| ס ק י ר ת נ ו ש א |
| PiniBN |
נשלח - 05/06/2013 : 18:46:16
לכל איש יש שם \ פיני בן נחום
ברשותכם, אתחיל מהסוף.
בחודש האחרון כשלו המאמצים לאיחוד הפועל ירושלים עם קבוצת האוהדים של הפועל קטמון.
אכזבה, כעס, מרירות, עלבון, אי-שייכות, הזנחה, בדידות וכאב, בעיקר כאב. כל אלה הנם חלק בלתי נפרד מרגשותיי בחודש האחרון.
חושב על זה כל הזמן, בעיקר בלילות, לא מצליח להשתחרר.
ועכשיו, להתחלה.
כשנולדתי, לפי 28 שנים, בחרו הוריי לתת לי שם מיוחד, על שמו של סבי ז"ל – פנחס. פנחס בן נחום היה אוהד הפועל ירושלים בכל ליבו, נוסע אחריי הקבוצה לכל מקום, חושב וחולם עליה כל הזמן. כשגדלתי והייתי מסוגל ללכת בעצמי ולא לזחול, לקח אותי סבי למשחקים של הפועל במגרש ימק"א. פנחס ופנחס, יד ביד עם צעיף אדום.
בגיל 5 סבי פנחס נפטר מסבה טובה, נשארתי פנחס בן נחום היחיד, כאשר מטלה כבדה מוטלת על כתפיי, לנצור ולשמור את דרכו של סבי כאוהד הפועל ירושלים.
לא אשכח לרגע את הצפייה שלי כילד קטן להגיע לימק"א, לראות את הקבוצה האדומה עולה למגרש וכל פעם להתאהב מחדש. זה נספג בי מהשנייה הראשונה ומאז, בכל סיטואציה בחיים שאני זוכר את עצמי – הפועל ירושלים הייתה איתי.
בבית הספר הייתי ממלא את מחברותיי בשמות השחקנים ובסמל הקבוצה, בתיכון שכבר היה לי רישיון, נוסע אחריה לכל מקום. בצבא דגלון קטן של הפועל היה מונח בכיסי תמיד. ושכבר היה לי משרד משלי – דגל הפועל ירושלים היה מתנוסס בגאווה.
התוצאות על המגרש בלשון המעטה היו "לא משהו", בבית הספר כל חבריי היו אוהדים של היריבה העירונית ותמיד צחקו ולעגו לי, בכל מקום שאלו אותי – "הפועל ירושלים בכדורגל, יש דבר כזה ?!", אני הייתי מהנהן ונזכר בסבא פנחס וביד הגדולה שלו שלקחה אותי למגרש.
לא משנה מה התוצאה, לא משנה אם ננצח או נפסיד, לא משנה אם נרד ליגה או נעלה ליגה, לא משנה מי ישחק בקבוצה, מי יחתום ומי יעזוב ומי יהיה המאמן, כעיוור הלכתי אחריה לכל מקום.
עד היום, כאשר הקבוצה יוצאת מחדר ההלבשה ועולה על המגרש, אני מתרגש כמו אז, שהייתי ילד קטן לצד סבא פנחס. ליבי מתמלא אהבה וגאווה ואני שוכח משאר מחשבות היום-יום.
השם שבחרו לי הוא פנחס, לכל איש יש שם, פנחס זהו שמי. פנחס בן נחום זה הפועל ירושלים והפועל ירושלים זה פנחס בן נחום, כך קיבלתי את זה מסבי וכך עליי להמשיך.
לפני 6 שנים, לאחר מחלוקת של האוהדים עם ההנהלה שפגעה אנושות בקבוצה, החליטו חלק מאוהדי הקבוצה לנטוש את הקבוצה ולפתוח קבוצה חדשה, קבוצה שמטרתה להיות קבוצת אוהדים אשר תסחף אחריה קהל, תתחזק, תגדל ותתעצם ולבסוף תתאחד עם הפועל ירושלים ותנקה את ההנהלה המושחתת.
אז, חשבתי הרבה על המהלך, ניסיתי להיכנס לראשו של סבי ולחשוב מה הוא היה אומר על זה. לאחר מחשבות ארוכות הבנתי דבר אחד – הפועל ירושלים יש רק אחת, אין לנטוש ואין לעזוב.
בעונות שלאחר מכן הפועל ירושלים וקטמון היו קבוצות מפוצלות ללא שום קשר מפאת מרחקי הליגות, אך תמיד כאב לי הריחוק והפילוג. לאט לאט כוחה של קטמון גדל, נשארנו מעטים ביציע, מעטים אבל אמיתיים, מאמינים בצדקת דרכינו ויודעים כי את הפועל שלנו אי אפשר להחליף.
ככל שקבוצת האוהדים הפועל קטמון התקדמה במעלה הליגות נפל לי האסימון, מישהו כאן משתמש לי בזהות ובשם. כל החיים הייתי הפועל ירושלים, נשאתי את השם באהבה ובגאווה, הרי פנחס בן נחום זה הפועל ירושלים והפועל ירושלים זה פנחס בן נחום, אבל לפתע פתאום, יש עוד קבוצה שמכנה את עצמה הפועל ירושלים. זה לא הגיוני.
חשבתי על זה במהלך כל השנים האחרונות, אבל תמיד הייתה בי המחשבה – כאשר קטמון יגיעו לליגה שלנו, יקרה האיחוד ונחזור להיות משפחה גדולה, כמו אז, בימק"א.
השנה זה קרה- פועל קטמון עלתה לליגה הלאומית, הליגה שבה הפועל שלי משחקת. הייתי בטוח במאת האחוזים שזה קורה, אנחנו חוזרים להיות משפחה אחת, אבל על הסוף כבר סיפרתי:
בחודש האחרון כשלו המאמצים לאיחוד הפועל ירושלים עם קבוצת האוהדים של הפועל קטמון.
אכזבה, כעס, מרירות, עלבון, אי-שייכות, הזנחה, בדידות וכאב, בעיקר כאב. כל אלה הנם חלק בלתי נפרד מרגשותיי בחודש האחרון.
בימים אלה אני מרגיש מושפל, נבגד אבל בעיקר גאה. גאה שאני נאמן לקבוצה שהלכתי אחריה מגיל 0 ואמשיך ללכת אחריה עד סוף ימי.
כל חיי הייתי בצל הצהובים, הבית"רים, אלה שתמיד צחקו עליי שאני אוהד הפועל. עכשיו נוספו להם הקטמונים, אלה שקוראים לי סא.ד.ר (על שם הבעלים של הפועל), אלה שאומרים לי שאין לנו קהל, אבל אלה שבעיקר טוענים שהם הפועל ירושלים.
הצצתי טיפה בתמונות מהמשחק האחרון של הפועל קטמון, המון דגלים וצעיפים עם הכיתוב "הפועל ירושלים", שירים של הפועל ירושלים והרגשה של הפועל ירושלים. אבל רגע, הפועל ירושלים זה אני, לא אתם. איך זה הגיוני?
שנה הבאה הפועל ירושלים והפועל קטמון תשחקנה באותה הליגה, מבחינתי זה יהיה המשחק שחותם אחת ולתמיד את הגורל של שתי הקבוצות, הפועל יש רק אחת והיא תשאר כך לנצח. ללא איחוד, ללא משפחה אחת וללא אהבה. הרי אני אוהב את הקבוצה שלי:
לא משנה מה התוצאה, לא משנה אם ננצח או נפסיד, לא משנה אם נרד ליגה או נעלה ליגה, לא משנה מי ישחק בקבוצה, מי יחתום ומי יעזוב ומי יהיה המאמן, כעיוור הלכתי אחריה לכל מקום.
לכל איש יש שם, לכל קבוצה יש שם, לקבוצה שלי קוראים הפועל ירושלים. הייתה לקטמון אפשרות להיות הפועל ירושלים – הם בחרו לומר ש"לא בשלו התנאים". אז אולי לא בשלו התנאים מבחינה כלכלית, אבל אצלי בלב הם לא יבשילו לעולם.
לכל איש יש שם, לכל קבוצה יש שם, לקבוצה שלי קוראים הפועל ירושלים – בבקשה אבל בבקשה, אל תשתמשו בשם הזה בשביל קבוצה אחרת. הסירו את ההאחזות מהפועל ירושלים, כי הפועל ירושלים יש רק אחת. ורק תוודאו שבדרך למעלה, לכח, לתהילה, לתקשורת, לקבוצה הנקייה ביותר בספורט הישראלי, למיזם מבריק ומיוחד, אתם לא דורכים על הילדים הקטנים שצעדו לימק"א לפני 25 שנים ביחד עם הסבא שלהם ובחרו לא ללכת בדרככם.
לכל איש יש שם, לי קוראים פנחס בן נחום ולקבוצה שלי קוראים הפועל ירושלים.
|
| 15 ת ג ו ב ו ת א ח ר ו נ ו ת (חדשות ביותר ראשונות) |
| איתן610 |
נשלח - 06/06/2013 : 21:08:29
פיני יקר,
כאחד שמגרד את שנתו החמישים גם לי יש רגעי נוסטלגיה מימי מגרש קטמון ומהעבר. אלא שההבדל ביננו הוא שלנו נמאס שיבוזו ויתעללו בנו בדיוק כמו שקורה לכם שוב השנה בפעם המי יודע כמה, ושוב ייצא שסאסי עושה לכם טובה שהוא מעמיד קבוצה יוצא הנדבו שצריך להודות לו על כך, ואינני מתכוון לפתח את שאר הטיעונים שכבר שמעת בעבר. אומרים שהבית זה המקום בו הלב נמצא, אז הלב שלנו שייך להפועל ירושלים והוא ממשיך לפעום במרץ בחוזקה ובגאוה בקטמון שהוא הבית הזמני עד שיבשילו התנאים לקבוצה אחת אדומה, בינתיים אני מגיע לכל משחק עם ילדי בדיוק כמו בדיוק כמו סבך ובאותה אהבה וגאוה כמו פעם. אני לא רואה באי הצלחת האיחוד השנה משום יום אסון ודרך אל חזור. נכון יהיה מוזר מאד להיות נגד הקבוצה שלי, נגדי, נגד עצמי אבל נעבור את זה, הטוב ינצח, הכלבים ינבחו והשיירה תעבור. ביום מן הימים זה יקרה וכן יהיה איחוד אבל שפוי, אחראי שנותן סיכוי להצלחה ולא קובר אותנו עם חוב אינסופי של סאסי. אילו אני הייתי סבך היקר הייתי מחפש משהו עם תקווה ולא להצמד למשהו שהוא כבר מת ואיבד מצלמו מזמן, משהו שימשיך את הגאוה והאהבה לקבוצה שלי, ע"כ אני עשיתי את הבחירה שלי. קטונתי מלהשיא לך עצות ועוד בשם סבך על כן תצליח בדרכך. ובאשר לבקשתך, כאמור הבית הוא היכן שהלב והלב הוא כעת בבית, והבית לעת עתה הוא קטמון. את הבית האמיתי, ההסטוריה והזכרונות ממנו אף אחד לא יכול למחוק או לקחת לי ולאף אחד אין בעלות עליו כך שמבחינתי אני בבית, סוג של בית, גם אם רישמית זה לא כ"כ כך והכי חשוב: מצויין לי בו! אז אתם סאדר בעיני כי אתם נשלטים ע"י ההוא ומזמן אינכם הפועל ירושלים האמיתית שלי, של פעם, עד שפעם יקום הדבר האמיתי שוב מחדש וללא ספק זה יקרה בזכות קטמון. אז לצערך נמשיך לשיר על הפועל ירושלים ולהגעד שאנו הדבר האמיתי, נמשיך להביא ילדים קטנים וללמד אותם שיש הפועל ירושלים ויש לה עבר וגם עתיד, שהיום היא חיה ונשמרת בתוך קטמון. אז גם לי יש שם קוראים לי איתן ואני אוהד הפועל קטמון ירושלים. |
| עוגן ק. |
נשלח - 06/06/2013 : 20:52:53
ציטוט:
נשלח במקור על ידי shorot
אני זוכר את הקהל שלנו אחרי השער המצמק של מישל ואת היציאה שלנו מהיציע בשירת הפועל, בגאווה ,למרות שהפסדנו.
אחד הרגעים הגדולים של הקבוצה, שניה לפני התקופה הכי רעה שלנו.. אני לא אשכח את הרגע הזה של השירה אחרי ההפסד בדרבי, בין קירות הבטון ביציאה מטדי. איכשהו זה היה יותר טוב מכל ניצחון. |
| לב אדום |
נשלח - 06/06/2013 : 20:19:04
לשקול שוב להשתמש בלעדית בהפועל ירושלים.
אתה מבין...אם קטמון ההרגשה היא סוף סוף שהבית חזר אלי.אני מעולם לא עזבתי את הפועל הפועל היא זו שעזבה אותי בהתנהגות והתנהלות שזילזלה בי כאוהד.
ניפגש ביציע מתי שהוא...סהצלחה |
| לב אדום |
נשלח - 06/06/2013 : 20:14:42
פיני היקר
ברור לי שכתבת מכאב ליבך ובמיוחד כשהדבר כרוך בזכרון ילדות המחבר אותך לסבך.
לא אפרט את זכרונות ילדותי מימי קטמון העליזים כשקבוצות שהגיעו לשחק נגד הפועל שברו את הראש עוד בעלייה לקסטל איך להוציא תיקו מולנו.
אז אני מבקש ממך אל תשלה את עצמך שבאיזושהיא דרך אני מתכוון להפסיק להשתמש בשם הפועל ירושלים.
הזכות הזו הינה של כל אחד מאוהדי קטמון
ואינה נחלתכם הבלעדית שם בהפועל
דוגא,יונה,סאסי ירושלים.
לא רק זאת אני מקווה שגם כשיהיה איחוד יום אחד יישאר השם הפועל קטמון ירושלים,משום מה השם הזה מעורר בי רגשות הרבה יותר עמוקים,למרות שלמען איחוד אהיה מוכן |
| talikch |
נשלח - 06/06/2013 : 16:19:25
אותי לא ריגשת פיני ,אני מניח שאחרי כל התקופה הזאת ובעיקר עכשיו שהמקורית קצת מתפרקת,מוטי גמיש עוזב,לא נראה שסאסי מכניס יד לכיס והשחקנים לא יודעים מה קורה איתם,אפאס יש תחושה שאנחנו ניצלנו מחורבן. ממש ככה
ואם אתה כותב את מה שכתבת אחרי כל זה אז אין לי מה לומר לך ואני הייתי אוהד הפועל מ1959 יד ביד עם אבא שלי ואף פעם לא בימק"א אגב,אף פעם לא בימק"א
וחיים כרגיל אמר את זה בצורה הכי ברורה ואמיתית
שיהיה לכם בכל זאת בהצלחה ולא על חשבון קבוצתנו המופלאה |
| מנדי742 |
נשלח - 06/06/2013 : 05:54:37
ציטוט:
נשלח במקור על ידי PiniBN
כל חיי הייתי בצל הצהובים, הבית"רים, אלה שתמיד צחקו עליי שאני אוהד הפועל. עכשיו נוספו להם הקטמונים, אלה שקוראים לי סא.ד.ר (על שם הבעלים של הפועל), אלה שאומרים לי שאין לנו קהל, אבל אלה שבעיקר טוענים שהם הפועל ירושלים.
אל תיעלב מהכינוי. לפחות אני משתמש בשם סאד"ר כדי להבחין בין הקבוצות. במקרה כזה אתייחס אלינו כ"קטמון".
אבל כן, יש בזה גם תזכורת למקור כל צרותינו.
וחוץ מזה כל מה שאמרו מעלי. |
| shorot |
נשלח - 06/06/2013 : 04:30:00
פיני היקר, אולי אינך מכיר אותי אבל אני זוכר ומכיר אותך מהיציע. נקודת המפגש האחרונה שלנו הייתה באשדוד ,כשיחקנו נגד הפועל תל אביב,עמדנו ביחד באותה שורה. דע לך כי הכאב על אי האיחוד הקיץ אינו נחלתם של אוהדי הפועל ירושלים בלבד, הכאב קשה גם בקרב רבים מאיתנו.גם לי היה קשה בחודש האחרון.
אומנם לא הייתי מודע שהפועל בכלל קיימת בימיי ימק"א, אבל אני עוד זוכר איך בתור ילד הגעתי ברגל לטדי, מקרוביי משפחתי ,שגרו בגילה, עם חולצה אדומה, בדרך לדרבי הראשון מאז נצח מסובי. אני זוכר את יונה כהן בלי חולצה, עם קעקוע של פטיש ומגל(אמרתי לעצמי שאני רוצה להיות כמהו), את הקהל שלנו אחרי השער המצמק של מישל ואת היציאה שלנו מהיציע בשירת הפועל, בגאווה ,למרות שהפסדנו.
הפועל היא לא רק שלך היא גם שלי ולא פחות, של שאר אוהדי קטמון. אנחנו לא לוקחים לך את הפועל כי גם אנחנו הפועל. אנחנו האוהדים מקטמון, ימקא ,"אבל בהסתדרות","אוהדי המיזם" ושנואיי ביט"ר.
אנחנו יודעים היום ,שהפועל קטמון היא מה שהפועל ירושלים יכלה ויכולה להיות ללא ויקטור וסאסי.הפעילות החברתית, האנטי גזענות ,הקהילה והניהול התקין. את כל זה אנחנו רוצים ושואפים בכל רמ"ח איברנו, להביא להפועל ירושלים האחד והמאוחדת, יחד איתכם.
המרחק והניקור בינינו, עושים לי רע. אני יודע שבאופן אישי לדרבי, אבוא בחולצה שחורה ולא אעודד, כי ככה כואב לי.
אסיים באופטימיות: הלו ביט"רים הביאו חוט ומחט... |
| שאלתי |
נשלח - 06/06/2013 : 01:09:38
סבא שלך היה כנראה אחלה גבר פיני. אין לי ספק שהוא היה בוחר לבוא איתנו להציל את הפועל ירושלים. |
| davidkipod |
נשלח - 06/06/2013 : 00:43:39
יפה כתבת, פנחס, וגם נגעת ללבנו האדום כלבבך.
טובים ממני ענו לך, אני רוצה להוסיף ולהתיחס לשורה שלך:
"לא משנה מה התוצאה, לא משנה אם ננצח או נפסיד, לא משנה אם נרד ליגה או נעלה ליגה, לא משנה מי ישחק בקבוצה, מי יחתום ומי יעזוב ומי יהיה המאמן, כעיוור הלכתי אחריה לכל מקום"
האם בכוונה השמטת את התוספת המתבקשת, לאמר: "...לא משנה מי בעל הבית"?
כי גם לנו לא חשוב נצחון, הפסד, עולים יורדים, מי המאמן ומי השחקנים, אבל כן עקרוני לנו מי מוביל את כל העסק. עיוור, עיוור, אבל אחרי יונה, סאסי ותואמים אנחנו לא הולכים כעיוורים לכל מקום. לא רוצים שאיזה גאידמק ישתעשע עם הקבוצה וימכור אותנו בחתיכות למי שבא לו באותו בוקר. לוקחים אחריות ומובילים את עצמנו, אין טוב ויפה מזה.
|
| אליה |
נשלח - 05/06/2013 : 23:38:41
אתה יודע פיני העלת לי ת'פיוז רציתי לחדש מניה חודש הבא בשל הוצאות וכו' אבל לא הולך לעשות את זה הרגע אחי.....ותעשה טובה אל תשתמש במשפט "לכל איש יש שם" אני ממשפחת ניצולי שואה -לא מתאים הגזמת.... |
| אליה |
נשלח - 05/06/2013 : 23:22:00
פיני הרי הכל פשוט יש בעולם שני סוגים של האנשים אלו שיש להם יאני קביעות הם נאחזים במה שיש בכל מחיר אחי הם לא יוצאים מהקונכיה שלהם בשום מצב במקרה שלנו זה מעוט בעולם אחי זה רוב...ויש כאלו שאומרים אני אנסה לשנות על אפם וחמתם של רבים .....אין על מה לדבר אחי היתי לפני כמה יומים באירוע פתיחה של תערוכה אדום ,צהוב ,שחור באגריפס היו מלא כוכבי העבר שלנו ושל בית"ר ואחי לא תאמין ילדים שלי וחברים שלהם התעקשו להגיע אדומים -ראיתי את מישל דיין ואחרים נהנים לראות אותם והפועל חיה בזכות ילדים האלה בשביל זה קמה קטמון לא ראיתי שמה אוהדי סאדר אחי למרות שאני לא מבדיל בינך לביני..אתה אוהד 28 שנה אני אוהד קרוב לעשור זה לא משנה לא אשב ואחכה עד שהפועל תתפרק אחי ילדים שלי לא יתמו לי כך שצר לי אנחנו הפועל קטמון ירושלים ויום אחד נהיה הפועל ירושלים מאוחדת בוא תעזור לקרב את זה או שתשאר בקונכיה שלך אחי אך במקרה הזה אל תכתוב בקשות כאלה בפורום אחי זה פטטי למדי(סליחס) |
| הדוב האדום |
נשלח - 05/06/2013 : 23:13:26
פיני גם אני גדלתי כאוהד הפועל ירושלים ואני עודני כזה.
השתתפתי במאמצי קירוב הלבבות שהיו בינינו בקפה מסריק ובקבוצת הווטאפ. איחוד לא יצא לנו מזה אבל בהחלט קירוב לבבות.
אני מבין את כעסם של האוהדים שנשארו במקורית אבל גם לאוהדי קטמון יש כעס עליכם. כעס על כך שבחרתם להמשיך ולשתף פעולה עם אלו אשר רמסו, בזזו וחמסו את קבוצתינו האהודה במשך השנים. אם הייתם מצטרפים היו הקבלנים נשארים מיותמים לשחק לבד עם צעצוע שבור (כמו שאול אייזנברג) והיינו (לפי דעתי) כבר היום בקבוצה אחת עם השם "הפועל ירושלים".
אבל מטרתנו היא אחת, לא ללבות כעס ויצרים ולא לתת במה לניצים משני הצדדים.
עלינו לדבוק באהבתנו ולקדם את האיחוד. ליצור גשרים של שלום ואהבה ולא נהרות של שנאה ושטנה.
אני מעריך את כתיבתך פה אצלנו בפורום, את אומץ ליבך ואת גילוי רגשותך.
אך יש לי גם בקשה. לכולנו. בואו לא ניפול לקלישאות ולסיסמאות ריקות מתוכן. בואו גם במצבינו הסבוך נמצא את ההזדמנויות שניתן להפיק ממנו. ויש כאלו לא מעט.
|
| עוגן ק. |
נשלח - 05/06/2013 : 23:08:40
ציטוט:
נשלח במקור על ידי PiniBN
ציטוט:
נשלח במקור על ידי עוגן ק.
אני מקווה שאתה לא יודע, אבל "לכל איש יש שם", על פי השיר של זלדה, זה השם של מפעל ההנצחה של מוסד יד ושם, לתיעוד שמות הנספים בשואה. תרגיע. גם עניין דימוי הדריכה על "הילדים הקטנים שצעדו לימקא ביחד עם סבא שלהם" מעט מוגזם ומעורר מחשבות נוגות על אובדן פרופורציות של אנשים, ועל מאוהבות עצמית לא נעימה.
דרך אגב, כילד גם אני צעדתי לקטמון וגם לימקא מחזיק ביד של אבא או דוד.
אז להתראות בקבוצה המאוחדת!
קבל את סליחתי אם עוררתי בך קונוטציה מתקופת השואה. לא זאת הייתה הכוונה.
ברור שזו לא כוונתך. בכל מקרה אני מרגיש שאתה קצת מאבד פרופורציות. |
| Arik |
נשלח - 05/06/2013 : 23:04:20
פנחס אתה אוהד את הפועל ירושלים, אבל מהי הפועל ירושלים?
האם הפועל ירושלים זה אגודה עם ארון גביעים? לא, זה ככה בכל קבוצה.
האם הפועל ירושלים זה קריית יובל? לא, זה בסה״כ מתקן אימונים שיש לכל קבוצה.
האם הפועל ירושלים זה יוסי סאסי או ויקטור יונה? לא, כאלה אפשר למצוא בשפע וכל פעולה שלהם נועדה לפגוע בקבוצה ולשרת את האינטרס הפרטי.
האם הפועל ירושלים זה איציק כהן או עוזי שמעיה? לא, שחקנים מתחלפים כל הזמן.
אז מה זה הפועל ירושלים אם כל הדברים החומריים האלה אפשר להחליף?
הפועל ירושלים זה הקהל, זה הרוח שמייצגת את המועדון, ואם ״הפועל ירושלים״ הקבוצה משתינה בקשת על אותה רוח, אז למה לא לפתוח הפועל ירושלים אמיתית? כזו שתייצג את הרוח האמיתית של הקהל?
הקבוצה שאתה רץ אחריה זו לא הפועל ירושלים כבר הרבה זמן, זו הפועל יוסי סאסי. |
| אדיר |
נשלח - 05/06/2013 : 22:42:23
פיני, אתה כותב יפה, ומהלב.
מעריך.
הדבר היחיד בדבריך שבעייתי בעיניי הוא תחושת הוויתור. גם אם נשחק עונה או שתיים במקביל - האיחוד בוא יבוא. המצב הזה לא טבעי מדי, הזוי מדי, קשה וכואב מדי כדי שימשך שנים רבות.
תודה על השיתוף.
|
|
|
