את המשחק באיצטדיון רמת גן אני מבקש למחוק מהזיכרון, אבל מתברר שראשו של יצור אנוש איננו מחשב, ואני לא מצליח במשימה.

לכן, כאן ממש רק בקצרה, אומר את מה שאוהדים רבים אמרו בצאתם מהאיצטדיון הלאומי לשעבר ברמת גן: מותר להפסיד. בספורט כולם מפסידים מדי פעם. ראו מה קרה רק לאחרונה לברצלונה ולבאיירן מינכן. מותר להפסיד, אבל לא כך. ההתפרקות בסופו של המשחק ברמת גן הותירה טעם מר, ואת הטעם הזה חייבים לתקן מהר, כך שבאמת נצליח למחוק את המשחק המביך הזה מזכרוננו.

נכון. הייתי אופטימי עד לרגע האחרון. זאת בוודאי לא בושה לרצות שהקבוצה שאתה אוהד וכל כך אוהב - תצליח מעבר למשוער ואולי אפילו תעלה לליגה הראשונה. אז זהו. עכשיו אני רק רוצה שהעונה תיגמר בטוב: במשחקים נאים ושובי עין, בתצוגת כדורגל, כמו ששחקנינו הוכיחו השנה שהם יודעים להציג, בשערים למכביר ובמיקום נאה בסוף העונה, נגיד מקום 3 עד 5 בליגה המקצוענית השנייה בישראל.

אז לפני שנפנה למשחק הקרוב שלנו, באיצטידון בעילוט, אני מבקש להקדיש את הטור הרגוע הזה, לניתוח של מבקיעי השערים להפועל קטמון ירושלים השנה.

הנה כמה עובדות: בהפועל לא היה מבקיע בולט, דוגמת ג'ורדן פושה בהרצליה או מיכאל אנטונוב ביבנה. לעומת זאת, לא פחות מ-15 שחקנים התחלקו ב-40 השערים שהקבוצה כבשה עד כה. בכיבושים, אגב, הפועל קטמון ירושלים ניצבת רק במקום ה-11 בליגה הלאומית. אפילו מכבי יבנה, שהתדרדרה עד למקום ה-14, מקום המבחנים, כבשה יותר שערים (43).

אז שימו נא לב לדירוג. לא חלוצינו מובילים את הטבלה, אלא הקשר ולעיתים חלוץ-מסייע הצעיר, מיקו ממן, הוא מלך השערים שלנו עד כה, עם 6 כיבושים. במקומות השני והשלישי – אבירם ברוכיאן (מלך הבישולים של הליגה, 12 במספר, לצידו של מיכאל אוחנה מאשדוד), שכבש 5 שערים, וכמותו גם החלוץ שהצטרף אלינו רק אחרי תחילת הסיבוב השני, מתיאס מרטין, שגם הוא כבר הרשית 5 פעמים.

אחריו בדירוג, מי אם לא הקשר הטוב בעיר, גם אם (כלשון שיר האוהדים) לא הכי מהיר, עוז צבאג – עם 4 שערים. כמותו גם רז שטיין, שרק לאחרונה כבש בשני משחקים רצופים 2 שערים והכפיל את כיבושיו העונה ל-4.
בשלושה כיבושים התכבדו העונה, עד למחזור ה-33, שי חדד ונאור סבאג (שכבש אותם בשלושה מארבעה משחקים רצופים).

במקומות השמיני והתשיעי בכיבושים מתחלקים ליעד עובד, שנפצע לדאבוננו וגמר את העונה לפני מחזורים אחדים, והחלוץ שעזב, משה בן-לולו, כל אחד עם 2 כיבושים.

שער כבוד כבשו בקבוצה 6 שחקנים: שי מזור, בן אוזן, גולן חרמון, ינון אליהו, יוגב לרמן והחלוץ שעזב גם הוא, אדם מזרחי. אגב, עוז צבאג, אדם מזרחי ומשה בן-לולו כבשו גם שער אחד כל אחד בגביע הטוטו.

ומה זה אומר ש-15 שחקנים כבשו 40 שערים? בעיקר יש כאן שתי עובדות: לקבוצה לא היה השנה חלוץ דומיננטי, כמו לקבוצות רבות בליגה, אך מנגד ההרמוניה שלטה: אין, לפי בדיקתי, אף קבוצה בליגה הלאומית שבה יש 15 כובשים...

המסקנה העיקרית היא שבשנה הבאה נצטרך אולי להביא חלוץ פורה מראשית העונה, כזה שכובש בממוצע שער לפחות בכל 3 משחקים. חלוצים כאלה שיחקו השנה במכבי הרצליה (ג'ורדן פושה), הפועל רמת גן (דידייה ברוסו), הפועל אשקלון (עידן שריקי), הפועל ראשל"צ (יעקב בריהון), הפועל עפולה (יובל שאוט), בית"ר ת"א/רמלה (רותם שמול), מכבי יבנה (מירוסלב אנטונוב), מ.ס. אשדוד (אור אינברום), והפועל פ"ת (בן אז'ובל ובראנקו מיכאלוביץ). אגב, גם מתיאס מרטין כבש השנה 11 שערים: במחצית הראשונה של העונה בהפועל עפולה (6 שערים) ובמחצית השנייה בהפועל קטמון ירושלים (5 שערים). התוצאה גם כן לא רעה, רק חבל שאת 6 השערים הראשונים לא כבש במדים האדומים שלנו..

ביום שני תצא הקבוצה שלנו, הפועל קטמון ירושלים (מקום 6, 49:40 יחס שערים, עם 48 נקודות) למשחק רגוע עם מכבי אחי נצרת (מקום 8, 42:34 יחס שערים, עם 44 נקודות). שתי הקבוצות הן היחידות בפלייאוף העליון שכבשו פחות שערים משספגו. שתיהן למעשה סיימו את האתגרים העונה. לכן, אפשר יהיה לצפות שיתפתח על כר הדשא יופי של משחק ושנוכל הפעם להינות מכדורגל נאה, שגם יניב שערים.

למרות המשחק האחרון, שאנחנו מבקשים לשכוח, כדאי יהיה לצאת לטיול אביבי עד לגליל, כדי לעודד את בחורינו להשיג עוד 3 נקודות ולסיים את הפלייאוף העליון בהישג השיא של הפועל קטמון ירושלים מיום היווסדה, אמנם במתכונת שונה, לפני תשע שנים.

אם היה משהו בלתי נשכח במשחק ברמת גן – ואת זה כדאי דווקא לזכור – זוהי תצוגת העידוד הנהדרת של אוהדי הפועל, ובעיקר בסיום המשחק, שזכתה לשבחים גם מהצד של הפועל רמת גן. עכשיו צריך יהיה לעודד כך את בחורינו גם באיצטדיון בעילוט (יום שני, 19.00) ולחזור לבירת הארץ, ממשחק החוץ היחיד בין חג הפסח ליום העצמאות, עם מלוא הנקודות. יאללה הפועל!