שמש כובש מול שעריים, את ה"יש!" מהשירותים שמעו בכל הפלוגה (צילום: גיא יצחקי)

בשלושת המשחקים הבאים של הפועל אני עוד אהיה בצבא, למשחק מול כפר שלם אני אגיע ובאחרים
אני מניח שהסיטואציה שתיארתי פה תחזור על עצמה פחות או יותר, ולאחר מכן אני כבר אהיה אזרח מאושר, אבל אין ספק שהחוויות האלה של האהדה בצבא ישארו איתי, כמו הרבה חוויות אחרות מהצבא, לעוד שנים ארוכות.

לחיילים בנינו, שאני מניח שהסיפור הזה נשמע להם מוכר, אני רוצה להגיד שבסוף זה עובר והפועל מחכה באזרחות. ולאוהדים שעומדים לפני גיוס, קחו את זה בקלות, מתי שהוא אתם תצטרכו להפסיד משחקים. אבל, לחזור הביתה מהצבא וללכת למשחק של הפועל, לטעמי זה אחד מהבילויים הכי טובים של הסוף שבוע, ואם אתם בתנועת נוער – לכו למסלול של גרעין נח"ל, אתם לא תתחרטו על זה.

שיהיה לכולנו אחלה סיבוב שני, לי כבר יש סיבה אחת לפחות לשמוח בסיבוב הזה, ואני מקווה שהפעל תתן לי עוד רבות כאלה.

יאללה סיבוב שני!
יאללה הפועל!

השחקנים בכפר יונה בסיבוב הראשון, מה מחכה לנו בשני? (צילום: גיא יצחקי)