"אם נמשיך כך – ניקח השנה אליפות. את אליפות התיקו". כך התבדחו השבוע אחדים מאוהדי הפועל קטמון ירושלים, שמאז תחילת העונה בליגה הלאומית בכדורגל סיימה את שלושת משחקיה בתיקו, בסדר שערים יורד – 3:3 עם הפועל עפולה, 2:2 עם הפועל ראשון לציון ו-1:1 עם הפועל פתח תקוה, ביום ששי האחרון. לפי סדרה חשבונאית, התלוצצו האוהדים, במשחק הבא, נגד הפועל עכו, התוצאה תהיה 0:0.
לי אין ספק שהתוצאה ביום ששי הקרוב לא תהיה מאופסת. הפועל קטמון ירושלים של השנה כובשת ולצערנו גם סופגת הרבה שערים. 0:0 לא בא בחשבון.

ביום שישי האחרון, אין ספק, הציגה הפועל, בעיקר במחצית השנייה, את משחקה הטוב ביותר העונה. מולה התייצבה קבוצה שמתיימרת להיאבק גם השנה על העלייה לליגת העל, הפועל פתח תקווה, אולם אם תשחק ברמה שהפגינה בשבוע שעבר, לא בטוח שהמלאבסים יהיו בפלייאוף העליון.

מולם התייצבו האדומים מירושלים ב"מושבה" עם מוטיבציה גדולה לנצח ולהיצמד לצמרת. האמת ניתנת להיאמר: הגיע לנו לנצח. ויותר מכך, ואיני חושב שיערערו על דברי כאן: בשלושת המשחקים הראשונים העונה הפועל קטמון ירושלים יכולה הייתה לצאת עם שלוש הנקודות. בעפולה הושוותה התוצאה על ידי המארחים ממש בתוספת הזמן, נגד ראשון לציון נרשמו החמצות משוועות ליד שער האורחים בטדי, ונגד הפועל פתח תקווה ההחמצות באו גלים גלים ממש, ככל שקרב סיום המשחק.

מה ניתן ללמוד מהמשחקים הללו? במילה אחת: אחריות. בשתי מילים: חוסר אחריות. למשל, לעמוד ביום שישי האחרון חמישה מטרים לבד מול שוער פ"ת ולמסור לו כדור לידיים. למשל, לספוג שער בדקה ה-93 מעפולה, כאשר השחקנים לא חוזרים להגנה. למשל, להסתער מצוין על שער ראשון לציון ואז לבעוט מ-30 מטר לשמיים.

כל זה חייב להשתנות לקראת המשחק הקשה באצטדיון טדי ביום שישי הקרוב (16:00, פאן-זון כבר ב-14:30), נגד הפועל עכו. אומרים תמיד שהטבלה לא משקרת. נראה לי שבעניין הפועל עכו - צומח לטבלה האף של פינוקיו. עכו קבוצה מצוינת, שפשוט לא הלך לה במשחקיה הראשונים, כאשר באחד מהם היא פגשה את מכבי נתניה, שמראה סימנים שהיא גדולה על הליגה הלאומית. ההפסד 4:0 של עכו לנתניה לא אומר דבר ביחס למשחקה הקרוב נגד הפועל קטמון ירושלים. מה שמעניין הוא שעכו טרם כבשה שער ובשניים ממשחקיה האחרים סיימה בתיקו אפס.
אז כנראה משהו עדיין חורק בהפועל עכו, אולם דווקא בשל תוצאות משחקיה בראשית העונה היא בוודאי תרצה "להתפוצץ" באצטדיון טדי ולהתחיל את דרכה לעבר צמרת הליגה. 

האדומים שלנו חייבים למנוע כמובן את הרצון הזה של האורחים, אחרת קטמון תתחיל את העונה בתחתית הליגה, דווקא כאשר – לפחות על הנייר – הקבוצה התחזקה ומועמדת להימנות על הצמרת הגבוהה.

ביום שישי האחרון הורגש חסרונו של אבירם ברוכיאן. חשנו בכך בעיקר בבעיטות הנייחות, בעונשין ובקרנות. פרדי דוד בוודאי הבחין בכך וינסה למצוא לאבירם מחליף זמני קבוע לבעיטות הללו. מי שהפיח רוח חיים והביא לשינוי של ממש באווירת ההתקפה היה לא אחר מהקשר הטוב בעיר, עוז צבאג. למן הרגע שהקשר המתעתע בכל הגנה נכנס למגרש, הפתח-תקוואים היו מבולבלים ברחבת שערם ולא כל כך הבינו מה בדיוק קורה להם. עוז, לדעתי, חייב לשחק יותר דקות.
דווקא בחלק הפחות טוב בקבוצה במשחקיה הראשונים העונה, בהגנה, חל שיפור במשחק האחרון, אולם חולשתה של התקפת היריבה, הפועל פ"ת, אולי היה חלק מהעניין. בכל מקרה, חיזוק ההגנה על ידי בלם נוסף היה במקום.

ביום שישי הקרוב, במזג אוויר מצוין, ובמשחק חשוב מאד לקראת סימון המשך הדרך לקבוצה האדומה מירושלים בעונה הנוכחית, חייב קהל אדום גדול להגיע לאיצטדיון טדי. השירים החדשים, כמו גם הישנים, האצבע האדומה (אולי נקדיש אותה לאבירם?!) וקריאות העידוד הקצובות, חייבים לעודד את אוהד, ינון, שי, עוז, מיקו וחבריהם לשחק באחריות (!) ולהשאיר הפעם את שלוש הנקודות הראשונות העונה בבית. 

יאללה הפועל!