אחרי יותר משנה וחצי שאנחנו רצים עם הפרוייקט הזה שנקרא הפועל קטמון ירושלים, אנחנו נמצאים בעוד צומת משמעותי. אחד מני רבים.
כולנו נזכרים בחיוך בערב ההוא בסינמטק, במשחק באוניברסיטה ובמשחק הראשון בטדי שהראו את הכח העצום שיש לקהל האדום בירושלים. חוויות נעימות יותר (1,500 אדומים בבת ים) ונעימות פחות (המשחק בנתיבות בעונה שעברה, המשחק בשכונה העונה) עברנו ולפעמים אנחנו שוקעים יותר מדי במשחק האחרון שעברנו (בהרגשת אקסטזה או דיכאון טוטאלי) ושוכחים להסתכל רגע על הדרך שעשינו, המטרה שלנו ומה שעוד לפנינו.
המטרה: להציל את הפועל ירושלים.
הדרך: לבנות שלד בריא בהפועל קטמון כדי לקלוט בבוא היום את הפועל ירושלים.
האמצעי: להצליח עם הפועל קטמון כמה שיותר.

הפסדנו שני משחקים ברצף, אז מה? אחד המשחקים, להזכירכם, הוא בגביע. הגביע, להזכירכם, לא משפיע על טבלת הליגה.
ביום שישי ב13:30, יעלו שחקני הפועל קטמון על הדשא באצטדיון וסרמיל לאחד המשחקים החשובים ביותר העונה. משחק שבתחילת העונה חשבנו שיפגיש את המקום הראשון עם המקום השני. בפועל, זה משחק של מקום שביעי נגד שמיני, כששתי הקבוצות קרובות מאוד לצמרת.
אסור לנו לשכוח שלנתיבות, שבמקום הראשון, לקח כמעט סיבוב שלם לפתוח עלינו פער של 6 נקודות בטבלה. רק 6 נקודות. זה כלום, ואנחנו יכולים להפוך את המצב בזמן קצר. אנחנו רק צריכים לרצות ולהאמין. האוהדים, השחקנים, הצוות המקצועי והצוות הניהולי.

כדי להתחיל להפוך את המצב, כל אוהד אדום צריך להגיע לבאר שבע ביום שישי (כניסה חופשית) ולעודד. כל שחקן שעולה לדשא צריך לתת הכל כדי שנחזיר לירושלים 3 נקודות חשובות. אחרי המשחק הזה, נהיה חייבים להגיע באותה הגישה לכל משחק עד סוף העונה.
להבקיע, לנצח ולחגוג.

יאללה הפועל!

-אוריה ברונשוויג-