| משתמש |
 על אוהדים ושחקנים  |
|
גלעד 
921 הודעות |
 נשלח - 02/10/2010 : 20:14:27
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי אלי בן רימוז
אני לא חושב שהשחקן צריך להודות לקהל. זה ממש עיוות של מערכת היחסים בין קהל לקבוצה. זה בהחלט יפה שהקבוצה מגיעה לאחר המשחק ומוחאת כפיים לאוהדים, אבל אם הם לא עושים זאת זה בסדר גמור ולא צריך לחשוב שמשהו במקרה כזה לא בסדר.
כשאני נוסע לחור ומעודד, אני עושה זאת כי הפועל קטמון זה התחביב שלי. זו לא עבודה ואני לא חייב. העובדה שאני מזוכיסט ונהנה לסבול רק מחזקת את הזהות שלי כאוהד קטמון. אף אחד לא חייב לי שום דבר על זה שהתחביב שלי זה לבוא לראות משחק כדורגל בליגה ב' ובוודאי שאף שחקן לא צריך להודות לי. גם לפולניות שלי יש גבול.
לא יודע אם שחקן מודה לאוהד זה ההגדרה הנכונה, אבל בכל זאת, לדעתי, כמו סביר להניח לדעת רוב יושבי היציע, שחקן הוא לא רק שכיר חרב שבא לעשות את העבודה שלו. לדעתי בכל אופן, יש משמעות למחויבות לקבוצה, ובצד זה מחוייבות למה שהיא מייצגת ולכן גם לקהל שלה. חוצמזה שלאורך זמן יש לזה גם משמעות מבחינת תוצאות על המגרש. חווינו את זה בעונת מבשרת השניה, שמבחינת חומר שחקנים (בתחילת העונה) היינו פייבוריטים לעליה. אמנם היה לנו מאמן שהתעקש לשחק 2,4,2, אבל לא כל האשמה עליו. בין היתר חלק מהסיבה למחדל קשורה בזה ששחקנים לא שיחקו למען הקבוצה ולמען הקהל. |
Hasta la Victoria Siempre |
 |
|
|
אלי בן רימוז
301 הודעות |
נשלח - 02/10/2010 : 20:58:06
|
| אני בהחלט מתחבר טוב יותר לשחקן שמתחבר לקבוצה ומשחק למען הקבוצה משחקן שמשחק למען עצמו. יש הבדל גדול בין לשחק למען הקבוצה ולשחק למען הקהל. אני סולד מכל ההתחנפות לקהל ובאותה מידה לשחקנים שמתחנפים ליור הקבוצה. |
החיים הם כמו גויאבה - כחולים עם עין אחת וזנב. |
|
|
|
lazy
2403 הודעות |
נשלח - 02/10/2010 : 21:06:22
|
לדעתי שחקן צריך להודות לקהל גם כעניין סמלי, אפילו אם לא בא לו. זה מה שמקובל אצלנו בקבוצה מימים ימימה, ומן הראוי שברומא הוא יתנהג כרומאי. בדיוק כמו שיש מקומות עבודה שיש בהם חוקים מסוימים שלא כולם אוהבים, עדיין צריך להתיישר איתם.
אנחנו קורעים את הגרונות שלנו, גם כדי לנסות וליצור אווירה טובה במגרש, כדי שלשחקן יהיה יותר כיף לשחק. ובנוסף, אנחנו גם משלמים לשחקן חלק מהמשכורת. אז לא יקרה כלום אם הוא ירים את היד לכיוון הקהל בזמן חילוף. זאת לא כזאת טרחה גדולה. |
 גולה יביא לנו רגל... |
|
|
|
נדב
109 הודעות |
נשלח - 03/10/2010 : 08:18:28
|
לטעמי השינוי של השנים האחרונות בתרבות האהדה באים לידי ביטוי גם מצד האוהדים וגם מצד השחקנים. אני חושב שהיחסים כמו שאתם מנסים להגדיר אותם לא קיימים. כלומר, שחקן לא ירים יד לקהל בגלל שהקהל בא לעודד בכל משחק, וגם אם כן, אפשר לראות את זה כאקט סמלי וחסר משמעות.
בעבר, כאשר קבוצות היו מבוססות על שחקני בית, החיבור בין הקהל לבין השחקן היה קהילתי. כלומר השחקן היה גדל על אהבת המועדון ורואה את עצמו חלק מהמרקם של האוהדים. לכן גם המחויבות שלו לסמל, לקהל ולעתיד המועדון היו גדולים יותר. הדוגמא הברורה שיש לי בראש לשחקן כזה היום היא שי אהרון. גם אם הוא לא ירים יד לקהל באחד המשחקים זה לא יפגע כהוא זה במחויבות שלו לקהל ולמועדון.
מנגד בעולם הכדורגל המקצועי השחקנים שמגיעים לא באמת מחוברים בנימי נפשם למועדון. לכן הם הולכים למקומות האלה של אהבת המשחק ותו לאו. הגדולה של הקהל תהיה לגרום להם להרגיש מחוברים כל כך לקהילה ולמועדון ואז הם יראו את ההערכה שלהם. כלומר להפוך אותם משכירי חרב לשחקני בית למרות שהם לא גדלו פה.
הסתפקות בניפנופי ידיים כפתרון היא יישימה, היא אפילו מנחמת ומספקת בשביל כמה מהאוהדים. אבל היא לא יותר מאשר מחווה של נימוס. היא בוודאי לא מציגה את השינוי התודעתי והרגשי שהרבה מהאוהדים מייחסים לה. |
|
|
|
גלעד
921 הודעות |
נשלח - 03/10/2010 : 10:39:11
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי נדב
לטעמי השינוי של השנים האחרונות בתרבות האהדה באים לידי ביטוי גם מצד האוהדים וגם מצד השחקנים. אני חושב שהיחסים כמו שאתם מנסים להגדיר אותם לא קיימים. כלומר, שחקן לא ירים יד לקהל בגלל שהקהל בא לעודד בכל משחק, וגם אם כן, אפשר לראות את זה כאקט סמלי וחסר משמעות.
בעבר, כאשר קבוצות היו מבוססות על שחקני בית, החיבור בין הקהל לבין השחקן היה קהילתי. כלומר השחקן היה גדל על אהבת המועדון ורואה את עצמו חלק מהמרקם של האוהדים. לכן גם המחויבות שלו לסמל, לקהל ולעתיד המועדון היו גדולים יותר. הדוגמא הברורה שיש לי בראש לשחקן כזה היום היא שי אהרון. גם אם הוא לא ירים יד לקהל באחד המשחקים זה לא יפגע כהוא זה במחויבות שלו לקהל ולמועדון.
מנגד בעולם הכדורגל המקצועי השחקנים שמגיעים לא באמת מחוברים בנימי נפשם למועדון. לכן הם הולכים למקומות האלה של אהבת המשחק ותו לאו. הגדולה של הקהל תהיה לגרום להם להרגיש מחוברים כל כך לקהילה ולמועדון ואז הם יראו את ההערכה שלהם. כלומר להפוך אותם משכירי חרב לשחקני בית למרות שהם לא גדלו פה.
הסתפקות בניפנופי ידיים כפתרון היא יישימה, היא אפילו מנחמת ומספקת בשביל כמה מהאוהדים. אבל היא לא יותר מאשר מחווה של נימוס. היא בוודאי לא מציגה את השינוי התודעתי והרגשי שהרבה מהאוהדים מייחסים לה.
אהבתי |
Hasta la Victoria Siempre |
|
|
|
אלי בן רימוז
301 הודעות |
נשלח - 03/10/2010 : 12:44:46
|
אם זה מה שמקובל אצלנו, אז אני מעוניין לשנות את הנורמה הזו. רק בגלל שנורמה קיימת זה עוד לא אומר שהיא מוצדקת. הנורמה הזו מעוותת ומביאה להתחנפות מגעילה. אין לי בעיה ששחקנים יבואו לנופנף לקהל ואפילו למחוא לנו כפיים (...). יש לי בעיה ששחקן שלא עושה זאת נתפס כמתנהג שלא כראוי.
זה בסדר גמור לא למחאות כפיים לנו. אנחנו לא באים כקורבנות כדיי שלשחקנים תהיה אווירה טובה. אנחנו באים כי בחרנו בתחביב של צפייה בכדורגל ובגלל שאנחנו מזוכיסטים בחרנו בהנאה מפוקפקת. לא צריך שיגידו לי טובה על זה. עוד לא ראיתי שחקן שח-מט שמצפה שהפרש ישתחווה.
ציטוט:
נשלח במקור על ידי lazy
לדעתי שחקן צריך להודות לקהל גם כעניין סמלי, אפילו אם לא בא לו. זה מה שמקובל אצלנו בקבוצה מימים ימימה, ומן הראוי שברומא הוא יתנהג כרומאי. בדיוק כמו שיש מקומות עבודה שיש בהם חוקים מסוימים שלא כולם אוהבים, עדיין צריך להתיישר איתם.
אנחנו קורעים את הגרונות שלנו, גם כדי לנסות וליצור אווירה טובה במגרש, כדי שלשחקן יהיה יותר כיף לשחק. ובנוסף, אנחנו גם משלמים לשחקן חלק מהמשכורת. אז לא יקרה כלום אם הוא ירים את היד לכיוון הקהל בזמן חילוף. זאת לא כזאת טרחה גדולה.
|
החיים הם כמו גויאבה - כחולים עם עין אחת וזנב. |
|
|
|
מחאיי
2127 הודעות |
נשלח - 03/10/2010 : 13:56:50
|
היד לקהל זו נורמה שצריך לכבד. מוחאים לך כפיים, תחזיר.
בשאר אני מסכים עם אלי. השחקנים לא חייבים להודות לנו, אלא בזה שייתנו כבוד למדים ולקבוצה (המכות ברמלה, למשל, היו ביזיון גמור, אפילו אחרי חמישה נצחונות עם הרבה נשמה).
לא יודע אם אנחנו שם, אבל מצב שבו שחקנים מתחנפים לקהל, או מרגישים חובה לשבח אותו בראיונות, אינו מומלץ מבחינתי. |
"הפועל קטמון ירושלים זה לא מועדון שמחבק אותך בדיבורים, זה מועדון שמחבק אותך במעשים" -שי אהרון |
|
|
|
יפתחמ
891 הודעות |
נשלח - 04/10/2010 : 10:32:18
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי אלי בן רימוז
אני לא חושב שהשחקן צריך להודות לקהל. זה ממש עיוות של מערכת היחסים בין קהל לקבוצה. זה בהחלט יפה שהקבוצה מגיעה לאחר המשחק ומוחאת כפיים לאוהדים, אבל אם הם לא עושים זאת זה בסדר גמור ולא צריך לחשוב שמשהו במקרה כזה לא בסדר.
כשאני נוסע לחור ומעודד, אני עושה זאת כי הפועל קטמון זה התחביב שלי. זו לא עבודה ואני לא חייב. העובדה שאני מזוכיסט ונהנה לסבול רק מחזקת את הזהות שלי כאוהד קטמון. אף אחד לא חייב לי שום דבר על זה שהתחביב שלי זה לבוא לראות משחק כדורגל בליגה ב' ובוודאי שאף שחקן לא צריך להודות לי. גם לפולניות שלי יש גבול.
מסכים עם כל מילה למעט הענין של הסבל. |
I am City till I cry |
|
|
|
על אוהדים ושחקנים |
|
|
|
