כל העיר, 9 אפריל 2010
רגע האמת
הוויכוח הפנימי בקרב הקהילה האדומה בעיר בעצם הוכרע, ומועד המימוש נקבע להיום אחר הצהריים. המשחק של הפועל קטמון נגד בית"ר אשקלון לא נועד רק להכריע את זהות העולה לליגה ב'; המטרה העיקרית היא לערוך הפגנת כוח, שמשמעותה חורגת לגמרי מההכרעה הספורטיבית על כר הדשא בטדי.
פשיטת הרגל המוחלטת של האחות האדומה מהליגה הלאומית היא כבר עובדה נחרצת. היא איבדה את אמון האוהדים, והפועל קטמון הפכה לנושאת היחידה של הדגל האדום בעיר. אבל כדי לתרגם את המציאות הזאת לשפה אופטימית, שתשא פירות גם בעתיד, אנחנו זקוקים לנוכחותם הנלהבת של אלפי אוהדים בטדי היום. אישית, אני מתעב את טדי בכל לבי, ואין לי בכלל זיכרונות טובים מהאיצטדיון המפואר הזה. קיום משחק הבית האחרון שם נבע משיקול קר ורציונאלי של ראשי הקבוצה. הם מנסים לממש הזדמנות כספית ולחבר אותה להפגנת תמיכה גדולה. אם יגיעו היום כאלפיים צופים (ויש חלומות על כמות גדולה בהרבה) דיינו, ובלבד שנצליח לשמר את האווירה ששררה בגבעת רם במהלך העונה. בצד ההתלהבות שררה שם תמיד נינוחות משפחתית, ושמחנו לראות ילדים ונשים, שישבו ביציע והשתתפו בחגיגה. אם נוסיף לכך את נכונותם של כל השחקנים לעבוד קשה תחת שרביטו של ליאור זדה, נוכל לסכם את העונה כמוצלחת במיוחד. רבים מאוהדי הכדורגל, וגם חלק מאוהדי קטמון, נוטים לאמונות תפלות ומאמינים במיתוס בדבר ה"נאחס" שמבעת את מייצגי הכדורגל האדום בעירנו; אישית, תמיד דחיתי את דברי ההבל האלה. אם נשחק טוב, ננצח, ובוודאי שנשיג נקודה אחת משש האפשריות. ואם זה לא יקרה? הסיכוי הוא מזערי, אבל אז אולי יגיע לנו לשחק בליגה ג'.
אין צורך לומר שגם ליגה ב' איננה פסגת מאוויינו, ובוודאי שזה לא נכון לגבי אוהדים ותיקים שהנחילו לילדיהם ולנכדיהם את מורשת הקבוצה הנהדרת שזכתה בגביע בשנת 1973 והורידה את מכבי חיפה לליגה השנייה בשנת 1965. אבל אסור לטפח אשליות שחלום הדרבי הגדול נגד בית"ר יתממש כבר בשלוש השנים הקרובות. עבודת הבנייה תהיה קשה ביותר, וכך גם עיצוב תשתית כלכלית והקמת קבוצת נוער סבירה.
המאמן זדה יישאר בקטמון אבל יגיעו שחקנים חדשים ונאלץ להיפרד מכדורגלנים חרוצים וישרים שנהנו מאוד לשחק בפני קהל אוהדים נלהב ולעתים גם מלא הומור וסלחני. אבל מי שרוצה לראות כדורגל גדול ייאלץ להסתפק באל-קלאסיקו ולהתפלל שברצלונה תנצח גם הפעם. קטמון הוכיחה שהרעיון, הצבע והדגל חשובים יותר לא רק מזהות השחקנים אלא גם מטיב הכדורגל. עם זאת, הרמה שהוצגה הייתה נאותה יחסית למקובל בליגות הנמוכות, ואילו העידוד והנוכחות היו ברמה של הליגה הלאומית לפחות. אני מקווה ששחקני החוד שלנו כפיר מלול ושקד בוהרון יהיו מרוכזים ליד השער, ויצדיקו את האמון ואת האהבה שהשקענו בהם.
חיים ברעם
|
נשלח - 12/04/2010 : 15:15:33
