אני אוהד הפועל קטמון ירושלים.
אני לא אוהד הפועל ירושלים ולא אף קבוצה אחרת (הייתי לפני שנים אוהד הפועל תל אביב אבל זה עבר לי...)
הצבעתי בעד האיחוד כי האמנתי שזה נכון מהרבה סיבות (למי שלא נמאס מכל העסק יכול לחזור ולקרוא)
אבל אני יכול לומר כאן שלשמחתי האיחוד לא יצא לפועל. לשמחתי, לא כיוון שאני לא רוצה איחוד אלא כיוון שאני באמת ובתמים מאמין שהאיחוד צריך להתחיל בלבבות, באוהדים, באמונה ובדרך. לצערי הדרך הנוכחית הובילה לכל כך הרבה דם רע שטוב שלא יצא לפועל. במציאות לא היה נוצר איחוד היו נוצרים קבוצות, פילוגים, שנאות וחורבן פנימי.
עכשיו יש לשתי הקבוצות וזמן להתרחק אחת מהשניה (לצערי אולי גם בליגות נפרדות) ולעשות חושבים. אם בסופו של דבר יהיה גרעין מספיק חזק שירצה שזה יקרה, זה יקרה. זה יתרחש מאליו באופן טבעי, מרצון ואהבה ולא בכוח, תוך יצירת שנאה.
קצת כמו בזוגיות, לפעמים מרחק עוזר להבין מה חשוב באמת.
אני חושב שהדרך של ליפקין באה ממקום טוב ואמיתי ואני לא מאשים אותו. אבל כנראה שצריך לעשות הרבה עבודת שטח לפני ההגשמה.
מי שמאמין באיחוד צריך לקחת את הזמן שניתן לנו (שנה שנתיים) וליזום מהלכים לקירוב, לשיח ואולי בסופו של דבר לאיחוד אמתי (לפני האיחוד העיסקי)
כאשר בדרבי העתידי יונפו שלטים בשני הצדדים הקוראים לאיחוד אז נדע כי הזמן מוכן והרגע הגיע.
נמשיך להאמין באהבה ולא בשנאה ואולי נסחוף קצת נוספים ( גם אצלנו וגם בצד השני) והעתיד יראה אדום.
באהבה ואמונה ננצח! יאללה הפועל
|
נשלח - 08/05/2014 : 15:59:51
