כאשר מנצחים כולם תמיד מרוצים. יופי, אספנו עוד 3 נקודות. יאללה למשחק הבא.

יסלחו לי החברים, אבל ביום שני השבוע יצאתי עצוב ומהורהר מאצטדיון השלום באום אל פאחם. בוודאי ששמחתי שהפועל קטמון ירושלים השיגה ניצחון (חוץ!) שני העונה והחלה לברוח מהתחתית הלוהטת, אבל הפעם האוהדים לא יצאו מרוצים ודומני שגם השחקנים לא פצחו בשיר וריקודים.

השחקנים בסיום המשחק בא.א.פאחם (צילום: אור סדן)

מול האדומים התייצבה לא רק הקבוצה החלשה ביותר בליגה הלאומית כיום (די באשמת ההתאחדות לכדורגל, שלא אישרה לשמונה משחקניה להשתלב בהרכב עד פתיחת חלון ההעברות), אלא אחת הקבוצות החלשות שהפועל התמודדה מולה אי פעם. מכבי אום אל פאחם לא הייתה מאורגנת, לא הייתה לה שום שיטת משחק, חוץ מלנסות להפריע לכדורגלנים האדומים מירושלים לא עשו שחקניה דבר, ורמת ההגנה שלה שאפה לאפס.

במקום לנצח במשחק כזה, כמו את הפועל ערד (2-8) או את האורתודוכסים מלוד (1-9), פיגרו הירושלמים 2-0 אחרי רבע משחק ועד שש דקות מהסיום הייתה התוצאה תיקו 2-2. נכון, יבואו מיד מי שיגנו על השחקנים, שלא התייאשו וחזרו מ-2-0 ל-2-4, אבל בדרך היו אוהדים שממש חשו כאבים בחזה, היכו בפדחתם בכעס וכוססו את כל הציפורניים בעצבנות רבה.

גד ליאור

חייבים לומר כאן, דווקא באתר הבית, את האמת. משהו לא עובד בקבוצה. יש בה שחקנים מצוינים, כאלה שמקריבים הכל למען הצלחתה, אבל משום מה כאשר הכדור מגיע לסביבת רחבת היריבה
רוב ההתקפות מסתיימות בלא כלום או בקול ענות חלושה. וכאשר פעמיים סופגים שער כאשר היריבה אפילו לא מתיימרת לטעון שזאת התקפה – משהו בהגנה השתבש מאד.
על זה, עופר טסלפפה, צריך לעבוד. לא תהיה מול האדומים העונה עוד קבוצה כל כך חלשה (גם לא אום אל פאחם עצמה בסיבוב השני, לכשתתחזק בשחקנים היושבים כיום ביציע). נגד כל קבוצה אחרת – המשחק השבוע היה נגמר רע, בלי אפילו נקודה אחת.

ביום ששי שטוף השמש השבוע יפגשו האדומים של ירושלים את אחת הקבוצות המוזרות בליגה, הפועל ראשון לציון. היא משתרכת בתחתית, עוד מתחת להפועל, אבל ניצחה בחוץ את הפועל פתח תקווה והפסידה בבית דווקא לנצרת עלית, שאותה ניצחנו במחזור השני בחוץ. היריבה בסוף השבוע מסוכנת לאין ערוך מאום אל פאחם ונגדה צריך לחזור ולהפגין משחק משובח כמו במחצית השנייה נגד מכבי נתניה.

הפועל ראשון לציון היא עוד קבוצה עטורת הישגים: היא כבר שיחקה באירופה (הפסידה במחזיקות הגביע בסוף המאה הקודמת למחזיקת הגביע ממולדובה), היא שיחקה כבר עונות רבות, לסירוגין, בליגה הראשונה, לאחרונה לפני שלוש עונות בלבד. בשורותיה שיחקו אחדים מגדולי כדורגלני ישראל והנבחרת (יעקב חודורוב, למשל), והקבוצה נוסדה ב-1940.

נכון. השנה זאת לא הפועל ראשון, שכמעט העפילה אשתקד לליגת העל, אבל ביום ששי שחקני הפועל קטמון חייבים לנצח. שלושה המשחקים הקרובים שלנו יקבעו לאן פנינו מועדות: ניפגש בתוך 10 ימים עם שלוש מהקבוצות הפחות טובות בליגה: ראשל"צ, הפועל עפולה ומכבי יבנה. השגת 7-9 נקודות במשחקים הללו ירחיקו את הפועל קטמון ירושלים מהתחתית ויאפשרו לנו לנשום אוויר מרכז טבלה. כשלונות במשחקים הללו, ינחיתו את האדומים עמוק עמוק בתחתית.

ממשחק האימון מול ראשל"צ לפני העונה

הבעיה העיקרית של
ירושלים השנה, עד כה, היא ללא ספק ההגנה. ספגנו מבול של שערים ואלמלא מי שאני מכתיר כאן היום כמצטיין של הקבוצה עד כה, עמית שמש, הקבוצה הייתה קרובה לאפס נקודות ולא עם שבע.

דווקא עם ההתקפה אין לקבוצה בעיה קשה, למרות אי הדיוקים וההתמהמהות ברחבת היריב. השחקנים באדום הבקיעו עד כה יותר שערים אפילו
ממכבי נתניה והפועל פ"ת, המוליכות את הטבלה, בשבעת המשחקים הראשונים. הבעיה היא ההגנה. ביום ששי חייבים להתחזק בה וכמובן לדייק (הרבה) יותר בהתקפה.

25 מעלות סתוויות נעימות ממתינות לאוהדים ביום ששי (איצטדיון טדי, 15.00) במשחק החשוב הזה. הגיע הזמן שגם אלו שנשארו בבית עד עכשיו – יגיעו לעודד את האדומים. אפשר ורצוי להתאמן כבר מבוקר יום ששי בקריאות "יאללה הפועל"!

האוהדים - צריכים אתכם
בטדי (צילום:
אור סדן)