"אולי נחליף את המאמן. מתחיל להיות פה משעמם. ממש אין מתח במשחקים". כך התלוצץ אוהד של הפועל קטמון ירושלים בסיום משחק ה-0-5 ביום ששי שעבר, על מועדון ספורט קרית-גת.
אנחנו, מה לעשות, מעדיפים שעמום שכזה על פני הפסד בתוספת הזמן בנתיבות, בעונת הבכורה של קבוצת האוהדים הראשונה בישראל, הפסד שמנע את עלייתה כבר באותה השנה לליגה השלישית.

אז זהו. ביום ששי, ה-24 בדצמבר, חג המולד במקרה, צריך להיוולד הניצחון החשוב ביותר של קטמון בעונה הרביעית שלה. מולה תתייצב, ב"משחק חצי העונה", אחת הקבוצות הוותיקות ובעלות ההיסטוריה המרשימה בכדורגל הישראלי, מכבי שעריים – פעם מבכירות קבוצות הכדורגל בישראל, מקום ששי בלאומית (אז הליגה הראשונה) ב-1965, עם ארבעה שחקני נבחרת ישראל – והיום קבוצה כמעט אלמונית, זאת השנה החמישית, בליגה ב', הנמוכה בתולדותיה.

נקדיש ליריבה שלנו, גם מתוך כבוד וגם מסימפאטיה, כמה שורות מהטור השבועי שלנו. מגיע לשעריים.
היא נוסדה בשנת 1953על ידי יהודה מדהלה האגדי. בשנות הששים שיחקה שש שנים בליגה הלאומית, הראשונה, וזכתה בהישגים נאים – ניצחונות על הקבוצות שהוכתרו כאלופות, עונה פנטסטית ב-1965, שבה בילתה לא מעט במקום השלישי וסיימה ששית, גמר גביע ב-1969 והפסד אכזרי 1-0 להכח רמת-גן, דווקא בעונה שבה ירדה לליגה א', אז הליגה השנייה.
ב-1985 הצליח מאמנה דאז יצחק שום להחזירה לליגה הבכירה, הלאומית. היה זה לאחר ניצחון מרגש על, כן, ככה זה היה, הפועל ירושלים, 0-1. אגב, בין הקורות של האדומים עמד אז הרצל קביליו ז"ל. אך שעריים חזרה אז ללאומית רק לעונה אחת. מאז התדרדרה, עד שירדה ב-2006 מליגה א' לליגה ב'. עכשיו היא רוצה לחזור – אבל אנחנו מבטיחים: לא על חשבון הפועל קטמון.

שחקנים רבים וטובים עברו בשעריים ההיסטורית: מוטי חיימוביץ, הקפטן שלה במשך 20 שנה, שלמה קירט, שחקן הנבחרת, איציק איזמירלי, איתן שלום, אייל גולן (כן, זה המוכר), חיים מדהלה, יהוד בנודיס, יוסי גורדנה, הכובש הוותיק ומלך השערים בליגה דאז, יוסי שמריה, יעיש סוויסה, מהראן לאלא (כן, זה מליגת העל), מאיר סיני, מיקי בן-שטרית, ניר נחום, קובי חסן המצוין, תמיר צומן ואורן קהת.
את אלה לא נראה, למזלנו, על המגרש (אולי ביציע?!) בשישי הקרוב (רחובות, 13:30) במשחק מול הפועל. אבל אוהדי הקבוצה המסורים, ויש מאות כאלה לשעריים, זוכרים היטב את הכוכבים ונוהגים להגיע למשחקים גם כיום עם חולצות עם שמותיהם, זיכרון מתוק מימים טובים יותר של שעריים ההיסטורית.

גד ליאור

הפועל צריכה להיות בטוחה בעצמה ולשחק מהדקה הראשונה על ניצחון. שעריים לא הפסידה בארבעת משחקיה האחרונים, אך תוצאותיה רחוקות מהתבוסות שהנחילה קטמון ליריבותיה. הטבלה לא משקרת – הפועל קטמון ירושלים טובה יותר, אבל כדורגל משחקים 90 דקות ובהן יכול לקרות הכל. את המשחק הזה אסור להפסיד.

רק לתזכורת: מכבי חיפה איבדה אשתקד אליפות אחרי שכבר הייתה בפער של 13 נקודות על הפועל תל-אביב. בגרמניה השיגה לפני שנים ביירן אליפות אחרי שכבר פיגרה ב-18 נקודות הפרש אחרי המוליכות את הטבלה. בפורטוגל קרה אותו הדבר לפורטו, רק הפוך.
לכן, לא רק ש-5 נקודות ויחס שערים מצוין הם לא ערובה לעליה לליגה א' – אלא שאפשר גם להישאר אחרי המשחק הזה וכמעט חצי עונה כל כך מרשימה, הטובה בתולדות קטמון, עם 2 נקודות הפרש בלבד, אם נפסיד חלילה.
המרשם לניצחון והגדלת הפער ל-8 נקודות: כל מי שמחשיב עצמו לאוהד הפועל אמיתי חייב להגיע למשחק הזה, 50 דקות נסיעה מהבירה. ליאור זאדה חייב להדריך את חניכיו להילחם מהדקה הראשונה, כאילו היה זה גמר גביע המדינה, ושי אהרון וחבריהם חייבים להימנע מהחמצות משוועות, כפי שהרבו לעשות במשחקים האחרונים. אין ספק שברחובות, מול הקבוצה הטובה במחוז, חוץ מירושלים, ההזדמנויות יהיו מעטות יותר מאשר נגד קרית גת או הפועל רהט – וכל הזדמנות פז להבקעת שער חייבת להסתיים בכדור ברשת.

בשישי הקרוב אנחנו מוכנים לא להשתעמם, אבל לנצח. אפילו 0-1 קטן יספק אותנו.
יאללה הפועל, מרחובות חייבים לחזור עם שלוש הנקודות!