את הטור הזה אני כותב בפראג, לטעמי העיר היפה באירופה. ממול זורם לו בחן נהר הוולטאבה. מעל נשקפת המצודה המפורסמת. הצ'כים אוהבים את היופי הזה, מתמסרים לו. הם אוהבים עד מאוד את הבירה שלהם ולא פחות מכך כדורגל. עובדה, כאשר אתה מספר להם מאיזו ארץ הגעת, הם קצת כועסים ומעווים את הפנים. לא, זה ממש לא קשור לפלסטינים או לכיבוש. גם לא להתנחלויות ולסגר על עזה.

"אתם שהפסדתם לקבוצה ממלטה, העפתם את האלופה שלנו מליגת האלופות", הם מאשימים. לך תסביר להם שהקבוצה ההיא שניצחה את אלופת צ'כיה היא לא בדיוק "הקבוצה שלכם" ושהצבע של מדי הקבוצה ההיא לא מקובל אצלנו אפילו על זוג נעליים. לא, על הפועל קטמון ירושלים הם לא שמעו. הסברתי להם שהם עדיין לא שמעו, אבל עוד ישמעו. עוד שנתיים, עוד שלוש, אולי חמש שנים - כאשר נגיע לאירופה, בעזרת השם.

על גביע הטוטו הם גם לא שמעו. האמת שגם אנחנו, האדומים מקטמון, לא בדיוק הכרנו את המפעל הזה עד לפני שבועיים. לגמרי לא בטוח שאנחנו כל כך רוצים לשמוע עליו עוד בימים האלה,  כי אחרי הניצחון הלא ממש משכנע על בני לוד (0:1) וההפסד הפחות מלהיב לשחקני בית"ר תל-אביב/רמלה (1:0), בא לנו מאוד להתחיל לעסוק בעניין האמיתי, משחקי הליגה הלאומית. ואלו מתחילים בימי שיא הקיץ, בסוף השבוע הקרוב.

אז למה נרצה לצפות ביום שישי הקרוב,  במשחק המחזור הראשון נגד מכבי הרצליה?

• שהקבוצה שלנו תתחבר מהדקה הראשונה.
• שהשחקנים באדום ינועו הרבה יותר מהר מההגנה להתקפה.
• שבן-לולו, צבאג, שטיין, ברוכיאן וחבריהם יבעטו לשער הרבה יותר ויחדלו להחמיץ הזדמנויות בטוחות.
• שההגנה תותיר פחות עבודה לאוהד סיידוף, שהצטיין במשחקי הטוטו והציל אותנו מכמה שערים בטוחים. 
• שהיציעים יראו שוב שיא של אוהדים באדום, כמו במשחק העליה נגד קרית אתא לפני כמעט ארבעה חודשים.
• שהשופטים יראו הכל וישרקו לעתים גם לטובתנו...

חבר'ה, אם כל זה יקרה - נאסוף ביום שישי (אצטדיון טדי, 16:30) את שלוש הנקודות הראשונות שלנו דווקא מקבוצה המבקשת להתמודד על השיבה לליגת העל.

ואני מבטיח לדווח על הניצחון הזה לחברים החדשים שלי בפראג.  יאללה הפועל!