החניתי את המכונית בחניון המזרחי ומיהרתי לכניסה לטדי. זה משחק חשוב מאד. הפעם פשוט חייבים לנצח, הרהרתי.
בגלל הפקקים שבדרך, ומגרש החניה העמוס, נהיה כבר מאוחר. המשחק כבר התחיל ואני שומע את השאגה מהאצטדיון. הפסדתי שער, אבל לפי הקריאות הוא היה לפחות לרשת הנכונה. 0-1 לקטמון. אני מפלס לי דרך למרומי היציע המערבי וממהר לברר מי הבקיע. כמובן שי אהרון האגדי.
אני מבסוט. הפסדתי שער, אבל סוף סוף החבר'ה האדומים שוב מובילים. אני עוד לא מתיישב, והכדור טס בשנית לרשת הקבוצה היריבה. כפיר מלול ממשיך הרמה מצוינת של עוז צבאג ושולח את הכדור לפינה השמאלית הרחוקה.
הקהל באופוריה. הפועל קטמון ירושלים חוזרת לשחק כדורגל יפה וכנראה גם לנצח. חולפות עוד 20 דקות של התקפות נאות ובאחת מהן מעלה עוז צבאג את התוצאה ל-0-3. הקהל משתולל. הקריאות הקצובות עם שמות השחקנים מחזירות אותנו לימים הגדולים בליגות ג' ו-ב'.
מחצית. הכל מאושרים. למרות שהעונה כה קרובה לסיומה רבים קונים חולצות, כובעים וסמלים של הפועל קטמון, בדוכן שמול המזנון. שם רק קרטיבים בצבע אדום זוכים להצלחה ביום הזה. החיוכים והצחוקים מזכירים לנו שעוד יש סיכוי לעלות ליגה.
המחצית השנייה נפתחת ולקראת סופה מוסיף שי אהרון שער רביעי לזכות קטמון - 0-4. איזה יופי של תוצאה. הכי טובה השנה!

• עוד על המשחק באתר | בפורום | בפייסבוק

ציון זקן מנסה את מזלו בסיבוב הקודם. (צילום: גיא יצחקי)

איש לא זז מהיציע, כולם ממתינים לשחקנים, שנעמדים בטור מול הקהל האוהב-משולהב, ומקפיצים את כולם גבוה גבוה עם הקריאות הכל כך מוכרות ומרגשות "יאללה הפועל", "יאללה הפועל".
ובדיוק ברגע הזה – התעוררתי מהחלום.
איזה חלום נעים ומשכר זה היה בעיצומו של החג הפסח.
ואולי, כמו שאומרים מפענחי החלומות, רבים מהם מתגשמים בסופו של יום?

אז זהו. הגיע הרגע שמעבר לרגע האמת. נכון, לא הכל עוד תלוי בתוצאות שתשיג הקבוצה האהובה שלנו, הפועל קטמון ירושלים, ובכל זאת – אוהד כדורגל שלא מאמין שעד שזה לא נגמר זה לא נגמר, שלא יקלקל לנו את מצב הרוח. אנחנו עוד מאמינים.

גד ליאור

חמש קבוצות נאבקות עדיין על הזכות להתמודד עם כדורגלני אסי גלבוע, אלופי המחוז הצפוני של ליגה א', על הזכות לשחק בשנה הבאה בליגה השנייה של ישראל, לצד קבוצות וותיקות וטובות, שאחדות מהן אף זכו באליפויות ובגביעי המדינה. אגב, היו מי שלחשו בימים האחרונים שאסי גלבוע לא כל כך טובה, כמו שקבוצות אחדות במחוז הצפוני חלשות מאד. אולי גם האגדה הזאת עוד תתאמת והנציגה הדרומית דווקא תעפיל לליגה הלאומית?...
למרות ארבעה הפסדים רצופים – מצבה של הפועל קטמון, שממוקמת כעת רק במקום החמישי בדירוג, איננו הגרוע ביותר בצמרת. לשתי קבוצות משחק חסר ועדיין מצפים ליריבותינו כמה משחקים קשים מאד, גם בינן לבין עצמן.

המשמעות: הפועל קטמון חייבת לנצח בארבעת המשחקים הבאים שנותרו בעונת 2011/12 ובוודאי ביום חמישי הקרוב (אצטדיון טדי, 14:30), במשחק שהוקדם ביום בשל חג שני של פסח. הפעם נפגוש את הקבוצה החלשה, אך מסוכנת, של מכבי כפר יונה, שהסתבכה קשות בתחתית, כאשר צברה רק צמד נקודות בששת משחקיה האחרונים.
אין ספק במספר עובדות: קטמון טובה בהרבה מכפר יונה. המשחק הוא ביתי, באצטדיון מפואר מאד בהשוואה למגרש הבוץ-אגם של כפר יונה. בשל חופשת החג, צפוי קהל גדול, שיכלול משפחות וילדים, דור העתיד של אוהדי הקבוצה. מזג האוויר יהיה הכי טוב שרק יכול להיות – לא חם, לא קר, אין גשם, אין רוח – עד כ-20 מעלות בצהרים.

באווירה הזאת, החלום חייב להתגשם. האמת: נסתפק גם ב-0-2. אפילו בניצחון בהפרש של שער.
אז, לרגל חג המצות, נשאג עוד יותר את הסיסמא המוכרת כל כך, "יאללה הפועל!"

יאללה הפועל (צילום: גיא יצחקי)