לאחד מאוהדיה הוותיקים של הפועל קטמון ירושלים יש קוצב לב. האוהד מרבה לבקר במשחקיה הביתיים של הקבוצה ומתרגש לא מעט. לאחרונה יעץ לו הרופא להסתפק בכך שיעדכנו אותו בסוף כל משחק בתוצאה. האוהד סירב בתוקף. לדבריו, כל ההנאה שלו היא לצפות בשחקני קבוצתו נלחמים על המגרש. ומה עם המתח? – שאל אותו הרופא. "אהיה הרבה יותר מתוח אם לא אצפה במשחק", השיב האיש, שממשיך להגיע לאצטדיון טדי בקביעות.

בשבוע האחרון, כך אני משער, קוצב הלב עבד שעות נוספות. כרגיל, המתח במשחקי האדומים מירושלים הוא נחלת כל משחק ומשחק. ואם חשבנו כבר, במחצית הראשונה נגד הפועל אזור, שלהוביל 0-2 זה אומר שהפעם נרגע מעט – באה פתיחת המחצית השנייה, עם השער המצמק, וכרגיל תרמה לתופעה הכל כך מוכרת, להוציא לנו, האוהדים, את הנשמה, עד לשריקת הסיום. לא שנייה אחת פחות. בלי זה אנחנו כנראה לא יכולים (סליחה, חוץ מפעמיים יוצאות דופן - בניצחון 2-8 נגד הפועל ערד ובניצחון בגביע 0-4 על מוליכת מחוז המרכז-דרום מליגה ג', עירוני שדרות).

גד ליאור

כתבתי כאן בעבר ואני חוזר על כך הפעם ביתר הדגשה: לטעמי, הפועל אזור, קבוצה קטנה מישוב קטן, היא היריבה הטובה ביותר שבה פגשנו השנה. כך היה במשחק התיקו אפס הלחוץ בחוץ וכך היה הניצחון הקשה מאד השבוע. אבל, מעכשיו – כך דומה – כל משחק יהיה רק קשה מקודמו. אנחנו כבר ב-9 משחקי הליגה האחרונים השנה וכל נקודה תקבע אם הפועל קטמון ירושלים תצליח לשמור עד הסוף על המקום הראשון, שבו הקבוצה צועדת כבר למן המחזור ה-11 העונה.

לפעמים, ובמיוחד בשבוע של חג הפורים,
אנחנו גם נעזרים בניסים. הפסדה של בית"ר כפר סבא בביתה בשבוע האחרון 1-0 למכבי קרית מלאכי, שסחטה, אגב, מהבית"רים תיקו 1-1 גם בסיבוב הראשון, בהחלט היה במקום. ארבע נקודות הפרש מבטיחות את ההולכה בליגה א' דרום שבוע נוסף, אך זה כמובן לא מספק את האדומים מירושלים. חייבים להמשיך ולנצח, כדי לסיים ראשונים ולהימנע מהצורך לנסות ולנצח בעוד ארבעה משחקי פלייאוף מתוחים בחודש מאי החם, כדי להעפיל לליגה הלאומית. את הכבוד הזה נותיר לכפר-סבא ולדולקות האחרות אחרינו.

בסוף השבוע הזה תצא הפועל קטמון ירושלים למשחק שאנחנו תמיד אוהבים, נגד קבוצת האוהדים השנייה שהוקמה בישראל, אחרינו, מכבי קביליו יפו. אין ספק שהמשחק הזה (שישי, האצטדיון בחולון, 14:00), הוא משחק מפתח לשתי הקבוצות. למרות הפרש הנקודות הנוכחי של קטמון מיפו – 9 נקודות (43 לעומת 34) – ההפרש, אם חלילה נפסיד, יקטן לשש נקודות, וכידוע בכדורגל, כאשר יהיו עוד 24 נקודות בקופה, זהו הפרש מאד לא מבטיח.

אבל, יש לנו אמונה שלמה בקבוצה האדומה: במשחק האחרון שוב הוכיחו 11 השחקנים שלנו שהשנה זאת קבוצה ששווה עלייה לליגה השנייה. עם 10 שחקנים על המגרש, שני מורחקים מהשבוע הקודם, שני פצועים מושבתים ועוד שניים שצולעים על המגרש – שוב הצטיינו כדורגלני הפועל קטמון, בעיקר משום שנלחמו על כל כדור והתרוצצו לאורך ולרוחב המגרש גם בדקות הסיום, כאשר העייפות כבר ניכרה ברגליהם ובפניהם.

אזרזר במשחק האחרון. משחק טוב למגן (צילום: גיא יצחקי)

ובכל זאת, שוב הייתה לנו נקודת תורפה שלא מרפה מאיתנו במשחקים האחרונים: שלל החמצות של שערים בטוחים, כאשר גולת הכותרת לכולם שווה: התקפה מתפרצת או מסודרת נאה, מהלכים נכונים עד לרחבת שער הקבוצה היריבה, ואז - משום מה - מסירה חלשה מדי לשחקן שעומד בעמדה פנטסטית להבקעת שער. כמדומני שהמחזה הזה חזר על עצמו קרוב למניין פעמים במשחק האחרון, וחבל. את זה צריך לשפר – ומהר.

ועוד הערה, שעליה כבר הרחבנו את הדיבור באחד הטורים הקודמים: כאשר קרוב לרחבה שלנו, מסביב לשחקן אדום, מתרוצצים 3-4 שחקני הקבוצה היריבה – חייבים להרחיק את הכדור ולא לנסות ולמסור שוב ושוב ב"קטנה" לשחקן אדום קרוב. אחד המקרים הללו כמעט שגרם לשער משווה של הפועל אזור במשחק האחרון, אלמלא – איך לא! – הצלה נהדרת של עמית שמש, שנראה עדיין סובל מעט מהפציעה. לי אין ספק: יש לנו שוער ברמת ליגת העל, שלא היה מבייש שום קבוצה מהבכירות ביותר בארץ.

ועוד סיבה למסיבה והפתעה לטובה: נסים אזרזר, בן ה-24, שהשתלב היטב ב-90 הדקות של המשחק האחרון וסייע הן להגנה והן להתקפה. על בטוח נכונו לנסים עוד ימים טובים בהפועל קטמון.

ביום ששי הקרוב מכבי יפו חייבת להיות הקבוצה ה-22 השנה שלא מצליחה לנצח את הפועל קטמון ירושלים. רצוי מאד, עם כל האהדה ליפואים, שנחזור מהמשחק הזה עם מלוא 3 הנקודות. מה שבטוח הוא שהיריבה הגדולה, בית"ר כפר סבא, תתקשה לנצח בחוץ את הפועל אזור, מיודעתו מהמחזור האחרון. הפעם אנחנו בלב עם הקבוצה המצוינת מאזור...

והכי חשוב: ביום חמים ונעים, בין פורים לפסח, לא תהיה סיבה טובה יותר ביום ששי הקרוב לנסיעה קצרה ממש, של 60 ק"מ בלבד, כדי לעודד את האדומים מירושלים בקריאות הקצובות שלנו, יאללה הפועל!

חייבים לבוא לעודד את האדומים בחולון (צילום: שרון עזרן)