"משחק גורלי". "משחק מכריע". "משחק על שש נקודות". "להיות או לחדול". "משחק על כל הקופה". כל הקלישאות הללו בהקשר למשחקים חשובים באמת כבר נאמרו - ואולי דווקא אלה מכניסים את השחקנים בכל פעם מחדש ללחץ...

אז בואו נרגיע וננסה אפילו להתעודד. קבוצת האוהדים האדומה משחקת לאחרונה לא טוב, בלשון המעטה, בשני המשחקים האחרונים היא נחלה שני הפסדים די מרגיזים – ולמרות הכל הקבוצה עדיין במקום ה-13, שממנו לא יורדים לשום ליגה נמוכה יותר. אז תארו לכם באיזה מקום תהיה הקבוצה, כאשר היא תיטיב שוב לשחק, כמו בשלושת המשחקים שקדמו לשני אלה האחרונים המאכזבים?!

במקום לקטר ולבכות על מה שהיה במשחק הבית האחרון עם הפועל נצרת עלית (כן, הפסד 1:0 מעצבן), כדאי שנביט קדימה למשחק החוץ-בית שהקבוצה תקיים ביום שני הקרוב באצטדיון טדי, נגד הפועל ירושלים.

לשתי הקבוצות יש 24 נקודות ושתיהן צמודות למקומות שמהם מגיעים למבחנים הלא סימפאטיים (לדאבוננו, יש לנו ניסיון בעניין הזה), או יורדים ישירות לליגה א'. אבל, ההרגשה היא שאף אחת מהן לא תרד ליגה השנה. שתיהן, לפחות על הנייר, טובות מאחדות מקבוצות התחתית בליגה הלאומית של השנה. אולם, המיקום של השתיים יחייב משחק הקרבה של שחקני שתי הקבוצות, כאשר כמו תמיד גם היוקרה העירונית תשחק כאן תפקיד.

לצערנו, רשימת הפצועים בהפועל קטמון ירושלים הולכת ומתארכת ובימים האחרונים התבשרנו כי גם רז שטיין נפצע, בזמן ששי חדד ומיקו ממן עדיין מצויים בשלבי החלמה, אמנם אחרונים, וחסרונם הורגש ללא ספק בשבועות הארוכים של היעדרות שני שחקני מפתח אלה.

לכן, האחריות של השחקנים שייכללו בהרכב חייבת להיות רבה יותר, מה שלא כל כך הורגש בשני המשחקים האחרונים.

אני מבקש להקדיש כמה מילים לתופעה מרגיזה שחוזרת שוב ושוב וגרמה כבר לספיגת לא מעט שערים לחובת קבוצת האוהדים שלנו: ההתמסרות האין סופית בהגנה והמסירות לאחור, אם לעבר שחקני ההגנה ואם לכיוונו של השוער (ורק לאחרונה חטפנו שער עצמי ממסירה בלתי אחראית כזאת).

אינני מאמן הקבוצה, אך אין כמעט אוהד שלא פלט במשחקים האחרונים את המילים "המסירות אחורה חייבות להיפסק". מאמנים דגולים ברחבי העולם אומרים שוב ושוב שמסירות לאחור, בעיקר באזור רחבת ה-16, יש לבצע אך רק בעיתות חירום, כאשר קיים חשש של ממש לאובדן כדור לשחקני התקפת היריבה. לצערנו, אצל שחקנים רבים בליגות הישראליות זה הפך לנוהג ממש - להתמסר לאחור וגם לרוחב ההגנה. לאחרונה צפיתי בטלוויזיה דווקא במשחק באנגליה, כאשר שחקן התמסר בחוסר אחריות בהגנה, הכדור נחטף בדרכו מרגליו לרגלי חברו לקבוצה והפך ביעף לשער. וזה בדיוק מה שקרה לנו פעמים אחדות בעונה הנוכחית.

לכן, ואני מקווה שאני קולע גם לדעת המאמן, בני בן זקן, מסירות לאחור יש לבצע אך ורק כאשר אין ברירה ולא בעת שהשחקן עם הכדור פשוט לא מחפש די והותר שחקן פנוי בקדמת המגרש.

ביום שני בערב באצטדיון טדי (19:00) חייבים כדורגלני הפועל קטמון ירושלים לסגור היטב את שערם, שבו נספרו כבר 40 שערים העונה. חוץ מהפועל עפולה – הקבוצה שלנו ספגה השנה יותר שערים מכל קבוצה אחרת בליגה, בממוצע כמעט שניים בכל משחק.

עם עידוד של קהל אדום גדול, שחלקו ימשיך ודאי למשחק הכדורסל בארנה (כדאי להקדים למשחק של קטמון, כדי למצוא מקום חניה), חייבים שחקני ההתקפה שלנו לנצל את ההזדמנויות ולחדול מההחמצות של המשחקים האחרונים. אם כל זה יקרה - הפועל קטמון ירושלים תצבור ביום שני בערב שלוש נקודות מאד חשובות (כן, גם מכריעות) בקרב התחתית היוקרתי. דבר אחד בטוח: כולנו נהיה הפעם ביציע, כדי לעודד את בחורינו. יאללה הפועל!