טקטיקה חיים ברעם
גוליבר בארץ הגמדים
כמו צאן מרעיתו של כומר אוונגליסטי בדרום ארצות הברית יושב עם ישראל ליד הטלוויזיה וחוגג ביחד את מעשי הנסים שמחולל ערן זהבי בליגה הסינית. כמה מבני עירנו הקיפו אותי ברחוב המלך ג'ורג' וגם בשוק מחנה יהודה, וקצת התאכזבו ממידת ההתפעמות הדלה שהחצנתי. זהבי הצליח מאוד. הבקיע בראש וברגל, ניצל את הבקיעים בהגנות ששיחקו מולו, ואף עיצב נוסח חדש לחגיגה שלו, שנראה מעודן יותר מקודמו. בטלוויזיה שלנו הבליטו מאוד תמונות של ילדות סיניות חמודות להפליא עם דגל ישראל, והיו בוודאי צופים שדמעו קצת מחמת ההתרגשות.
תמיד חשבתי שזהבי הוא שחקן די טוב, לאו דווקא גדול, אבל במהלך העונה שעברה זיהיתי בו כמה תכונות מעולות, בעיקר ההתמצאות ברחבה והבעיטות המוצלחות כמעט מכל מצב. זה לא הופך אותו לשחקן ברמה של אייל ברקוביץ' או חיים רביבו, אבל עד כה הוא הוכיח את עצמו כשחקן ליגה משוּפּר, שתרם לא מעט למרוץ של מכבי תל-אביב בצמרת הטבלה. האם מבצע סיקור עלילותיו של זהבי בליגה זניחה ורחוקה הוא ראוי? אולי. יש קונים לסחורה הזאת, וגם אם זה מעורר גיחוך אצל רבים מאיתנו יש סיכוי לסיקור. לראייה, הטור הזה לא היה נכתב אלמלא התופעה הייתה כה בולטת וכה מעליבה.
העלבון נובע מהתחושה, שיש בהפקות האלה מידה של ציניות ואפילו התקלסות באוהדי הספורט בארץ. המגִנים שנגדם משחק זהבי (בכוונה לא השתמשתי בביטוי "מתמודד") הם ברמה של ליגה ג' בישראל. אין להם שמץ של שליטה בכדור, הם חלשים פיזית וההבנה הטקטית שלהם היא לקויה מאוד. זהבי מטייל ביניהם, ועושה ככל העולה על רוחו. ההרפתקה שלו בסין איננה מקצועית אלא כלכלית. אין במשחק בסין שום אתגר בעבורו, אלא רק שעשוע שמשוּל אולי לגזילת צעצועים מידיהם של פעוטות באיזה מגרש משחקים שכונתי. מהיכן נלקחו המיליארדים כדי לשווק קבוצה כזו ולשלם הון תועפות לשחקני רכש? יש לי תשובה חדה לשאלה הזאת: הן נגזלו מהעם הסיני תחת מסווה קומוניסטי. הדגל האדום של סין איננו אלא מסך ענקי שנועד לחפות על האינטרסים של בעלי הון מקומיים וזרים. יד הברזל של השליטים נועדה לדכא מראש כל מחאה עממית נגד מכירת סין לבעלי ההון.
לא היה עולה על דעתי להטיף מוסר לזהבי. הוא איש פרטי שחי במשטר רכושני גלובאלי ומנצל היטב את ההזדמנויות הנקרות לפניו. שחקן כמו זהבי לא היה משיג תנאים כאלה בשום מקום, צנח לו בנישה המתאימה וזכאי ליהנות ממזלו הטוב. המחאה היא נגד כלי התקשורת וה"עיתונאים" שאינם שומרים על כבוד המקצוע. ברקוביץ' בווסטהאם, בסלטיק או במנצ'סטר סיטי הוא סיפור עיתונאי חשוב; זהבי בליליפוט שייך לפיקנטריה, או לסרטים המצוירים. עבודת האלילים שאותה הוקיעו כל נביאי ישראל חזרה אלינו במנהרת הזמן.
כל העיר מאמש
|
נשלח - 23/07/2016 : 18:07:38
