פתחנו ספר טבע וחיפשנו את ההגדרה לעוף דורס. וזה מה שמצאנו: "כיוון שעופות דורסים מצוידים בטפרים, הם נוהגים לעוט על הטרף ולנעוץ אותם בגופו. לעתים הדורס מחכך את קורבנו כלפי משטח סלעי או שדה, שעליו הוא נע, וממש דורס אותו. ומכאן כינויים של עופות אלה".
בשבוע האחרון שמענו שוב ושוב את ההגדרה: "הפועל קטמון ירושלים דורסת את ליגה ב'". גם בסקירת המשחק, באתרי הספורט, נעשה שימוש במונח "קטמון דורסת את יריבותיה".
אז זהו. ביטויים שחצניים, גם אם לא אנחנו משתמשים בהם, ממש לא יקדמו את הפועל לליגה א'. חייבים להתייחס לכל משחק, כאילו היה כביש סואן – ולעבור אותו בזהירות, במעבר החצייה, קרי: במשחק זהיר, מחושב ותוך כיבוד היריב.
אז נכון. קטמון אכן, לפי ההגדרה הספורטיבית, ונשתמש בה שלא כביטוי שחצני, דרסה את שלושת יריבותיה האחרונות: 1-11 בשלושה משחקים, עם 9 נקודות, זה לא דבר של מה בכך. זה מעיד שהקבוצה הירושלמית – שמשחקת את הכדורגל המהנה ביותר מבין קבוצות הבירה השנה – התחברה. המאמן מבצע חילופים נכונים וכעת מדובר בקבוצה מגובשת, שאין לה כוכב אחד, אלא 11 שחקנים, שכל אחד מהם תורם על המגרש ככל יכולתו.

כמה אירוני, שאת השער הראשון שלו בקטמון השנה ספג השוער המצוין עמית שמש מרגליו של ...שי אהרון, שהרחקה פשוטה שתכנן, בקצה נעלו, הפכה לשער עצמי מעצבן. אבל, דומה היה ששי אהרון היה מרוגז יותר מ-120 האוהדים באדום שליוו את הקבוצה לאצטדיון וסרמיל. בתוך חמש דקות תיקן אהרון את הטעות בעוד שער מרהיב, הפעם לרשת הנכונה. פגז אהרוני אופייני.
היה כיף לשבת ביציע בבאר-שבע בשישי האחרון, לא רק בגלל רמת המשחק הנאה של קטמון והכנסת האורחים הנאה-מפתיעה של בית"רי באר-שבע (ששינו שמם ל"מועדון ספורט"), אלא גם משום שבכל משחק מגלה הקהל הנאמן חיבה לכוכב חדש של הקבוצה. הפעם היה זה יבגני גופמן, שעם הבקעת השער בנגיחה מראשו נראה מאושר – ובצדק – כאילו זכינו זה עתה בגביע המדינה! בסוף המשחק עבר בין האוהדים, לחץ ידיים והתרגש.
וזאת בדיוק האווירה המיוחדת בקבוצת האוהדים שלנו, הפועל קטמון ירושלים. האחווה בין השחקנים לאוהדים והעידוד הנפלא גם כשהקטמונים מפגרים בשער (והתרגלנו כבר שלוש פעמים השנה לחוויה הזאת).

גד ליאור

אז מה מצפה לנו ביום ששי הבא עלינו לטובה, כך ניתן לקוות?
מולנו תתייצב קבוצה שדרסה ביום שישי האחרון 0-6 את צעירי רהט, שאותם ניצחה קטמון רק 0-1. היה זה ניצחון שני רצוף של דימונה, אחרי הניצחון הטכני 0-3 על עירוני רמלה. לדימונה, שהחלה את העונה עם תיקו ושלושה הפסדים רצופים, יש כעת רק 7 נקודות, לאחר שבשנה החולפת פספסה ממש ברגע האחרון את העלייה הנכספת לליגה א'.

וממי צריך להיזהר?
מדניאל בסטון, חלוץ מעולה, שכבש השנה שני שערים, אך בדימונה חוזים שיהיה מלך השערים של הקבוצה הדרומית ביותר בליגה ב' השנה. וכמובן מהאדום לשעבר שקד בוארון, שכבש בשבוע שעבר את אחד מששת שערי דימונה.
קטמון, עם יחס שערים נפלא של 6-16 ו-15 מתוך 18 נקודות אפשריות – עוברת לשחק השבוע לראשונה באחד משלושת האצטדיונים הטובים בארץ, אצטדיון טדי. אם יבואו הפעם 2,000 עד 3,000 צופים (לעומת כ-1,500 במשחקים באצטדיון האוניברסיטה), צפוי להניח ששחקני דימונה כבר יתחילו את המשחק בחיל ורעדה, ואת זה צריך לדעת לנצל. הגיע הזמן שקטמון תהיה זאת שתוביל למן הפתיחה ולא תמהר לספוג, כמו שכבר קרה שלוש פעמים מאז תחילת העונה. ליאור זאדה – לטיפולך!

מה שברור הוא שאסור לקטמון לשמוט כעת נקודות בבית, שכן למכבי שערים המצוינת (15 נקודות אף לה, עם שער אחד פחות בהפרש השערים) משחק ביתי מול שיכון המזרח. לבני יצ'לאל רחובות, במקום השלישי (13 נקודות) משחק ביתי לא קשה, כנראה, מול יריבתנו מהמחזור האחרון, מ.ס. באר-שבע. אגב, גם להפועל רהט (12 נקודות) שאיפות לעלות ליגה ומצפה לה משחק קל יחסית, אמנם בחוץ, מול עירוני רמלה.
ביום ששי הקרוב (אצטדיון טדי, 12:30) נבוא לראות את "העופות" יבגני, שי, כפיר, שרון, איתמר ושאר החברים דור... את דימונה.

יאללה הפועל!