זה כבר מזמן לא קרה. לא יצאנו רק מרוצים מהאצטדיון בלוד ביום ששי האחרון – יצאנו שיכורים מניצחון, ולא מיין, ערב ראש השנה.

כל מה שחיכינו לו מאז ראשית העונה קרה במחצית הראשונה בלוד: שחקני הפועל קטמון ירושלים פשוט התפוצצו על שחקני היריבה ההמומים ובתוך 35 דקות הובילה קבוצת האוהדים מירושלים 0:4 על הקבוצה מהמגזר, שדווקא פתחה טוב את העונה, אך נחלשה במחזורים האחרונים. בתום המשחק אף פוטר מיודענו, מאמן בני לוד, אסי דומב, ממש לא באשמתנו...

ובכן מה בדיוק קרה בלוד, שלא קרה בתשעת המשחקים הקודמים, בליגה ובגביע הטוטו?

לפתע – הקבוצה התחברה. הקישור פיזר כדורים לשחקנים שעטו לעבר הרחבה, המסירות היו מדוייקות הפעם, ומתוך שש הזדמנויות טובות לשערים במחצית הראשונה – ארבעה כדורים מצאו את דרכם לרשת. וזה בדיוק מה שהיה חסר לקבוצה האדומה במחזורים הקודמים.

אבל, וחבל שתמיד יש "אבל", כמה חבל. אז באה המחצית השנייה ודוקא מול 10 שחקנים מבולבלים ומובסים של בני לוד, עלתה למגרש הפועל קטמון אחרת, זאת מהמחזורים האחרונים. נכון שב-0:4 הלהט קצת דעך, אבל ככה?

שוב חזרו המסירות האין סופיות לאחור, משחק לרוחב המגרש במחציתו, לעתים גם ממש קורא ליריבה לחטוף כדור ולתקוף,  וכמעט ללא הזדמנויות של האדומים שלנו לכיבוש עוד שערים בהתקפה.

ודאי יתמהו רבים מדוע ב-0:4 אפשר גם להיות לא מרוצים ממחצית חלשה. התשובה פשוטה מאד: הפועל קטמון ירושלים כבר שילמה מחיר יקר על יחס שערים פחות טוב ואף ירדה ליגה מהסיבה הזאת לפני שש שנים. בשלוש עונות בליגה הלאומית נדחקה הקבוצה לאחור בטבלה רק בגלל יחס שערים עדיף של היריבות.

תפסנו את לוד ביום חלש ביותר, היא נותרה ב-10 שחקנים (ובדקותיים האחרונות בתשעה) וחבל שהוחמצה ההזדמנות לשיפור יחס השערים במשחק שכנראה לא יחזור כמותו העונה. באנגליה ראינו קבוצה שהוליכה במחצית 0:4 וסיימה ב-0:8. ואם שחקנים מקצוענים ברמה הגבוהה ביותר לא מפסיקים לשחק, למה אצלנו מפסיקים? ואגב, אפילו את ההזדמנות הטובה ביותר להוסיף שער במחצית השנייה, בבעיטת 11, הקבוצה החמיצה.

אולם, כאן המקום לציין בחדווה את מה שגילינו, עוד יותר מתמיד, בלוד: יש לנו קבוצת צעירים נמרצים נהדרים, שעלו מהנוער בעת האחרונה. אזכיר כאן רק את גוני נאור, שהוא שחקן מעולה, שמשתפר ממשחק למשחק, ואת  הראל שלום, הקפטן הצעיר שלנו, שהוא אשף המיקום הנכון ויודע לתעתע היטב בהתקפה בשחקני היריבה.

וכמובן שלא נוכל בלי לציין לשבח את שני הניגרים הצעירים שלנו, שהם פשוט מצויינים: ויליאם אגאדה, שהפך כבר אגדה אצלנו, ושלדעתי, ישחק בעוד שנתיים-שלוש בליגה ראשונה באירופה. כל זמן שנוכל לשמור על הווירטואוז הזה אצלנו – יעשה לנו רק טוב. והשוער אדאביו אדליי הוא פשוט אשף היציאות לכדור ואף חדל לספוג שערים ב-180 הדקות האחרונות.

יצאנו, כאמור, מהאצטדיון בלוד מרוצים מאד. 6 נקודות השיגה הקבוצה תוך חמישה ימים ואף לא ספגה שער. ביום ששי הקרוב אפשר יהיה לפתוח את שנת תש"ף בניצחון מזהיר נוסף.

הפעם תשחק מול קבוצת האוהדים האדומה באצטדיון טדי נגד קבוצה שבשנה החולפת הייתה מצויינת ואת העונה הנוכחית פתחה חלש מאד, הפועל עפולה. דווקא בשל כשלונותיה מאז תחילת העונה – זה יכול להיות משק "מוקש", אם שחקני הפועל קטמון ירושלים יעלו למגרש עם ביטחון עצמי מופרז.

מה שצריך הוא בעצם שני עניינים עיקריים:

האחד – לשחק כמו במחצית הראשונה בלוד. כמעט אף קבוצה בליגה הלאומית לא תוכל למנוע מהאדומים שלנו להבקיע ולנצח ברמה כזאת.

והעניין השני – קהל אדום גדול שיגיע בין כסה לעשור ליציע המערבי באצטדיון טדי וידחף את השחקנים הצעירים של הפועל קטמון בשירי הקבוצה ובאצבע המפורסמת להשיג ניצחון שלישי רצוף ולהתבסס בצמרת הטבלה.

אם שני העניינים הללו יתרחשו – הפועל עפולה תחזור בידיים ריקות בליל שבת לעמק בצפון, בעוד שהפועל קטמון ירושלים תוכל לעלות תיאורטית כבר במחזור השביעי גם למקום השני, שממנו מעפילים לליגת העל בתום העונה.

 יאללה הפועל!