לקראת המשחק הבאמת חשוב ביום ששי בעיר הדרומית נתיבות (13:15), נזכרתי בהלצה על אותו שחקן כדורגל שמגיע ערב אחד למגדת העתידות. האיש שואל אותה איך נראה גן עדן. המכשפה הקשישה מתבוננת שעה ארוכה בכדור הבדולח שבידיה ולבסוף פולטת: "המממ, אני רואה חדשות טובות וחדשות רעות".
מסתקרן הכדורגלן ומבקש פרטים. מתבוננת האישה שוב בכדור הבדולח ואומרת: "החדשות הטובות הן שיש שם למעלה אצטדיון כדורגל מפואר, חבל על הזמן. טדי לעומתו זה מגרש חול מלא מהמורות. אצטדיון מהסרטים יש בגן עדן".
מתלהב הכדורגלן עד מאד ושואל את מגדת העתידות: "נו, אז מה כבר יכולה להיות הבשורה הרעה?"
משיבה המכשפה, כשחיוך של רשע על פניה: "מחר ב-8 בבוקר יש לך משחק בכורה באצטדיון הזה"...

• על המשחק באתר | בפורום | בפייסבוק
• תומכים בהפועל!
• רדיו קטמון - תכנית 15

אז, ככה. הפועל קטמון ירושלים עוד לא בדרך לגן עדן, אבל הבשורה הטובה היא שלשחקנים ולכדורגלנים שמור שם לבטח מקום של כבוד, אף כי בעוד שנים רבות. בינתיים אנחנו משחקים עדיין על כדור הארץ, אבל הבשורה הרעה היא שאם נפסיד ביום ששי בנתיבות, יכול מאד להיות שגן העדן הזמני שלנו על כדור הארץ, הליגה הלאומית, דווקא לא יזמן לנו משחק בכורה בחודש אוגוסט הקרוב...

אז זהו. הגיעה שעת האמת. אנחנו כאן תמיד אופטימיסטים וכך נישאר,
אבל את האמת קשה להסתיר: הפועל קטמון ירושלים של השבועיים האחרונים היא לא אותה קבוצה שאנחנו מכירים, מוקירים ואוהבים כבר ארבע שנים וחצי: איפה ההתלהבות על המגרש? איפה המשחק החכם, האמביציוזי? ואם יורשה לנו להעיר: איפה הייתה שירת הקהל במשחק האחרון? היא נדמה משום מה במחצית השנייה מול הקהל הנלהב כל כך והסימפאטי של מכבי (הבולגרים) יפו!

גד ליאור

אחרי שני הפסדים, וספיגה של 6 שערים (!) בשני המשחקים האחרונים, כמעט 40% מהספיגה מאז ראשית העונה (16 שערים) – הפועל קטמון ירושלים חייבת לחזור לעצמה.

קודם כל אסור להתייאש! גם לברצלונה, לביירן מינכן, לארסנל וליובנטוס כבר היו משברים קשים ביותר – והקבוצות הללו נחלצו מהם ובגדול. גם קטמון תחלץ מהמשבר – והיא במשבר, בכך אין ספק – וגם קטמון תעשה את זה בגדול. העניין הוא שאם זה לא יקרה ביום ששי הקרוב, זה עלול יהיה להיות אולי מאוחר מדי.

אז מה צריך יהיה לעשות במשחק מול קבוצת התחתית מעיר הבאבא-ברוך, הרב איפרגן וחבריהם מנתיבות?

קודם כל – ההתלהבות חיבת לחזור אל השחקנים. בלי זה – אין על מה לדבר. רק אחר כך בא הביטחון העצמי החסר לאחרונה, שגם לו זקוקים היום עד מאד חבריו של עמית שמש – המצטיין ובעל הביטחון הרב ביותר בשורות הפועל קטמון ירושלים בשבועות האחרונים.

ולבסוף, אם יורשה לי לתת כמה עצות של אוהד שרוף למאמן ולשחקנים: לא ראינו כבר מזמן התקפות מתפרצות של קטמון. ראוי היה ללמוד מקבוצת האוהדים מכבי קביליו יפו איך מפתחים שוב ושוב התקפות מסוכנות שכאלה (ושוב תודה לעמית שמש שהצילנו מתבוסה). בלי מתפרצות, במיוחד נגד קבוצת תחתית כמו עירוני נתיבות, שתנסה בעצמה לייצר כאלה – קשה יהיה לנצח שם ובמגרשים אחרים.
עוד עצה: בבקשה, בבקשה – בלי קרנות קצרות. כל קרן ארוכה בליגה הזאת היא מתנה - חצי שער ואנדרלמוסיה אמיתית ברחבה, ופעמים רבות כמובן שער שלם!
ועוד עצה: אם יש לנו שחקנים מוכשרים מאד, מדוע לא להרכיב אותם למן הדקה הראשונה? מדוע הם יושבים על הספסל שעה שלמה וברגע שהם נכנסים, ולפעמים זה כבר מאוחר מדי, רק אז נושבת רוח חדשה בקישור ובהתקפה?

הפועל נגד נתיבות בסיבוב הקודם, השחקנים יצטרכו להיות במיטבם השבוע (צילום: גיא יצחקי)

המשחק ביום ששי הוא באמת גורלי להמשך השתייכותה של הפועל קטמון ירושלים (28) לצמרת הגבוהה של ליגה א', מחוז הדרום. המובילה (נקווה שזמנית), מכבי יבנה (30 נקודות), תארח את הרביעית בטבלה, אורתודוכסים לוד (25), למשחק צמרת חשוב, שניתן לקוות שיסתיים בתיקו... הפועל מרמורק (28 נקודות, כמו לקטמון, אך עם משחק חסר), תארח את הפועל כפר שלם החלשה. נצפה להפתעה... יתר הקבוצות, לפחות כרגע, אינן משתתפות עוד במרוץ להשגת הכרטיס הבודד לליגה הלאומית.

אגב, כדי לעלות לליגה הזאת תצטרך אלופת מחוז הדרום להתמודד במשחק קשה ביותר עם המובילה חסרת המעצורים של המחוז הצפוני, אסי גלבוע, שעד עכשיו הפסידה רק פעם אחת וסיימה משחק אחד בתיקו. אבל, די ל"צרה" בשעתה...

עובדה מעודדת אחת לקראת משחק החוץ החשוב בנתיבות יש לנו: הפועל קטמון ירושלים, שאיבדה בבית 14 נקודות (!), הפסידה רק פעם בודדת במשחק חוץ, בערד (שאותה הביסה נתיבות בשבוע שעבר 0-3), ואת המנגינה הזאת במשחקי החוץ שלנו אי אפשר להפסיק...

אז גם בלי שי אהרון, אורי וורנר וליאור חוג'ה הפצועים (החלמה מהירה לשלישיה!), וגרי אסוס שהורחק, הפועל קטמון ירושלים מוכרחה לנצח בנתיבות.

אנחנו נעודד את הקבוצה האהובה כמו תמיד בקריאות קצובות של "יאללה הפועל".