כדאי בהפועל קטמון ירושלים לשנן בימים אלה, של מוצאי החגים, כמה וכמה אמרות בשפת האידיש. חכמים רבים שדיברו בשפה הזאת במאות השנים האחרונות המציאו לנו כמה אמרות שפר, שלא צריך הרבה פירושים, כדי להבין מדוע הן כל כך מתאימות לקבוצה שלנו בימים אלה, אחרי 2 הפסדים רצופים ראשונים בתולדות הקבוצה – אחד בגביע ואחד בליגה.
אז הנה קובץ קטן:
תשעה רבנים לא יכולים לקיים מניין – אבל עשרה סנדלרים יכולים!
כשהחתול ישן – העכבר רוקד!
אף אחד לא רואה את הדבשת של עצמו!
מה יקרה לכבשים – אם השועל יהיה השופט?
אם לסבתא היה זקן – היא הייתה סבא!
אתה לא יכול לשבת על שני סוסים – עם ישבן אחד!
גם בתפוח האדום ביותר – יכולה להסתתר תולעת!
אפילו בשעון היקר ביותר – אין יותר מ-60 דקות!
ילדה שלא יודעת לרקוד – אומרת שהמוסיקה לא טובה!
חכמים היו האידישאים. חכמים והומוריסטיים גם יחד.
אם כדורגלני הפועל קטמון ירושלים ישננו את הפתגמים-אמרות דלעיל, הם ישתפרו: הם ישחקו 90 דקות, לא יאשימו את השופט, לא יאפשרו לכדורגלני היריבים לרקוד (בטח לא ליד השער שלנו!), לא ינסו, כמו סבתא, להתחפש לאחרים ולא יאשימו איש מלבדם, כשפשוט לא הולך להם.
אז בואו נהיה כנים, אחרי המשחק-לא-משחק נגד הקבוצה הוותיקה ממרמורק: הפועל קטמון ירושלים לא שיחקה טוב, בלשון המעטה, וטרם התחברה, אך כאמור, בכנות, נאמר גם זאת: קבוצה שאין לה בית, ומשחקת גם את משחקי הבית שלה בחוץ, ולמרות הכל צועדת במקום השני בליגה – אין מקום להספיד אותה, בוודאי שלא בשלב הזה.
אז מה צריך לעשות ב"אחרי החגים", ביום ששי הקרוב (המגרש בקרית-גת, 13.15), שלא נעשה במשחקים האחרים וכדי לחזור לפסגה?
קודם כל לנסות ולשחק רגועים. לא קרה שום דבר. אנחנו לא יורדים ליגה ולא באמצע קטסטרופה נוראית. קורה. כל קבוצה, אפילו ריאל מדריד, ביירן מינכן ואינטר מילאנו, כבר הפסידו כמה וכמה משחקים ברציפות, ואיש לא זוכר להם את זה. אם כדורגלני קטמון ייכנסו ללחץ – ההפסד הבא מובטח. לכן, קודם כל תהיו רגועים.
שנית, כדאי לחשוב קצת, פה ושם, מה חכם לעשות. למשל: לא חכם למסור אחורה ולהשתעשע במחצית המגרש, כאשר בעוד 30 שניות מסתיימת המחצית או מסתיים המשחק. לא כדאי למסור אחורה, כאשר אפשר, בלי להסתכן הרבה, גם למסור קדימה. ובעיקר, וזה חסר מאד במשחקים האחרונים: צריך להרים את הראש (ראו את שי אהרון) ולהביט סביב, לקלוט את תמונת המצב, ולשלוח את הכדור לאן שכדאי ולא לבעוט סתם כך, כדי להרחיק את הכדור. בליגה א' זה לא הולך.

גד ליאור

כמה מילים טובות:
קודם כל על קהל האוהדים הנפלא של הקבוצה הזאת. אין עוד הרבה קבוצות, שבהן כל האוהדים יקראו בשמו של השוער ויעודדוהו ללא הרף, לאחר שכשל וכבש שער עצמי! העידוד "עמית שמש" היה מרגש. ואתה, שוערנו, אל תביט לאירוע לאחור. שוער אנגליה טוב מעט ממך והשער שספג במונדיאל לא הביא את הקהל האנגלי לתגובות דומות לשלנו.
שנית, כמה שחקנים עשו את המוטל עליהם גם במשחק החלש האחרון ובעיקר נראו מאד מאד עצובים בסיומו מההפסד. היו אף מי שהזילו דמעה. הם לקחו את ההפסד לליבם והוכיחו עד כמה הקבוצה והאוהדים המסורים – שנוסעים מדי שבוע לכל מקום שבו משחקת הקבוצה חסרת הבית - חשובים להם. הרבה יותר מכסף וקריירה אישית.
שלישית, לאף קבוצה אין שי אהרון. הוא מנהיג אמיתי, אכפתי, מבין משחק, חבר טוב לכל אחד משחקני הקבוצה וכל ביצוע שלו מבריק. כל בעיטה לשער – או בפנים או ממש ליד. ובינתיים, גם בעיטות ה-11 נכנסות...

הקהל האדום מול מרמורק

עוד מעט חוזרים לטדי. עד אז חייבים לנצח קבוצה שמדיה צהובים – מכבי קרית-גת - שכבר שיחקה בליגה הראשונה ושגם השנה שואפת להיאבק על העלייה לליגה השנייה. הקבוצה ששיחקה בשעתו בהדרכת גילי לנדאו בליגה העל, אף זכתה להשפיל את מכבי חיפה באחד המשחקים הגדולים שהיו בארץ – 0-4, אך מאז זרמו הרבה מים בקישון...
ואי אפשר לסיים שבוע כזה מבלי לומר זאת: אנחנו גאים יותר מתמיד להיות ישראלים, שהחזירו אל חיקם את החייל החטוף גלעד שליט. כאשר הכל, ובעיקר גלעד, יהיו רגועים יותר, נזמין אותו לאחד ממשחקינו ונספר לו כמה פעמים דרשנו, בקריאות מהיציעים, את שחרורו, במשחקיה של הפועל קטמון ירושלים, וכמה בכינו השבוע, כאשר חזר הביתה.
אז, שתהיה לכולנו שמחת תורה מאוחרת ביום ששי - יאללה קטמון!