קצת בשביל להירגע, הרצתי בראש רגעים ספורטיביים (ואנושיים) נדירים: משחקן שלא מבקיע מול שער ריק כי השוער נפצע, דרך תשואות לשחקן יריב פצוע, ועד למחיאות הכפיים שלנו לבת-ים בעונה הראשונה (ואני לא מזכיר את קבלת הפנים לעדי גורדון החולוני במלחה, שבו גם חבריו לקבוצה עמדו ובכו. צמרמורת... רק בגלל שזה כדורסל אני לא מזכיר את זה)