אז זהו, הגענו לישורת האחרונה והמכריעה של משחקי הליגה לעונה הנוכחית. מזה 9 מחזורים מובילה הפועל קטמון ירושלים בגאון את טבלת ליגה א' צפון. כעת הכל תלוי בקבוצה האדומה. אם תתמיד לנצח ולהשיג תוצאות טובות יותר משתי יריבותיה היחידות – תחגוג הקבוצה שלנו חזרה מחודשת מהירה לליגה הלאומית המקצוענית, כבר בעוד שבועות ספורים.

פעם, בתחילת שנות ה-90, כאשר הייתי בשליחות בגרמניה, צעדה קבוצה בראשות הליגה השנייה באותה ארץ, 5 מחזורים לפני סוף העונה, ביתרון של 14 נקודות. לצערי, איני זוכר מי הייתה אותה קבוצה, אך אני זוכר היטב מה קרה בדרכה לעלייה לליגה הראשונה, בשל דבריו של המאמן מחזור אחד לפני סוף העונה. זאת, לאחר שקבוצתו נוצחה בארבעת משחקיה הבאים ושתי יריבותיה התקרבו אליה במחזור הלפני אחרון כדי 2 נקודות: "הפעם חייבים לנצח. אין שום ברירה אחרת. פשוט אין - ולכן אנחנו ננצח". במחזור האחרון הקבוצה ניצחה 0-1 משער בדקה האחרונה של המשחק. אגב, שתי יריבותיה ניצחו גם הן. אני זוכר את הציטוט הזה כאילו נאמר אתמול.

אז זהו, אנחנו 6 מחזורים מסיום העונה ועכשיו פשוט צריך לנצח, כי פשוט אי אפשר אחרת, בכל המשחקים שנותרו. האם זה אפשרי? התשובה חיובית. הרי את כל הקבוצות הללו כבר ניצחה הפועל קטמון ירושלים בסיבוב הראשון, בעת רצף של 12 ניצחונות בזה אחר זה. אז לנצח כעת עוד 6 משחקים, אחרי 2 נצחונות רצופים בשני המשחקים האחרונים, זאת משימה אפשרית בהחלט. וכאמור, אין בכלל שום ברירה אחרת.

אולם, בל נקל ראש. משחקי הקבוצה הבאים יהיו קשים גם משום שייערכו כולם במועדים מאד לא שגרתיים: משחק החוץ הקרוב, נגד איחוד בני מג'ד אל-כרום, יתקיים ביום ראשון הקרוב (אצטדיון דוחה בסכנין, 17:30). זה שאחריו, נגד האחרונה בטבלה, מכבי אום אל פאחם יתקיים ביום חמישי הבא (אצטדיון טדי, 19:00) ומשחק החוץ הקשה הבא, נגד הפועל בית שאן, יתקיים ביום שלישי, ה-31 בחודש (14:00).

ומה כל זה אומר? שהמשחקים הללו יכריעו למעשה עונה שלמה. אם האדומים יעשו את מה שמצפים מהם, וינצחו בשלושה המשחקים הללו (כי "פשוט אין ברירה אחרת"), יש לי הרגשה שקבוצתנו האהובה תהיה כבר עם רגל וחצי בליגה הלאומית. מדוע? כי יריבותינו, הפועל הרצליה ועירוני נשר, מפגרות ב-2-3 נקודות אחרי הפועל קטמון ירושלים והן תצטרכנה לנצח בדיוק את אותן הקבוצות. אם יאבדו עוד 2-3 נקודות בדרך – הפועל קטמון לא תשמוט את היתרון במקום הראשון עד סוף העונה. מדוע? נשתמש שוב בציטוט מדברי המאמן הגרמני: "כי אין שום ברירה אחרת – ולכן אנחנו ננצח".

קבוצתו של המאמן סלאמה בסאם, בני מג'ד אל-כרום, צברה בסיבוב השני, ב-9 משחקים, רק 8 נקודות, ואף שלא נוצחה בשני משחקיה האחרונים, התדרדרה עד למקום ה-12, עם 27 נקודות. היא מרוחקת כעת רק נקודה אחת ממכבי צור שלום, שניצבת במקום ה-14, ו-5 נקודות מבית"ר נהריה, שממוקמת במקום ה-15, המוביל ישירות לליגה ב', משם עלתה מג'ד אל-כרום רק בעונה שעברה.

לכן, אין ספק שהקבוצה מהמגזר תעשה כל שביכולתה לחלץ ולו נקודה אחת מהמובילה בראשות הטבלה – ואת הכבוד הזה אסור שנספק לה, דווקא משום שאנחנו נותנים כבוד רב לקבוצה הצפונית, שאותה ניצחה הפועל קטמון בטדי רק 0-1 בסיבוב הראשון, משערו של עוז צבאג.

אם מותר לי, ולמיטב ידיעתי אני מייצג כאן לא מעט אוהדים, הנה בקשה אחת משלנו למאמן, אסף נמני: תפתח נא בהרכב ביום ראשון עם ליעד עובד. מדוע לחכות, כמו בשני המשחקים הביתיים האחרונים, מול דלית אל כרמל והפועל חדרה, שליעד יעלה מהספסל לקראת סוף המשחק ורק אז, תוך דקות אחדות, יציל את הקבוצה ממצב לא נעים ויביא את הנקודות (פעם אחת ופעם שלוש)? תפתח אתו – ונוביל מההתחלה...

ביום ראשון – החזאי מבטיח "מזג אוויר מצוין, שיתחמם אחרי סוף שבוע קריר" – נעלה כולנו לסכנין ונעודד את הבחורים האדומים לנצח במשחק לא קל בקריאות הקצובות שלנו, המוכרות כבר גם בגליל: "יאללה הפועל".