בנבנישתי

כל הפורומים

בנבנישתי

משתמש

בנבנישתי

davidkipod

2553 הודעות

נשלח - 25/03/2010 : 10:16:29

אתמול היה "מבט שני" בערוץ 1. אחרי הכתבה העיקרית על התחרדות בית שמש הביאו כתבת משנה - על נבחרת ישראל של חודורוב וגלזר שניצחה את יגוסלביה 2:1 בשנות החמישים. סנסציה עולמית. בזמנו הם נאלצו לעשות "סדר" בחו"ל בגלל המשחק, ואחרי 60 שנה כינסו אותם שוב ל"סדר" ולהעלאת זכרונות. מסתבר שמרדכי בנבנישתי שלנו היה בורג חשוב בנבחרת הזאת - וציינו אותו במיוחד כמצטיין במשחק. וכל זה בימים שבהם "לא ספרו" את הירושלמים בנבחרת.
אני ממליץ לקרוא את הכתבה על סינגל
http://www.katamon.co.il/News.asp?id=579
כתבה מצחיקה, נוגעת ללב, ומסתבר שגם סינגל מעיד שבנבנישתי הוא גדול השחקנים של הפועל אי פעם. (אולי - יחד עם בן רימוז' וסינגל בעצמו...)

amos

1045 הודעות

נשלח - 25/03/2010 : 18:43:13

אוקיי - להזמין את בנבנישתי לבעיטת פתיחה של משחק הבית האחרון השנה! מישהו יודע איך מוצאים אותו?

חיים ברעם

403 הודעות

נשלח - 25/03/2010 : 20:57:39

ייתכן שסינגל שלנו רצה לגמד קצת את תדמיתו של אלי בן-רימוז' אבל אין בכך שום טעם. למעט שוערים, השחקנים הטובים ביותר בתולדות הפועל ירושלים היו: אלי בן-רימוז', מרדכי בנבנישתי, צבי סינגל, ציון תורג'מן, ליאון אזולאי, אבי אלקובי, איציק מרילי, ציון מרילי, שלמה מהטבי, מנש כהן, ברוך בנבנישתי, ויקי מנצור, עלי עותמן, רמי חנוני, מוצי הוד ומישל דיין. אולי היו גם אחרים.
לא ניתן בכלל להשוות בין בנבנישתי לבן-רימוז'. בנבנישתי היה קשר הגנתי ובלם, ולדעתי כוכב ברמה בינלאומית גבוהה שנולד לפני זמנו. אלי היה השחקן הכי מוכשר שראיתי בארץ, והכוכב הכי גדול שלנו בכל הזמנים.
לא צריך לקחת את כל זה כל כך ברצינות. בסך הכל מדובר בהיסטוריה,והזיכרון ההיסטורי הוא תמיד מתעתע.

שלומי מלכה

689 הודעות

נשלח - 25/03/2010 : 23:04:06

ציטוט:
נשלח במקור על ידי חיים ברעם

והזיכרון ההיסטורי

סוג של אוקסימורון הייתי אומר. כמו ויקי בוקובזה, הכדורגלן.

אודי ארנון

74 הודעות

נשלח - 25/03/2010 : 23:29:50

הראיון עם סינגל באמת מרגש.
רק כדי להעמיד עובדה היסטורית של אירוע מכונן על דיוקה: במשחק נגד מכבי חיפה ב- 1965היינו זקוקים לניצחון כדי להבטיח שלא נרד. המשחק האחרון שלנו היה נגד מכבי תל אביב בחוץ, וסיכויינו להוציא משם נקודה היו, איך לאמר, קלושים. לחיפה היה עוד משחק בית, ואילו היה תיקו במשחק בינינו, והם היו מנצחים במשחק האחרון - הם היו נשארים. סינגל שכח, כנראה, שבאמצע המחצית השנייה, חנוני הבקיע שער מצמק, והשערים שלו הביאו את התוצאה ל- 3:2.
את אוהדי ביתר שהוא מזכיר אני זוכר בעיקר בגלל שבסוף המשחק ראיתי, בפעם היחידה בחיי, את אבי ז"ל מראה אצבע משולשת. אני נזכר בתנועה המגונה הזו, שנעשתה לכיוון הביתרים, בכל פעם שאני נתקל באחד ש"אוהד את כל הקבוצות הירושלמיות".
ולמה אירוע מכונן? רק לפני כמה שבועות נאלצתי להזמין אינסטלטור לביתי. לפתע צלצל הסלולרי שלי ובקעה ממנו המנגינה הקבועה "הפועל עולה". מיד התברר שגם האינסטלטור היה אוהד הפועל בילדותו, ושאנו פחות או יותר בני אותו גיל. השיחה הפליגה לזיכרונות מאותו משחק והדמעות, אצל שנינו, כמו שאומרים, זלגו מעצמן. אני לא מכיר אדם שהיה שם, ושהמחשבה על המשחק הזה לא מעוררת בו התרגשות עצומה.
הגולים של סינגל שמורים איפהשהו בין תאי המוח שלי. ראיתי אותם בין ראשי האוהדים שעמדו לפני ביציע (איש לא ישב באותן 90 דקות) פעם אחת בלבד. טלביזיה לא הייתה אז, ומתחקיר שעשינו אחרי שנים בכל העיר, התברר שאפילו צלמי הסטילס היו נרגשים מדי, בכדי להנציח את הרגע. ובכל זאת אני משוכנע שגם כאשר לא אזכור כמה הם 2+2, או איך מבטאים את שמי, אוכל לשחזר את הנגיחה ההיא של סינגל ואת הבעיטה בדקה ה-88 מ- 30 מ' הישר לחיבורים.
סליחה שהארכתי, אבל היה שווה.

האחים מרילי

1358 הודעות

נשלח - 26/03/2010 : 08:20:50

כילד זכיתי לראות את בנבנישתי בשלהי הקריירה שלו.
זכור לי משחק אחד ידידותי בין נבחרת ירושלים למכבי נתניה (האלופה) בימקא, שבו בנבנישתי הבקיע שער נגיחה מצויין בעזרת קרחתו הנוצצת. בסיום המשחק מצאתי את עצמי רץ במסדרונות ימקא אחרי שפיגלר ובנבנישתי מתחנן - "שפיגלר חתימה, בנבן חתימה". שפיגלר, כיאה למגה סטאר, שלף חפיסת קלפי "עולם הספורט" עם תמונתו והעניק לי קלף חתום. בנבן, כיאה לכוכב ירושלמי, מצא פיסת נייר מאולתרת ושירבט עליה חתימה.

ד"א אאל"ט, ציון תורג'מן בשלהי הקריירה שלו ערק לביתר ולכן מבחינתי איבד את הזכות להמנות בין הגדולים.

נערך על ידי - האחים מרילי ב-26/03/2010 08:21:36

קטמון ותיק

2510 הודעות

נשלח - 26/03/2010 : 11:05:42

והנה קישור לכתבה:
http://www.iba.org.il/media/?recorded=1&starting=10_1_2010-03-25_113232

אתה, שאתה מנהיג/שהגעת לזה כי פיקפקת במנהיגים!
אז הרשה למונהגים/להטיל ספק!
[ב. ברכט, מתוך השבח לספק]