לא אגלה את אמריקה אם אומר כאן, ממש בשורה הראשונה, שאוהדי קבוצת האוהדים הראשונה בכדורגל הישראלי לא ציפו שכך תיראה פתיחת העונה העשירית של הקבוצה.

אבל גם לא אגלה את אמריקה אם אזכיר כאן שגם את שתי העונות הקודמות פתחה הפועל קטמון ירושלים ממש רע. ואיך זה נגמר? לפני שנתיים – בעליה מליגה א' צפון לליגה הלאומית. בשנה החולפת – במקום הרביעי בליגה, 6 נקודות בלבד מהמקום שממנו עלתה הפועל אשקלון לליגת העל.

בדקתי מה היה מצבנו בשלוש העונות הקודמות אחרי 7 משחקים: בעונת הלאומית הראשונה, שבה ירדנו ליגה, צברה הקבוצה 7 נקודות ב-7 משחקים. בעונת ליגה  א' צפון – 10 נקודות ב-7 משחקים. בעונה החולפת – 6 נקודות ב-7 משחקים, בדיוק כמו השנה.

אנחנו כמעט ברבע הליגה הסדירה וזה אומר שיש עוד יותר מ-75% ממשחקי הליגה לפנינו. לכן, בוודאי שאין מקום לפאניקה, אלא דווקא לנסות ולהתנהל בשקט, עם עידוד של הקהל האדום, כי עצבים ודאגות לא יביאו בוודאי יותר נקודות.

ביום שלישי הקרוב יתקיים באצטדיון טדי המשחק מול הפועל ירושלים, שהפך בשנים האחרונות לטעון, אך גם מלהיב, ולרוב גם רב שערים. למשל, בגביע הטוטו השנה המשחק הסתיים ב-2:2.

אולם, דומה שהפעם, עם כל היצרים והרצון לנצח במשחק, לשתי הקבוצות דווקא חשובה כרגע יותר צבירת הנקודות מאשר היוקרה שבעצם הניצחון: ניצחון של הפועל קטמון ירושלים שלנו ירחיק אותה מעט מהתחתית הבוערת (מקום 14) ואף עשויה להקפיץ את הקבוצה בבת אחת עד למרכז הטבלה הצפופה. ניצחון של הפועל ירושלים יכול להקפיץ את הקבוצה עד כדי 2-4 נקודות מהמקום הראשון.

את המשחק בנצרת עלית אני מנסה למחוק מזיכרוני. היה זה המשחק הרשמי החלש ביותר של הפועל השנה. בכל המשחק ניקרו רק 3 הזדמנויות הבקעה לאדומים שלנו. עומרי שקל במבצע אדיר לא הבקיע רק בשל זינוק פנטסטי של השוער, אבירם גלגל כדור פשוט מדי אל פי השער ואיציק כהן לא הצליח להשתלט על כדור 5 מטרים מול השער.

עם יבול דל כזה אי אפשר לנצח, גם קבוצה כמו נצרת עלית, הממוקמת אחרינו בטבלה (גם עם משחק עודף שיש לה ערב המשחק הקרוב שלנו). וזה מה שצריך להשתנות עד הקצה ביום שלישי הקרוב.

הבשורה הטובה: ההגנה התייצבה מעט: נגד שעריים (האחרונה בטבלה) לא ספגנו  שער, נגד הפועל רמת גן (הראשונה בטבלה) ספגנו שער אחד בלבד ונגד הפועל נצרת עלית (הלפני אחרונה בטבלה) ספגנו גם כן שער אחד. המשמעות: אחרי הרביעיה שקטמון ספגה במחזור הרביעי מהפועל עכו – הקבוצה ספגה ב-270 דקות רק 2 שערים.

אולם, הנה באה הבשורה הרעה: את השער האחרון שלנו כבש איציק כהן בדקה ה-70 נגד מכבי שעריים. המשמעות: 200 דקות שחקני הקבוצה לא כבשו ולו שער אחד.

וזה אומר שביום שלישי משחק ההתקפה חייב להשתפר, לצד השיפור המסוים שחל כבר במשחק ההגנה. שובם של אור וקנין (היה מורחק באדום), אורי כהן ועוז צבאג (שהיו פצועים), לצד חזרתו במשחק האחרון של אבירם ברוכיאן להרכב (היה טוב בדקות ששיחק). כל זאת יחד עם ההצטיינות החוזרת בכל משחק השנה של השוער הנהדר שלנו, אוהד סיידוף – מביאים אותי לאופטימיות זהירה.

אולי דווקא במשחק הקרוב, כאשר ברור לכל שחקן מהי המשמעות של להפסיד משחק שלישי ברציפות, יבוא המפנה המקווה. אני אומר לכם: אני אופטימי.

בדקתי. ביום שלישי בערב צפוי מזג אוויר סתווי מצויין: 20 מעלות, ככל הנראה ללא גשם (שצפוי לרדת בעיקר ביום רביעי). לכן, קהל גדול של קבוצת האוהדים ביציע המערבי (הפועל קטמון ירושלים היא המארחת) – ועידוד קולני, ימריצו את השחקנים לחזור ולנצח – ולהביא את התפנית שחווינו בכל השנים האחרונות, לאחר פתיחה חלשה של העונה. אז קדימה, למלא את היציע המערבי ולעודד בקריאה הקצובה שלנו את שחקני קבוצת האוהדים ב-"יאללה הפועל"!