| משתמש |
 ראיון סיכום העונה עם שי ואסף  |
|
|
המודיע 
363 הודעות |
 נשלח - 07/05/2015 : 17:43:16
|
ובכן, אחרי השגת המטרה וחגיגות העלייה נפנינו לסיכום העונה. קבלו את ראיון סיכום העונה עם שי ואסף, האחרון לעונה זו.
ש – שי, אז איך היה בשישי?
ראשית היה אירוע מדהים, אירוע הכי גדול שהיה לנו בקטמון, אירוע בעוצמות אחרות ועל זה מגיע שאפו לכל מי שעשה אותו ולכל מי שהגיע. היה הפנינג גדול, נקי, במקום הנכון ובזמן הנכון, פשוט מושלם ויפה כמו כל העונה הזו שהיתה מדהימה, רק חבל שקצת החרבתי את זה עם שני הפנדלים שהחמצתי....
ש - טוב רצינו אירוע בלתי נשכח, אז עכשיו באמת לא ישכחו את זה
נכון זה דווקא העצים את היום הזה והפך אותו ליותר גדול. אם מישהו חשב שלא לכתוב על האירוע אז עכשיו הוא לא יכול היה להמנע מזה...
ולעצם העניין. את הסיכום האמיתי נעשה בקרוב ונגיש אותו להנהלה, מה שאני אומר עכשיו זה ככה מהבטן והדברים הראשונים שקופצים לי לראש וזה לא מסודר אבל ללא ספק ננתח את העונה הזו ונפיק ממנה לקחים לעונה הבאה. אגב קשה יותר לנתח הצלחות מאשר כשלונות אבל נעשה זאת משום שזו הלמידה הכי נכונה וקשה.
ש - אז נתחיל בהתחלה. בניתם קבוצה כמעט חדשה, חלק גדול מאד מהשחקנים של העונה הקודמת הוחלף, הבאתם מאמן חדש, מונה מנהל ספורטיבי, היה המחנה אימונים אם אינני טועה שהיה מצויין, ולמרות כל זאת ההתחלה היתה קשה וזה לא הלך. למה?
אני דווקא חולק עליך בעליל, ושוב אנו חוזרים לעניין שאתה (אתם) מסתכלים על זה בעיניים של אוהדים וזה הגיוני ובסדר, ואילו ואנו מסתכלים על זה כאנשי מקצוע. מה שאתם רואים זה לא מה שאנו רואים. אוהדים מסתכלים בדרך כלל על תוצאות ואילו אנו מסתכלים על דרך, על גישה, על משהו שהולך ונבנה. אוהד רוצה תוצאות מידיות ואילו אנו בונים לטווח רחוק, וזה הבדל מהותי. זה נכון שהתוצאות בהתחלה לא היו התוצאות שקיווינו וכיוונו אליהם וזה יצר תיסכול וחשש גדולים, אבל האמנו בדרכנו. אני יכול לגלות כעת שלאחר ההפסד לנשר בתחילת העונה ולפני המשחק נגד דלייה, אסף בא אלי והרהר ביחד איתי אם הוא צריך להמשיך ולאמן את הקבוצה או לא. הוא טען שאולי הוא לא מבין את ליגה, אולי זה גדול עליו. אולי הוא טעה במה שהוא עושה ומכיוון שהמועדון הזה מכוון לעלות ליגה, נתן לו את כל הכלים לעשות מה שהוא רוצה ולהצליח, הוא לא רוצה לבזבז את הזמן שלו ושלנו ובסוף לבזבז עונה נוספת בליגה א, ואולי הוא צריך ללכת.
התשובה שלי לאסף היתה כזאת: ראשית אין סיכוי כי אנו לא עובדים בצורה הזאת במועדון שלנו. שנית אני מלווה אותך עוד מלפני תחילת העונה, כל יום כל היום. עברנו ביחד את טרום העונה את ההכנות ואת בחירת הסגל. אתה קבעת את ההרכבים, שיטת המשחק, שיטות האימון המערכים ואני גיביתי את ההחלטות שלך. אם אני מחזיר אותך לאחור בזמן, האם יש משהו שהיית עושה אחרת? האם יש משהו שהחסרנו ושלא עשינו? ואני מזכיר שהיינו עם 7 נקודות בלבד אחרי התיקו מול מגדל העמק.
אסף ישב חשב, חשב, וחשב. בסוף הגיע למסקנה שאין דברים מהותיים, אולי דברים שבשוליים, כלומר הוא קיבל החלטות נכונות שאני גיביתי והוא צודק בדרך אבל למרות זאת הנקודות לא באות. אז אמרתי לו שהן תבואנה, רק צריך עוד טיפה זמן. אם הוא מאמין במה שבנה, בסגל שבחר ובשיטות שלו, אז נצטרך התאמות קטנות ובסוף זה יגיע, וכך באמת היה.
אמנם יהיו שיטענו שאבירם שהגיע באותו הזמן הביא את השינוי אבל זה לא מדוייק. ללא ספק לאבירם יש חלק גדול בהצלחה שלנו ועם זה אי אפשר להתווכח, אבל אבירם נתן לנו את ה X- FACTOR שהיה חסר לנו ושתכננו בכל מקרה להביא בהמשך העונה, ואסביר זאת. לכל קבוצה שרוצה לעלות ליגה ולעשות משהו גדול חייב להיות שחקן שהוא X פקטור שהוא נשק מפר איזון. יש את זהבי במכבי ת"א, הביאו את בניון לחיפה אבל אל הצליח להם, בבני יהודה פדרו גלבאן ובאשקלון יש את אסולין, כולם הצליחו ביעדים שלהן. ידענו שנצטרך לחכות ששחקן כזה ייפלט מהקבוצה שלו ואז נשים עליו את היד, זו היתה התכנית וההבטחה שלי לאסף בהמשך הליגה. לשמחתנו יצא שאבירם, שהוא ירושלמי והתאים לרוח שרצינו, התפנה והסכים לבוא אלינו.
אז למה לא הבאתם אותו מההתחלה?
משום שאבירם חיפש קבוצות בליגות בכירות יותר ולצערו הוא לא מצא. אבל מרגע שהוא ביקש להתאמן אצלנו ידעתי שבסוף הוא יחתום אצלנו. זה לא היה לו קל בכלל ואפשר להבין אותו. ראשית לרדת לליגה א נשמע מפחיד, כמעט סוף הקריירה לשחקן בכיר כמוהו. והסטיגמה של ליגה הלא מקצוענית בוודאי שמרחיקה קליברים כמו אבירם ולכן הרעיון שהוא ישחק אצלנו לא עלה על ההתחלה. ידעתי שמרגע שהוא יתחיל להתאמן אצלנו הוא ייראה כמה אנו רציניים, מקצועיים ואיזה רמה יש אצלנו, איזה סגל שחקנים, זה יעזור לו להשתכנע גם לשחק. לשמחתנו היה שם גם בני סיוון בכדי לאפשר לנו כלכלית את המהלך הזה שהיה מהלך מנצח, אז אנו חייבים לו רבות על המהלך הזה.
אז אתה טוען שהיה לנו סגל טוב גם בלעדיו?
היינו קבוצה מצויינת והיה לנו סגל מצויין, הכי טוב ואיכותי בליגה, למרות שהתוצאות לא הראו את זה. מעבר לרמה ולאיכות, אבירם הביא איתו גם רוח אחרת, הביא ביטחון, וההשפעה שלו על הקבוצה היתה מדהימה גם במשחקים שבהם הוא עצמו לא היה במיטבו. זה נותן ביטחון שיש לידך את ה"אח הגדול" ששומר עליך, ועל כל מה שתעשה או לא, הוא יהיה שם לעזור לך. כאשר הוא גם כבש ובישל מיד עם הצטרפותו, בכלל ביססו את התחושה הזו, ורצף הניצחונות המטורף שצברנו נתן פוש רציני לשחקנים שהתפוצצו עד שכבשנו את המקום הראשון במחזור ה 16. למען האמת לאחר ההתחלה הצולעת וההצטרפות של אבירם, שמנו לנו למטרה, לאור המשחקים הצפויים, שנכבוש את המקום הראשון במחזור ה ,15 אז פספסנו במחזור אחד... ומרגע זה לא איבדנו אותו עד הסוף.
ומה עוד השתנה?
מה שהשתנה או למעשה השתפר זה הגישה, בעיקר במשחקי החוץ. מנקודת זמן זו אסף הבין שבחוץ אסור לשחק יפה ונכון, צריך קודם כל מלחמה, קודם כל להרחיק את הסכנה, לא לחטוף שער ומכאן הגורל בידינו. הדגש הושם על יעילות ופחות על יופי והחזקת הכדור סתם. זה מה שהביא את רצף הניצחנות כמעט עד הסוף, למעט המהמורה והמשבר בחודש פברואר. המשחק נגד דלייה היה הרגע המכונן שבו עלינו על הניצחונות וקיבלנו ביטחון, הראש והשכל הבינו שצריך לשחק אחרת ובעיקר, משום שהשחקנים נתנו את הלב. הוותיקים לקחו מנהיגות והובילו את הקבוצה למעלה עד למשחק נגד הרצלייה שהיה המשחק הכי גרוע שלנו העונה.
ואיך אתה מסביר אותו?
בניתוח לאחור אני חושב שהיה פה ניצחון טקטי של מאמן על מאמן בעיקר. אסולין למד אותנו והתכונן אלינו מצויין. הוא ידע מה החולשות שלנו וגרם לנו לשיתוק כללי כי הוא נתן תגובה לכל מה שניסינו לעשות. למרות שהם לא הגיעו להרבה מצבים, הם שלטו במגרש ונראה היה שהם עושים ככל העולה על רוחם במגרש. אמנם הם התקשו להגיע לשער שלנו ולייצר מצבים אבל היו עדיפים כמעט בכל השאר ופרגנתי למאמן שלהם על כך בסוף העונה. בהמשך הגיעו עוד משחקים שלא היינו טובים בהם וחודש פברואר היה חודש רע מבחינתנו. צריך לשים לב שלמעט דלייה פגשנו יריבות מצויינות: הרצליה, נשר ומגדל העמק שסיימו במקומות 2,3 ו-5 כל אלה קבוצות טובות.
בוא נדבר רגע על היריבות שלנו בצמרת, מה קרה להן? למה הן לא הצליחו?
לדעתי זה פשוט, הן לא כיוונו לעליית ליגה מההתחלה ולא ניבנו לכך. אמנם הרצלייה דיברו על כך אך, אינני חושב שהם התכוננו לכך בכל הרצינות. כולם דיברו על כך שקטמון מועמדת לעלייה, לכן קבוצות לא השקיעו כסף סתם. אלא שלאחר שראו שאנו לא משיגים את היעד ולא מצליחים להגיע למקום הראשון, זה יצר אצלם מוטיבציה להשקיע ואולי כן לעלות בסוף. הרצלייה ונשר ניצחו אותנו במחזור הראשון, ראו שהקבוצה לא מצליחה ולכן חשבו שהדבר אפשרי ולפיכך שווה להשקיע. שים לב שהרצלייה גייסה לשורותיה שחקנים רבים וטובים מהלך ינואר ולא לפני כן. נשר לעומתם היו קצת יותר צנועים שכן רק השנה עלו ליגה ורצו להכיר ולבחון את הליגה. כך ששתיהן לא שמו למטרה מתחילת הליגה לעלות כמונו.
הדבר השני שהכריע זו הגישה. מועדון שרוצה לעלות ליגה והמצהיר על כך ברצינות כנראה שגם יצליח בכך. ברגע שאתה מקרין שה DNA של המועדון הוא חזק, המועדון מצליח ונחוש, זה מחלחל לכולם, בתוך המועדון וגם מחוצה לו, זה כבר שם אותך כמועמד לעלייה. אחר כך הועד המנהל צריך לשים את זה כמטרה של המועדון, מעמיד את התקציב ואת התנאים לעליית ליגה וכל המערכת מוכוונת לזה. מי שלא עושה זאת יהיה לו קשה לעלות ליגה. מי שלא בא לכך מההתחלה ומחפש הזדמנות כשנוצר וואקום, לא בטוח שיצליח.
ונחזור למשבר של פברואר, מדוע הוא קרה?
מה שהיה מטריד בחודש זה זה שאיכות המשחק שלנו ירדה. זה היה מטריד יותר מאשר אובדן הנקודות משום שתוצאה במשחק אחד יכולה להשתנות בשנייה בעקבות טעות של שחקן זה או אחר. אבל אם הקבוצה איכותית, במשחק הבא זה לא קורה. את האיכות הירודה וההכרה במשבר הבנו בעיקר לאחר המשחק נגד דלייה בבית משום שהרצלייה ונשר הן קבוצות חזקות שלא קל לנצח. נגד הרצלייה שיחקנו בחוץ כך שתיקו זה לא מפתיע, ונגד נשר אמנם זה היה בבית אך הם היו ההגנה הכי טובה בליגה. במגדל העמק לקח לנו זמן להסתגל לקבוצה נחותה מהשתיים הקודמות ובעיקר למגרש הנוראי (באנו אחרי שני משחקים בטדי ואחד בהרצליה), לכן במחצית הראשונה היינו חלשים מאד אבל בשנייה כבר הפנמנו והשתפרנו. במשחק נגד דלייה חטפנו גול לא מחוייב ובעיקר התקשנו להבקיע ולהגיע לאיכות פעולות של השחקנים, הם פשוט לא היו חדים מספיק.
ואז הבנו שיש כאן בעיה, אסף תפס את העניינים בידיים, שוחח עם השחקנים, הראה להם בווידאו מה לא בסדר, עבד על טקטיקות ולשמחתנו התפוצצנו מול אסי גלבוע ניצחנו 2:0 והיה צריך להגמר אפילו יותר. פה חזרנו לליגה א, חזרנו להיות הפועל קטמון היעילה, הנחושה, שעושה את מה שאסף דורש ושמרנו על אותה הרמה עד הסוף. הקבוצה חזרה להיות ממוקדת מטרה, נחושה, לא רואה בעיניים, לא מפחדת מאף אחד, לא בית שאן, לא גבעת אולגה ולא אף אחד.
כיצד זה שהיה לנו חדר הלבשה בריא השנה?
זה תוצאה של שני דברים. ראשית, בזכות עבודה קשה בתחילת העונה בבחירת השחקנים הנכונים שיתאים לפסיפס האנושי שבנינו. לא לקחתי כל שחקן שרצה, גם אם הוא היה מצטיין, חיפשתי אנשים שיתאימו למרקם האנושי שבנינו ולאחר מכן גם לשיטה הטקטית. לא הכנסנו לסגל שחקנים עם בעיות התנהגות, התאקלמות וכדומה גם אם הם היו יכולים לעלות אותנו ליגה. לפני כל בחירת שחקן שוחחתי עם מאמנים, שחקנים אחרים, ועוד רבים בכדי להבין במי מדובר. לאחר מכן במהלך העונה זו היתה התחזוקה, שזה תכנית דקדקנית הבנויה על סביבת עבודה טובה לשחקן שהוא לא ירצה לאבד אותה. לאחר מכן לייצר תכניות לשחקנים כמו פעילויות החברתיות בכל שבוע, אירועים חברתיים, צפייה משותפת במשחקי הכדורסל, מאמן מנטלי, מעסה, ועוד דברים שבליגה הזו לא קיימים בכלל. זה הסיבה שבמהלך כל העונה רק שחקן אחד ביקש לעזוב (בן לוי) גם מקרב שחקני הספסל. ככה דמיינתי את הקבוצה שלי בתור המנהל הספורטיבי, זה עושה גם לי חיים קלים יותר. כשאתה עושה את הדברים הנכונים, בוחר את האנשים הנכונים ומתאים אותם לצרכים שלך, אתה מצמצם את ההשפעה של הגורם האנושי. וכך, למרות שאין ערובה של 100%, הסיכוי להצלחה גובר. זה נכון גם לבריאות חדר ההלבשה וגם לרמה הטקטית, כאשר שחקן לא טועה על המגרש ברגע האמת ולא כל המערכת קורסת. השחקנים שלנו הכי פחות פישלו במחזורים האחרונים של העונה וזה חלק מזה.
אז איך תסכם את העונה?
וואוו זה קשה. הצלחנו כמערכת, להרכיב פאזל אנושי יוצא דופן של אנשים ממוקדי מטרה, שמבינים את העול הגדול שיש להם על הכתפיים. זה מתחיל מהוועד המנהל, צוות ניהול, שחקנים, מאמנים, מנכ"ל, צוות אימון, צוות הסקאוט המורכב מאוהדים, שעשו עבודה מדהימה!! שזה בכלל דבר בלתי נתפס. אנשים, שהם רק אוהדים, שעשו עבודה מדהימה וככל שעבר הזמן הם הפכו יותר מחוייבים ויותר מקצועיים ואנו התבססנו על הנתונים שלהם יותר ויותר. זה הגיע לכך שלקראת סוף העונה אסף הגדיל להם את התפקיד והם היו יושבים עם שחקנים לפגישות אישיות באחד על אחד ומעבירים להם נתונים לאחר תדרוכם על ידי אסף. זה מראה כמה ההון האנושי במועדון הזה חשוב, גדול ואיכותי והוא המפתח להצלחה.
במישור המקצועי, אני לא הבטחתי בתחילת העונה שנעלה ליגה משום שעונה יכולה להתפתח לכל מיני כיוונים ואנו הלכנו על קו מיוחד שלא קיים במקומות רבים. מה שכן הבטחתי, זה שבמבחן הדרך נצליח. שבכל נקודת זמן נראה קבוצה מחוייבת וכל אחד עושה את המקסימום לטובת ההצלחה. זו הבשורה הכי טובה לאוהדים שלנו, שיש כאן קבוצה עם מחוייבות וגישה בלתי מתפשרים להצליח. נוצר כאן רף גבוה של רמת מחוייבות למועדון ולחולצה שהם לובשים. לשמחתי, גם מקצועית הצלחנו וביחד עם המחוייבות הצלחנו גם לעלות ליגה.
ומה בעונה הבאה?
ראשית צריך שהוועד מנהל ייבחר ואז הוא יגדיר לנו מה המטרות שלו והתקציב לעונה הבאה. לפי זה נקבע את תכנית העבודה ומה לעשות. אנו מתכוונים להמשיך ולתת לשחקנים את התנאים הכי טובים שאפשר. אמנם יש לנו את בעיית מגרש הדשא שלא קיים, אבל נצטרך לראות איך להתגבר על זה. זה שאין לנו מגרש אימונים ומועדון ראויים המתאימים לליגה מקצוענית זה דבר לא פשוט שנצטרך לתת עליו את הדעת, זה ממש לא ראוי שקבוצה מקצוענית יהיו לה תנאים כאלה, זה ממש קריטי להתפתחות של המועדון שלנו.
דבר נוסף שנשים עליו דגש זה פיתוח הצוות הרפואי. זה שהשנה לא היו לנו פציעות, ובהשוואה לעונה שעברה שבה חצי סגל נפצע לנו, זה לא טריוויאלי. זה תוצאה של השקעה בצוות הקיים אך נצטרך לפתח גם את זה, זה אולי עולה כסף אבל שווה הרבה יותר כסף. כך גם לגבי מערך הכושר הגופני והלוגיסטי. והדבר האחרון זה להמשיך לחבק ולהגדיל מעורבות האוהדים, וצוות הסקאוט הוא דוגמא מעולה לכך. נמשיך גם לייצר סטנדרטים לאימון, ולמשמעת ולכל דבר בשגרה שלנו, כי זה מה שקובע את האיכות.
מבחינת שחקנים אז כמובן שנצטרך להתחזק אבל השאיפה היא לשמור על יציבות על ידי שמירת מירב השחקנים שמראש בחרנו אותם ככאלה שיכולים לשחק בליגה מקצוענית וכבר עשו זאת. אבל בסופו של דבר הכל תלוי ביעדים ובמטרות שתקבע לנו ההנהלה.
ואם מדברים על שחקנים, ברוכיאן יישאר?
אבירם יודע שהדלת שלנו פתוח תמיד בפניו ונקבל אותו בזרועות פתוחות. אני מאמין שהוא ינסה לשדרג את עצמו לליגה גבוהה יותר, וזה הגיוני ולגיטימי ואני מאחל לו בהצלחה, אם הוא יחזור אלינו אנחנו יותר מנשמח.
אז יוצאים לחופש עכשיו?
מה פתאום!! נחנו בסופ"ש לאחר החגיגה ועכשיו כבר מתחילים לבנות הלאה. אנחנו כבר עושים סקאוטינג לעונה הבאה. כבר השבוע הולכנו לצפות במשחקי הפליי אוף של ליגות א ובשני בליגה לאומית, בכדי לאתר שחקנים לעונה הבאה.
טוב אז שתהיה לך בכל זאת חופשה מהנה עד אוגוסט.
ואיך אתה מסכם את העונה אסף?
וואוו..... רק היום התחלתי לקלוט מה עשינו. מצד אחד המועדון הזה סומן לעלות ליגה כבר מהרגע הראשון. מאידך, נפילה בצור שלום היתה יכולה לטרוף את כל הקלפים ואלוהים יודע איך זה היה יכול להסתיים. אני לא בטוח אם היינו עולים ליגה בקלות באם היינו צריכים להתמודד בפליי אוף, כי לשמוט מקום ראשון ברגע האחרון זה הדבר הכי קשה שיכול להיות. תחשוב שקבוצה מובילה את הליגה במשך 14 מחזורים, לא מפסידה 22 מחזורים ובסוף כושלת, לך תביא את עצמך למשחקי פליי אוף עכשיו. נכון, אנחנו קבוצה חזקה מקצועית ומנטלית אבל בנפילה כזו אף אחד לא יודע לחזות מה יהיה. היינו הכי חזקים מנטלית בליגה ועובדה שהשתיים האחרות הפסידו נקודות יותר מאיתנו. אם היינו מנצחים בבית שאן היינו גומרים את הסיפור שם, אבל מה לעשות שחטפנו גול בדקה ה-90 ולא ניצחנו, אז שבוע לאחר מכן ניצחנו. הרצליה חטפה גול בדקה ה-90 ואחרי זה התפרקה. לעלות מהמקום הראשון זה דבר אחד ולעלות מפליי אוף זה דבר אחר. לשמחתי היינו מספיק חזקים בכדי להגיע למקום הראשון, לא לשמוט אותו ולעלות ממנו. היה לנו חדר הלבשה חזק ובריא באופן מדהים, שחקנים שבאו לקבוצה ללא אגו, וזה רק חיזק אותנו יותר. אתה יודע מה זה לאחר פתיחת עונה רעה לא להפסיד 25 משחקים? לעשות רצף של 13 נצחונות? ההתקפה הטובה בליגה וההגנה השנייה הטובה? זה לא סתם, זו מכונה משומנת היטב.
אז מה באמת קרה בתחילת העונה מבחינתך? איך אתה רואה את זה?
היינו קבוצה טובה אך תמימה בליגה. רק אחרי נשר נפל לי האסימון שאין מה לשחק בליגה הזו יפה. יכול להיות שזו היתה שגיאה שלי שבאתי עם התפיסה והרמה של הליגה הלאומית ופתח תקווה כקבוצת צמרת, ולא הפנמתי את העקרונות החשובים של ליגה א. הרי בנשר שיחקנו טוב גם בעשרה שחקנים ולא היינו כל כך גרועים. אני באתי בתחושה שאנחנו הריאל מדריד והביירן מינכן של הליגה, אז היינו כאלה, אבל גם ביירן וגם ריאל עושות התאמות לקבוצות ולמגרשים בהן הן משחקות ולנו לקח זמן להבין את זה.
אשאל גם אותך על ההשפעה של אבירם, מה היתה ההשפעה של ההצטרפות שלו?
אבירם הביא קודם כל את הניסיון שלו, וכשדמות כמוהו נכנסת לחדר ההלבשה היא משפיעה בלי ספק. חלק מהצעירים גדלו עליו אז פתאום לשחק איתו זה נראה משהו גדול. גם אם הוא לא עשה משהו גרנדיוזי במשחק, עצם הנוכחות שלו במגרש נוסכת ביטחון, אז כאשר הוא אומר משהו בחדר ההלבשה, כאשר הוא מעיר לשחקן זה כמעט כמו מאמן. אבל לא רק הוא, היו לנו שלוש דמויות חזקות וותיקות בחדר ההלבשה: גולן, עוז ואבירם. לעומתם כל השאר הם צעירים מאד, סביב גיל 22 שחקנים כמו: ירין מהטבי, אוריין יעקב, שי מזור, נאור סבג מיקו ממן. הותיקים נתנו את הטון והצעירים הקשיבו ולמדו מהם, וכשבאים ללא אגו זה מצליח כי יש הפרייה והמטרה מושגת. לחשוב שחוליית קישור צעירה של שי מזור ונאור ממן צריכה להביא לעליית ליגה לקבוצה כמו קטמון זה נטל כבד מאד לשחקן צעיר, אבל הם הצליחו בזכות הותיקים ובזכות הקבוצתיות שלנו.
ומי השחקן שעשה לך את העונה?
בסך הכל כולם, כל אחד תרם את חלקו ולכל אחד יש חלק בעלייה הזו שבלי חלקו אני לא בטוח איך היינו מסיימים, בכל משחק היה אחד לפחות שנתן את האקסטרא. יכול להיות שהעונה הכי טובה היתה לעוז צבאג שבעיני הוא מדמה את סיפור קטמון העונה. הוא החל את העונה ככה בחצי קלאצ' אבל לאט לאט הוא התחיל להכנס עוד ועוד עד שבמאני טיים הוא בא בגדול. ככה גם הייתה קטמון, התחלה לא משהו ובסוף סיום חזק, נחוש ותכליתי. לגבי עוז באופן אישי, הוא באמת נתן עונה גדולה וזה שחקן שמעולם לא שיחק 4-4-2 וזה גם לאחר שהצרתי את צעדיו ולא נתתי לו לעשות מה שהוא רוצה, כי במערך הזה לכל אחד יש את התפקיד שלו. הוא הפנים את מה שרציתי ועשה את זה על הצד הטוב ביותר. הוא הוכיח שיש לו משמעת טקטית, שהוא יכול לעשות פעולות לחימה, והכי חשוב שהוא יכול לקחת קבוצה צעירה על הגב שלו ולעלות ליגה לאחר עונת טראומה שהוא חלק ממנה.
בכל אחת משורות המערך שלנו, השחקנים הוותיקים נתנו עונה טובה והם אלה שסחפו אחריהם את כל השאר. גולן נתן עונה גדולה וסחף איתו את יהודה שללא ההתאבדויות של שניהם במעלות אינני יודע איך היינו מסיימים את המשחק. בקישור עוז סחף את שי מזור שהשתפר ונתן עונה טובה וכך גם שחר ונאור, בחוד אבירם ושני החלוצים. ככה המכונה המשומנת עבדה.
ומה תוכל לספר לנו על ה 4-4-2 המפורסם שלך? אתה הולך לפגוש את סמיאונה ולהגיד לו שזה עובד?
דווקא את ה 4-4-2 הבאתי מגיא לוזון שהוא אלוף בזה וממנו למדתי. מסימאונה למדתי לשכלל את השיטה, לה עשינו התאמות לקבוצה שלנו. אני מאמין גדול בשיטה הזו ועובדה שהיא הצליחה לנו. גם בשנה הבאה נשחק אותה ואני צופה שיהיה יותר טוב וקל ליישם אותה משום שהליגה הלאומית בנוייה יותר לשיטה הזו. זה שעשינו את זה בליגה א אומר שההצלחה המקצועית של הקבוצה והשחקנים ליישם אותה זה משהו בלתי נתפס, זה מתאים לקבוצות ושחקנים ברמה גבוהה כי צריך פה משמעת ותאום ברמה גבוהה. גם המעבר בין טדי למגרשים הקטנים וביצוע ההתאמות משבוע לשבוע הם לא דברים של מה בכך. אגב במשחקי החוץ שיחקנו יותר 4-1-4-1 כאשר שי מזור היה סוג של בלם שלישי בין הרביעיות. הבחנו שלקבוצות קשה להגיע לרחבה שלנו אז רצינו לנצל זאת בכדי לתקוף יותר טוב. כמו כן במגרשים קטנים כמו צור שלום או אסי גלבוע זה מגוחך לשחק 4-4-2 כי זה יותר 11 על 11....
אני מאמין גדול של השיטה הזו ואני כל הזמן משכלל אותה. אני נמצא בקשר רצוף עם גיא לוזון, שולח לו וידאו ומקבל פידבקים ממנו ואני בטוח שזו שיטה יעילה לנו. גם המאמנים האחרים בליגה, כאשר התקשרו לאחל לנו בהצלחה ציינו שהיה להם מאד קשה עם השיטה הזו ושהם ידעו שבכדי להבקיע גול נגד קטמון צריך לירוק דם. לא סתם ממוצע ספיגת השערים שלנו היתה עד לאחרונה שער אחד בארבעה משחקים. זה פידבק חשוב לי כמאמן וגם לשחקנים שהאמינו בשיטה ויישמו אותה בצורה נהדרת.
ומה מבחינת השחקנים בשנה הבאה, אתה מתכנן מהפיכה?
ממש לא, רוב השחקנים ימשיכו איתנו ונצטרך לעשות התאמות כאלה ואחרות. בסך הכל יש לו סגל צעיר מאד שאנו מאמינים בו ועתידו לפניו כך שיש לנו בסיס לא רע.
אני רוצה לראות גם בשנה קבוצה שרצה, ובלאומית מהירות המשחק היא גבוהה בהרבה יותר מליגה א, אז נצטרך להתחזק בזה.
איך אתה מסכם את העונה כמאמן של קבוצה בוגרת? שהרי הגעת לקבוצה שאינך מכיר, ליגה שונה ממה שהכרת, סגל אחר, עיר ולחצים אחרים, מנהל ספורטיבי על הראש ועם כל זה הציפייה של לעלות ליגה. במשימה ובמבחן התוצאה עמדת בכבוד וגם בדרך משום שהשנה ראינו קבוצה טובה ומסודרת שיש לה שיטה ללא עליות ומורדות בכל שבוע, וללא ספק כל זה, זה אתה.
מאחורי היו הרבה אנשים שנתנו בי את האמונה שזה אפשרי. הראשון זה המשפחה שלי שנתנה לי תמיכה בלתי מסוייגת ושקט לעבוד. אחר כך, בתחילת העונה הבטחתי לאורי ולירון שאחזיר את קטמון למקום שהוא ראוי וצריך להיות בו, הם האמינו בי ונתנו לי את הגב והכלים להצליח. הגורם הבא היה שי אהרון, שהיה המנטור העיקרי והאישי שלי, שמר עלי, תמך בי, כיוון אותי וגם נתן לי בראש כשצריך. צריך להבין שהקשר שלי ושל שי זה משהו שהוא לא מובן כלל. מצד אחד שי נותן לי את כל החופש לעשות מה שאני רוצה וכל הזמן אומר ליף אתה המאמן אתה המחליט, אבל כשאני צריך להתייעץ, אני מתחבט וכמובן כשאני טועה הוא ידוע לשים אותי במקום הנכון. הוא אחד הדברים הנפלאים שקרו לי השנה הזו ואני מברך אותו על הדרך שבה אנו עובדים ביחד. הוא שם בשבילי בעיתות נחת ובעיקר בעיתות לחץ. כשהיו מדברים על לחץ שקיים בקבוצות כמו הרצלייה או נשר אני גיחכתי כי פה עצם המטרה המאתגרת מייצרת ציפיות ולחץ רבים, להם יש בעל בית אחד לי יש 520... אני חייב לציין גם את התמיכה שקיבלתי מהשחקנים.
ברמה המקצועית אני מאמין בעצמי ויש לי המון ידע. אני פריק של כדורגל כשמגיל 17 הייתי לוקח מחברת והולך לראות אימונים של קבוצות, עושה רשימות, מכניס נתונים, שואל, מתעניין, לומד ממאמנים בכירים. אז בגיל 31 קיבלתי קבוצה בוגרת אבל ידעתי מה אני רוצה ומה לעשות, כשהניסיון שלי כעוזר מאמן נתן לי כלים וניסיון מהעבר.
למרות כל זה לא ציפיתי שזו תהיה ההצלחה שלי כבר בעונה הראשונה בקבוצה בוגרת. ופה אני לא בא לקחת קרדיט לעצמי, זה היה פאזל נפלא של אנשים שאני רק חלק אחד ממנו, שכולם תרמו להצלחה. זו היתה הצלחה מערכתית ולא הצלחה אישית, אני הייתי בסך הכל חלק אחד ממערכת נפלאה שנקראת הפועל קטמון 2014-15. למרות שזו היתה שנה לא קלה עבורי שהתחילה רע מאד! הורחקתי על ההתחלה, הקבוצה לא פגעה, התקשורת עשתה לי עליהום וכבר התחילו לדבר על זה שאהיה המאמן המפוטר הראשון של הליגה. הרבה נשמות טובות כבר התחילו לרנן ולשמוח לאידי ולאידה של קטמון כי לא רצו אותנו בליגה, קבוצות עלו נגדנו בשיא המוטיבציה בכדי להכשיל והיתה לי תחושה של קטמון נגד כל העולם, ממש עד כדי כך. אני זוכר שבמשחק נגד הרצלייה כשכבשנו את שער השוויון, הדבר הראשון שצעקתי היה "זה אנחנו נגד כל העולם"!!! בליגה הזו היינו הריאל והביירן שכולם רוצים להכשיל, בעונה הבאה זה כבר יהיה אחרת. נבוא כאנדרדוג והפעם אני מתכנן שנבוא כמו נינג'ות לכל משחק, שכולם יידעו שקטמון זה כמו חיה פצועה.
נהנית בעונה הזה?
מאד, מאד. בכיתי אפילו בעיקר בשבוע האחרון מרוב התרגשות מהעלייה ומהאהבה שקיבלתי מהאוהדים. אני בדרך כלל לא בוכה אבל בצור שלום כבר לא יכולתי לעצור, היה מעין שחרור לחץ של שנה קשה. בשנה הזו עברתי הרבה מאד דברים, מה שמאמן עובר בחמש שנים אני עברתי בשנה. רבאק אני הורחקתי במשחק ראשון שלי כמאמן, זה משהו בלתי נשכח! ואז זה משתחרר ברגע אחד. בעניין ההתנהגות שלי אני כבר עובד על זה עם עצמי ועם אנשי מקצוע אחרים בכדי שזה לא יקלקל לי. אני לא יכול להגיד אני אשב בשקט כל המשחק אבל לא אעשה דברים שיפגעו בי ובקבוצה. אני אדם אמוציונלי ולכן תמשיכו לראות אותי משתולל על הקווים ומטריף את השחקנים וחי את המשחק וכל מהלך בו, מצד שני אני אתעלם מהקנטות של קהל ומטעויות של שופטים. אני צריך עוד לעבוד על עצמי אבל בשורה התחתונה זה אני, לטוב ולרע. אפילו השחקנים ביקשו שלא אשתנה יותר מדי. אז עשיתי העונה טעויות ואני מודה בהן ומצטער עליהן ואני לוקח את מלוא האחריות עליהן ונכון לשלם על זה. או כמו שהייתי אומר לנוער שאימנתי בעבר: "על טעויות שעשית כמו ילד תשלם כמו גבר". לצערי זה ילווה אותי ובכל הקריירה ולא ישכחו לי את זה, ואני אצטרך לחיות עם זה, זה גם חלק מלהיות הפועל קטמון כי אם הייתי מאמן קבוצה קטנה זה לא היה מעניין אף אחד.
ואיך נסיים את הראיון?
שאלה מצויינת, לא יודע אני מקווה שעמדתי בציפיות של הקהל והמועדון.
ש - האמת שהבאנו מאמן אלמוני, צעיר, ללא ניסיון עם קבוצה בוגרת, שלא היה בליגה א והרבה גבות הורמו כששמך פורסם, היית חתול בשק. היינו בטוחים שהולכים להביא איזה שועל ותיק של ליגות א או מאמן בכיר כמו שאשקלון הביאו, ובסוף קיבלנו מישהו שאף פעם לא שמענו עליו. אבל סמכנו על ההנהלה וזרמנו עם ההחלטה ונתנו את הצ'אנס להוכיח. לשימחתנו עמדת בציפיות: ראשית עלינו ליגה, אך גם ראינו קבוצה עומדת יפה, מסודרת, נלחמת, מחוייבת ולא מתפרקת בסוף העונה כמו שתמיד קרה לנו, וכאן כל הקרדיט מגיע לך כי אתה המאמן, אתה ושי הבאתם את זה. זכית להרבה הערכה מהקהל על הדרך ועל התוצאות ובסך הכל הקהל תומך בכך מאמין בך ומקבל את ההחתמה שלך לעונה הבאה באהדה. אז עם המגרעות שאתה ציינת יש גם תמיכה ואהדה אליך כמאמן וזה לא בכדי, בונים עליך לטווח רחוק.
אתה מרגש אותי במה שאמרת, כי ככה אני רוצה להיות בקטמון. אני באמת רוצה להיות הסמיאונה של קטמון. אני לא מעוניין לתקוע יתד בליגה הלאומית, אני שואף למעלה מזה, בעיני קטמון חייבת להיות בליגת העל!! כי זה המקום שלה. אני רוצה לעשות כמו סמיאונה שלקח את אטלטיקו כקבוצה אפורה והפך אותה לקבוצה מובילה, אז אני רוצה לקחת את קטמון מליגה א ולהעלות אותה לליגת העל ולהפוך אותה לקבוצה מובילה שם. לקטמון יש פוטניצאל אדיר שלחצי מהקבוצות בליגת העל אין ולכן היא חייבת להיות שם. כך אני רואה את העתיד של קטמון, אני רוצה להיות חלק מזה וגם להוביל את המהלך הזה. המועדון זה הזה כבר חרוט לי בלב, כמו בשיר... זה גם בגלל הצ'אנס שנתנו לי, מאמן צעיר אלמוני מול מאמנים ותיקים בליגה. נתנו לי את כל הכלים להצליח, אהבה, תמיכה ומשאבים ואני מרגיש מחוייב. אני לא רוצה לאכזב את שי, את ההנהלה וכמובן את האוהדים. וברגע ששלושת הגורמים האלה נותנים לי כוחות, אני יכול להעביר את הכוח הזה לשחקנים ולעשות דברים נפלאים. האמינו בי לכל אורך הדרך, נתנו לי ביטחון וגב גם כשלא הלך. לא בכל מועדון היו עושים את זה, ובסוף קטמון הוכיחה שיש ניצחון של הדרך, הדרך של קטמון. לא שחקנים גדולים, לא כסף גדול, לא רכישות גדולות, אנחנו הקבוצה היחידה בצמרת שלא התחזקה בינואר ולמרות זאת ניצחנו, זה רק בגלל הניצחון המערכתי והגישה.
השנה יש עלי משימה אפילו קשה יותר מבשנה שעברה, ובשנים הבאות שמתי לעצמי למטרה לבסס את קטמון כמועדון כדורגל מוביל בכדורגל הישראלי. קטמון תהייה שם דבר בקרב השחקנים, המאמנים ובכלל בכדורגל הישראלי. כאשר שחקנים יגיעו לכאן הם יגידו וואוו! זו המטרה שלי החל מהשנה הבאה כשנהפוך לקבוצה בליגה מקצוענית באופן רשמי. אני יכול להבטיח לך שהפועל קטמון תהייה בליגת העל, איתי או בלעדיי, היא תהייה שם. אני מאמין שנעשה את זה בתקופתי, שמתי את זה כמטרה ואנחנו נעשה את זה.
אתה מאמין בכך?
מאמין בכל ליבי, אם לא הייתי מאמין בזה לא הייתי כאן. אני יכול לגלות לך שהייתה לי הצעה להגיע לצ'רלטון במקום להמשיך בקטמון אבל אני בחרתי בכם. יש לי פה קשר רגשי חזק עם קטמון ואין מה לעשות, קטמון ילדה אותי כמאמן בוגרים, וברגע שההנהלה ראתה בי מאמן לעתיד בליגה הלאומית, לא חשבתי לרגע להגיד לא. יכולתי לרשום אחלה רקורד בליגה האנגלית, לעזוב עם רקורד של עלייה וגאווה גדולה, אבל אני רואה אתגר אחר לקטמון וזה לא מסתכם בעלייה לליגה לאומית אלא הרבה יותר מזה. השנה, אני כאסף, הולך לתת את כל כולי לקטמון ולהצלחה שלה ובשביל זה ויתרתי על המון דברים, גם ברמה האישית, כי אני מאמין בנו, אני מתכוון להוציא מקטמון את המקסימום, ולהביא אותה הכי גבוה, אני משתוקק כבר לאתגר הזה.
אסף תודה רבה לך ונתראה בעונה הבאה.
|
נערך על ידי - המודיע ב-07/05/2015 17:43:38 |
|
|
mbs
295 הודעות |
נשלח - 07/05/2015 : 18:22:11
|
| זה נשמע כבר בנאלי ונדוש אבל מוכרחים להגיד את זה שוב: תודה ל"מודיע" על העידכונים המצוינים לאורך העונה. כיף אדיר לאהוד קבוצה שאתה גאה ומעריך את הצוות המקצועי והניהולי שלה, ישר כוח. |
 |
|
|
אליה
866 הודעות |
נשלח - 07/05/2015 : 22:43:59
|
| וואו........זה פשוט שאין לי מילים.כאלו בעצמי דיברתי איתם.אחי אתה מהשהו. |
אליה |
|
|
|
המודיע
363 הודעות |
נשלח - 07/05/2015 : 23:50:13
|
אני שמח לשמח.
תודה לכם |
|
|
|
mac40
79 הודעות |
נשלח - 08/05/2015 : 08:18:32
|
| אני אופטימי |
מי שיודע לנצח צריך לדעת גם להפסיד |
|
|
|
פלוני בן אלמוני
389 הודעות |
נשלח - 08/05/2015 : 08:33:58
|
| באמת כיף לקרוא.תודה! |
תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר... |
|
|
|
אושר גדול
720 הודעות |
נשלח - 08/05/2015 : 14:24:23
|
הילדים של אסי גלבוע מצאו את הדף עם סדר היום של הקבוצה ששי השאיר במקום שישב ביום המשחק. כולם דיברו על המקצוענות ועל הרצינות.
כמו ששי אמר ועוד אחרים, המחסור במגרש בית בעוכרינו ומונע מאיתנו להתקדם.
כולם אומרים שאנחנו מועדון של ליגת על. שמעתי אוהדים מקומיים בכל מיני מגרשים. הם באו בעצם לראות אותנו ולא את קבוצתם.
אי אפשר כבר לחכות לעונה הבאה. השארתם טעם של עוד. |
|
|
|
פולדש
514 הודעות |
נשלח - 09/05/2015 : 10:38:50
|
| מנהל שלי, אני כמו שיכור... שיכור מאהבה אלייך! |
|
|
| |
ראיון סיכום העונה עם שי ואסף |
|
|
|
