אסף, ראשית ברכות על סיום הסיבוב הראשון עם רצף ניצחונות מרשים, ותודה על הראיון הזה. אז תגיד, לאיפה בעצם נעלמת מאז תחילת העונה?

למען ההצלחה של הקבוצה, ובעיקר בכדי שאוכל להתרכז רק באימונים, בללמוד את הליגה, השחקנים, וכל המערכת, גזרתי על עצמי שתיקה עיתונאית. לשמחתי, אני יכול להגיד בדיעבד שזו הייתה החלטה נכונה מאוד. בזכות השתיקה, יכולתי להתרכז בקבוצה מבלי שיטרידו אותי חדשות לבקרים, כי הפועל קטמון ירושלים תמיד מושכת הרבה תשומת לב, ובצדק. כך היה לי יותר שקט.

אז איך אתה מסכם את הסיבוב הראשון?

מבחינתי, הסיבוב הראשון היה סיבוב של למידה, להרגיש את הקבוצה ואת המועדון, להכיר את השחקנים שלי, את הקבוצות היריבות ואיך בכלל מתנהלת הליגה הזו, שמעולם לא הכרתי. באופן עקרוני, ידעתי עם מה אני בא, עם שיטת המשחק שאני אוהב, עם הידע, הניסיון והסטנדרטים שלי. שיטת המשחק שלי היא חדשה לקבוצה ולליגה הזו, זו שיטה יותר התקפית ודורשת לימוד ותרגול שלה, לצד זאת, הבאתי גם סטנדרטים יותר נוקשים ומקצועניים – דברים שלמדתי ממאמנים בכירים בחו"ל – למרות שזו ליגה חובבנית ביסודה. לשמחתי, כעת אני יכול להגיד שהצלחתי בזה. מעבר לכך, אני חייב להודות שהציפיות שלי היו מעט יותר גבוהות ממה שהשגנו עד כה, וציפיתי להיות במקום אחר.

אתה מתכוון במקום הראשון, או במקום הראשון עם הפרש ניכר משאר הליגה, כמו אשקלון במחוז הדרומי?

לא זה ולא זה. תראה, לא נכנסנו טוב לליגה. היו לנו 3 הפסדים (אחד מתוכם בבית), 2 ניצחונות ותיקו (גם כן בבית) ב-6 משחקים, ועוד הפסד אחד בגביע. זו הייתה תקופה קשה מאוד.

ומה גרם לזה?

אני.

אתה? הרי לא היית על המגרש...

כן, אני לוקח את מלוא האחריות ומיד אסביר. באתי עם שיטת המשחק שלי ועם התפיסה שמדובר בליגה בסגנון הליגה הלאומית, ליגת העל או נבחרת הנוער בהן הייתי עוזר מאמן. שם משחקים כדורגל. כשהגעתי לליגה א', ביקשתי מהשחקנים לשחק מסודר, להניע את הכדור באופן מחושב, אבל זה לא עבד. ולמה? כי בליגה הזו הכדורגל היפה זה לא מה שקובע, ואת זה לא הבנתי. שילמתי שכר לימוד על חוסר הידע הזה. לא הכרתי את המנטליות של המשחק בליגה ולא את רמת המגרשים, שהם גורם מכריע ברמת המשחק שמתפתח. אתה לא יכול לדרוש משחקן לשחק משחק יפה ואיכותי במגרש שהוא צר, קטן ומלא בורות. ותחשוב ששבוע אחרי זה הוא צריך להתרגל לטדי... זה לא אותו הכדורגל. אז בהתחלה התעקשתי לשחק כדורגל יפה ומסודר, בכל מחיר, וכך דרשתי מהשחקנים שלי. כל זה עד למשחק נגד דליה.

אסף נמני | צילום: אופק טוביה

אז איך ולמה הגיעה התפנית?

אחרי המשחק נגד מגדל העמק בבית, כאשר סיימנו בתיקו, אני חייב להודות שהייתי על סף ייאוש. לא הבנתי מה לא עובד. ידעתי שהשיטה שלי טובה, אבל לא היה ברור לי למה אנחנו לא מצליחים לשחק טוב ולנצח. שי (אהרון) ניסה לעודד אותי להמשיך בדרך ובשיטה שלי, ואמר שאני חייב להיות סבלני ושהתוצאות עוד יגיעו. אבל אני הלכתי עם הראש באדמה. המשחק נגד נשר גמר אותי. היינו טובים יותר ובכל זאת הפסדנו, זה משחק שברח לי בין הידיים ולא עיכלתי ולא יכולתי להבין את זה.

שברתי את הראש מה לעשות לקראת המשחק נגד דליה, שהייתה אז במקום הראשון. אנחנו היינו במקום ה-11, להזכירך. בכלל, יצא לנו לשחק נגד כמה קבוצות כשהן היו במקום הראשון או השני: דליה, נשר, חדרה ואפילו קריית אתא. קבוצות שעד למשחק מולנו הוציאו תוצאות עדיפות עלינו. בכל אופן, החלטתי להתייעץ עם שני החברים הכי טובים שלי, גורואים בענייני כדורגל עבורי, ניסן יחזקאל ולוזון.

איזה לוזון? ה-גיא לוזון?

כן, כן, הוא חבר טוב שלי כבר 15 שנים. הוא מינה אותי לעוזר המאמן של הנבחרת הצעירה אותה אימן, והוא חבר טוב שאני מתייעץ איתו על בסיס קבוע. ממנו למדתי והבאתי את ה-4-4-2 שאנחנו משחקים. הוא עוקב אחריי וממה שאני מספר לו הוא כבר הפך בעצמו להיות אוהד שרוף של הפועל קטמון ירושלים. הוא היה אמור להגיע למשחק האחרון, אבל בסוף זה לא הסתדר. אני מאמין שהוא עוד יבוא.

גיא לוזון. הפך להיות אוהד קטמון? | צילום: דוד כץ

רגע, אז מה הם ייעצו לך?

ניסן, שמכיר את הליגה וגם אימן במרמורק (ליגה א' דרום) בתחילת השנה, היה זה שאמר לי שבליגה הזו אין כדורגל. קודם כל – מלחמה! אין כדורגל יפה, יש כדורגל יעיל. בליגה הזו צריך להתאים את המשחק לקבוצה היריבה ולמגרש. כשצריך, להעיף כדורים לחלוצים. ורק כשאפשר, לשחק מסודר מרגל לרגל. חייבים פה רמת אינטנסיביות ואחריות גבוהים, כי על כל טעות אתה משלם, וזה בדיוק מה שקרה לנו בכל המשחקים הראשונים. נענשנו על טעויות של מתחילים, גם אני וגם מרבית השחקנים, שלא מכירים את הליגה הזו.

באימונים לפני המשחק מל דליה, הדרכתי את השחקנים איך לשחק, מתי להתנפל על שחקני היריבה ועל הכדור ואיך להרחיק כדורים – גם אם בלי כתובת – ולו בכדי להימנע מחטיפת גול. אני חייב להגיד שאני הגעתי בחששות כבדים למשחק הזה, כי לא ידעתי איך זה יעבוד. רצו לי הרבה מחשבות בראש במקרה ונפסיד שוב. לשמחתי, מי שעשו את העבודה הכי טוב היו השחקנים הוותיקים ששימשו דוגמא, נלחמו והראו לצעירים איך עושים זאת נכון.

המגרש בדלית אל כרמל | צילום: ואלרי גסלב

על דבר אחד לא התפשרתי וזה על משחק ההגנה שלנו. בצניעות אני יכול להגיד שאני מבין לא קטן בהגנות, כי זה משהו שאני מאוד אוהב. אני ממש 'פריק' של הגנות, ולכן אני כל הזמן לומד, חוקר, בוחן בקבוצות אחרות, וכך הפכתי למומחה. אז מבחינת ההגנה, אני דוגל בשני קווים של ארבעה שחקנים, בדומה לקבוצות כמו ריאל. אבל צריך ניסיון וצריך לתרגל את זה בכדי להגיע לרמה טובה, וזה מתקשר למה שאמרתי מקודם, שחשבתי להיות במקום טוב יותר. חשבתי שנהיה מתורגלים לשחק ככה בשלב מוקדם יותר של העונה, ולצערי זה לקח לשחקנים יותר זמן ממה שחשבתי. אני יודע שלשחק 4-4-2 דורש תרגול ולכן מקפיד לבחור שחקנים ששיחקו במערך הזה קודם, ככה יותר קל לאמן אותם.

אז את השיטה הזו אני אוהב כי היא יותר התקפית ואם עושים אותה היטב, כאשר ארבעת השחקנים עומדים בשורה ישרה כמו פלס, היא מאוד יעילה. כשלפעמים בכל זאת היריב מגיע לשער שלנו, זה בעיקר כי שברנו את הקו. היום השחקנים הטמיעו את השיטה ואת המערך ובאמת שיש לנו שחקני הגנה מצויינים ומנוסים חוטה, גולן (חרמון), זאדה ואוזן למדו את השיטה ומבצעים אותה היטב. אני יכול לספר שגולן חרמון, שהוא השחקן הכי ותיק שלנו, וגם מבוגר ממני בכמה שנים (גולן בן 37, נמני בן 31), בא ואמר לי: "למרות כל הניסיון שלי בהגנה, ממך למדתי הכי טוב איך לעשות הגנה. ראיתי בזה מחמאה מאוד מאוד גדולה. אם גולן המנוסה לומד ממני, אז כנראה שאני עובד נכון.

גולן חרמון | צילום: אמיר שיבי - בסט בול

ברמה הקבוצתית העלנו את מספר הפעולות החיוביות מ-89 במשחק נגד נהריה ל-327 נגד קריית אתא! אלו מספרים מטורפים, שבקושי קיימים בליגת העל. אנו יודעים כעת שבכל משחק שבו נעשה מעל 250 פעולות כאלה – ננצח. לשם אנו מובילים את השחקנים. אגב, לפני שהתחילה העונה דגלתי במערך 5-3-2 וייתכן שבמהלך העונה עוד אחזור אליה, בעיקר כאשר נשחק בטדי.

מעבר להיבטים הקבוצתיים, כל שחקן השתפר מאוד בעמדה שלו, כי אנחנו עובדים איתם גם באופן אישי, ויורדים לפרטים הכי קטנים. אתה יכול לראות שיפור מדהים אצל בן אוזן, שי מזור, יונתן זאדה ועוד הרבה שחקנים. יש לנו גם מספר שחקנים ותיקים ויצא כך שיש ותיק אחד בכל חוליה. ברוכיאן הוא זה שהשלים לנו את צוות הבכירים בקישור, ולמעשה איתו "נעלנו" את הבורג האחרון. לכל אחד מהוותיקים יש אחריות על הצעירים בחוליה שלו וזה עובד נפלא. גולן, עוז, ברוכיאן וסיידוף עושים עבודה מצוינת ,משרים ביטחון, מכווינים את השחקנים על המגרש ובאימונים, ודואגים גם למשמעת. גולן חרמון, למשל, מקנה תחושה אבהית לכולם ומנגד זוכה לכבוד כ-"זקן השבט". זה נכס לקבוצה וגם לי שיש לי שחקן כזה.

אבירם ברוכיאן | צילום: צוות האתר

ואיך חלוקת התפקידים בינך ובין שי?

כשיש מנהל מקצועי זה מאוד מקל על המאמן. יש לי עם מי להתייעץ ומי שרואה את כל המערכת והמשחק מהצד ובצורה יותר אובייקטיבית. שי מאוד מנוסה ומאוד חכם ואין ביננו ענייני אגו, יריבויות או אינטריגות. שנינו רואים את טובת הקבוצה מעל הכל ולכן ההפריה ההדדית בינינו היא משהו נדיר. לשמחתי, גם השחקנים רואים את זה ומושפעים מזה לטובה. אנחנו צוות אחד. שי בעקרון נותן לי את השקט להתרכז נטו במשחק, בשיטה ובשחקנים. הוא דואג לכל ההיבטים האחרים וזה יתרון ענק. האמת היא ששי זה הדבר הכי טוב שקרה לי. הוא עזר לי להיכנס כמו שצריך למערכת ולהתפתח כמאמן ראשי של קבוצה בוגרת. היו שאמרו לי להתנגד למנהל מקצועי מעל לראשי, אבל היום אני רואה בכך רק יתרון. ושים לב, למי בליגות הישראליות יש מנהל מקצועי: מכבי תל אביב – ג'ורדי קרויף, הפועל תל אביב – אייל ברקוביץ ו... הפועל קטמון- שי אהרון. אני חושב שאנחנו מסתדרים גם בגלל המזג והאופי הנוח של שנינו.

אפרופו מזג נוח, תחילת העונה לא בדיוק הוכיחה את זה... ובכלל על הקווים אתה נראה כמי שעומד להיכנס למגרש בכל רגע.

זה נכון. אני מאוד חי את המשחק, אני כל כולי במשחק ובראש של השחקנים. נכון שבמשחק הראשון אולי קצת הגזמתי, אבל מאז למדתי מה לעשות ומה לא. זה גם נכון שאני לא הכי רגוע ואני לא יושב בשקט. אני מדבר עם השופט ועם הקוון ובעיקר מטריף ומדריך את השחקנים. זו הדרך שלי להיות במשחק ולחיות את המשחק.

על הקווים | צילום: אמיר שיבי - בסט בול

ומה מצפה לנו בסיבוב השני?

בסיבוב השני נצטרך הרבה יציבות וריכוז, כי כל טעות הופכת קשה יותר לתיקון. נצטרך לבוא מפוקסים לכל משחק ובכל מחזור הלחץ יעלה, במיוחד על מי שמתמודד על העלייה והירידה. צריך לזכור שגם המקום השני מוביל למשחקי המבחן.

אני מאמין בקבוצה שלי ולא סתם עשינו רצף של תשעה ניצחונות ברצף, שזה משהו שלא קרה בליגה א' צפון כבר שנים. גם לא אצל הפועל כפר סבא, שעלתה בשנה שעברה מהליגה הזו. הצלחנו השנה לעשות דברים ולשנות דברים שלא קרו בשנים עברו בהפועל קטמון ירושלים. המועדון הזה מתנהל ברמה הכי גבוהה שיש ואני אומר את זה מידע, כי הייתי גם בליגת העל וגם בלאומית. התנאים שאנו נותנים לשחקנים ומקבלים כקבוצה, קיימים רק בחלק מקבוצות הליגה הלאומית ומעלה. זו הסיבה שחקנים בשוק מאוד מאוד רוצים לבוא ולשחק בקטמון. הבעיה היא שאין כסף להביא את כולם...

המערך שלנו כולל צוות מקצועי מדהים: סקאוטינג שנותן מעקב אחרי כל פעולה של כל שחקן וניתוחי וידאו של כל משחק, מאמן מנטלי, מאמן כושר, ספורטתרפיסט ועוד. אגב, לאותו פיזיותרפיסט – שהוא מומחה לפציעות ספורט – יש מילה יותר חזקה משלי. כשהוא השבית את ברוכיאן לשבועיים לא חשבתי אפילו להתווכח איתו. הבריאות של השחקנים שלנו חשובה לנו, וברוך השם לא היו לנו פצועים רציניים עד כה. אנו חשים אחריות לשחקנים שלנו ולא נסכן אותם בשביל עוד דקה על המגרש. אנו מקפידים על אימוני מתיחות, גמישות, כוח והספורטתרפיסט שלנו מעביר אימונים למניעת פציעות. זה משהו שלמדתי מסימאונה, מאמן אתלטיקו מדריד, אצלו קיימתי כבר שתי השתלמויות.

אז נעלה השנה?

אני אעשה הכל כדי שכן. אתה מבין, אי אפשר להתחייב עכשיו לכלום, אבל נעשה כל מה שנוכל בכדי לעלות. חשוב לי לעלות גם באופן אישי. אני מאמן צעיר בן 31, שקיבל מועדון גדול כמו הפועל קטמון ירושלים, אחרי עונה טראומטית של ירידה, ואני מחויב למטרה הזו. לא רק בשבילי, אלא בשביל המועדון, הקהל והשחקנים. המקום של קטמון זה לא בליגה א'!!! זה החלום הכי גדול שלי כיום.

חוגגים עוד שער | צילום: צוות האתר

לסיום, האם יש לך משהו להגיד לקהל?

כן, שידעו שיש לנו את השחקן הכי טוב בליגה הזאת. זה הקהל.

אתם לא יודעים כמה זה עוזר ומרומם נפש לראות את היציעים מלאים אוהדים שרים ומעודדים, ובעיקר בעיקר בתקופה הקשה שעברנו בתחילת העונה. במקומות אחרים היו מקללים, צועקים ויורדים על השחקנים. אני הגעתי ממקום שבו האוהדים היו נגד המאמן למרות ההצלחה, וזה יכול לגמור קבוצה. לשמחתי, בתקופה הקשה של תחילת העונה קיבלתי סמסים, הודעות בפייסבוק והרבה חיזוקים ועידוד להמשיך ולא להתייאש. זה היה מדהים ומחזק מאוד.

כעת, לא רק אנחנו עומדים בפני הסיבוב השני והמכריע, אלא גם הקהל. אנחנו חייבים אתכם איתנו בכל מקום וכמה שיותר מכם. זה גם המבחן שלכם. היה מדהים לראות את הקהל במעלות, בנהריה, בקרית אתא ובכל יתר המגרשים. השחקנים נדהמים מכך בכל פעם מחדש ומרגישים מאד מחויבים. במשחק האחרון אמרתי לשחקנים שהקהל הזה יצא מוקדם מהבית, מבית הספר ומכל הסידורים, ביום שישי קר וגשום, ואסור לנו להחזיר את האנשים מאוכזבים לירושלים. היה ברור לכולם שחייבים לנצח בשביל הקהל. הקהל של הפועל קטמון ירושלים זה משהו מיוחד ואי אפשר שלא להתחבר אליו ולהתחייב אליו. אז תמשיכו כך, אני והשחקנים מודים ומעריכים את מה שאתם עושים למען הקבוצה.

חגיגות עם הקהל | צילום: עדי אורן

אני קורא לכולם להגיע לכל המשחקים ואפילו לאימונים! ככל שהעונה תתקדם, נצטרך אתכם יותר. היה מדהים לראות נגד בית שאן 2,500 אוהדים נותנים הצגה ביציעים, ואנחנו רוצים וצריכים אתכם בכל משחק!

אז במה נסיים?

שנשמח בסוף העונה או בעצם לפני סוף העונה.

הראיון הובא באדיבות "המודיע" - תודה על כל העדכונים המושקעים!