עונת המלפפונים השנה מרתקת לא פחות מאשר מאבקי העלייה לליגה א' שקדמו לה. שלושה תהליכים מקבילים העסיקו את חובבי הכדורגל בעיר, והכותרות הצעקניות לא הצליחו להסתיר את העובדה שבאמת מדובר באירועים רציניים, עם השלכות מרחיקות לכת לעתיד. בית"ר זכתה, לפחות בעת כתיבת השורות האלה, לבעלים מזן אוהדי "שלום עכשיו" בארצות-הברית, שבעצם מתאימים יותר לקטמון; הפועל סאדר אימצה אל לבה את הבן החוזר, עידן טל (ששכח בתוך 24 שעות את שבועות האמונים שלו לגרועים שבאוהדי בית"ר) ושידרגה את ההרכב הראשון שלה באורח משמעותי; אנחנו בקטמון המשכנו את העבודה השיטתית והאפורה, ולא נותר לנו אלא לקוות שכפיר מלול, שי אהרון ואולי גם עוז צבאג יובילו את הקבוצה לליגה הלאומית, אולי בתוך שתי עונות.

• הצטרפו עכשיו לעמותה
• לחצו כאן לכל הפרטים על השבוע האדום

בכל הקשור לשתי האגודות הבכירות האחרות בעיר, אין לנו אלא לעקוב אחרי הנעשה בסקרנות טבעית אבל קצת מנוּכרת. בית"ר עדיין מבועתת מעברה וגורלה תלוי לא רק בשני אנשי העסקים הנאוֹרים יחסית שרכשו אותה, אלא גם בספיחי גומא, במשיחי השקר המאושפזים חדשות לבקרים ובאוהדיהם המוּטרפים. שלא כאנשי קטמון רבים, אני בהחלט מקווה שהחלק השפוי בבית"ר יביס את אלפי הכהניסטים שהתלקטו לאגודה מכל קצות הארץ. אבל ההתפתחויות והתרחישים אינם תלויים במעשינו או במחדלינו. יעברו עוד כמה שנים עד שנתחרה נגד בית"ר במשחקי דרבי פנים אל פנים, ואז "ברזל בברזל יען", כפי שכתב שאול טשרניחובסקי באחד משיריו המפורסמים. בינתיים, אימצנו תדמית שקולה וצנועה, כולנו תלמידי פפ גווארדיולה מבחינה זו, ואת שירי ההלל לעצמנו נשיר כאשר קבוצתנו תקיף את איצטדיון רמת-גן עם גביע המדינה. עד שזה יקרה, נשמח עם מה שיש לנו: קבוצה שאנחנו אוהדים, שחקנים ומאמן שאנחנו אוהבים, הנהלה שאנחנו מכבדים על העבודה המאוּמֶצת למען כולנו.

חיים ברעם

גם נגד הפועל (סאדר) ספק אם נתמודד השנה, אפילו בגביע, ולמען האמת אני די שמח על כך. אני מקווה שעד שיגיע מועד העימות כבר נהיה לישות אחת. יש אולי השפעה מסוימת להתחזקות סאדר בקהילה האדומה בעיר, אבל היא מיקרוסקופית. עידן טל הוא תוספת מקצועית חשובה אבל לדעתי אפילו אוהד אדום אחד לא יערוק מקטמון בגינו. מי שחולם על התמוטטותנו פשוט לא יזכה לה. לוותיקים שבינינו ברור, שרק מאז 2007 הם התחילו לשאוב נחת ממשחקי הבית של האדומים, אחרי הפסקה של כמעט 30 שנה. הצעירים יותר לא זוכרים כלל את כוכבי העבר המיתולוגיים, ורק שמעו עליהם מהוריהם, ואולי גם מהורי-הוריהם. קטמון בעבורם היא עוד מבצר שפוי בעיר קשה, כמו הסינמטק, או בתי הקפה והבארים בעיר. מקימי קטמון חלמו מהרגע הראשון על גיבוש הציבור הזה מסביב לקבוצה, והצלחתם הייתה עצומה. יש לכולנו חומרי בנייה מתאימים כדי לבנות את העתיד.

מעתה ועד בעיטת הפתיחה לעונה החדשה בליגה א' (בזכות עצמנו בלבד) לא נותר לנו אלא לגייס תורמים ובעלי מנויים, להאדיר את שמה של קטמון ברבים, להתגעגע ליבגני ולעדי, לאמץ אל לבנו את השחקנים החדשים ולצפות לרגע שבו נראה את כל חברינו הטובים ביציע ועל כר הדשא. כיף להיות בבית האדום שלנו, ועם התחושה הזו נצא למאבקים ספורטיביים חדשים.

- חיים ברעם -

רוצים לראות את זה שוב, נכון? בהצלחה בשבוע האדום (צילום: גיא יצחקי)