סעדיה נדב ז"ל
ביום ראשון השבוע נפטר סעדיה נדב ז"ל, בן 74, שהיה מוותיקי אוהדיה של אגודת הפועל בעירנו. ביציעים ישב די בשקט, שמח בגולים שלנו והצטער כאשר היריבה הבקיעה, אבל תמיד באצילות מסבירת הפנים שאפיינה אותו כל כך. בשנים האחרונות רזה מאוד, וכולנו הנחנו שבריאותו הושפעה מאוד ממותו של בנו לפני כמה שנים ממחלת הסרטן. בפעם האחרונה ראיתי אותו בטדי, מטפס בקושי רב במעלה המדרגות ליציע המערבי. הוא שלח אלי חיוך לאה, וסיפר לי שוב ש"הוא הולך למשחקים של שתי הקבוצות". זה היה ברור לי לגמרי. האיש היה אדום לחלוטין, מכף רגל ועד ראש, והפילוג בין שתי הקבוצות פגע בו מאוד. בכלל, לא היה איש ריב ומדון ואפילו השירים נגד בית"ר לא היו אהובים עליו במיוחד.
הכרתי אותו בגיל צעיר מאוד, היינו יחד בתנועה המאוחדת וסעדיה היה בעדת "הגשמה", שחבריה היו גדולים מאיתנו בשנה. חבריו, אנשים כמו עודד אברמסקי, יוסי שריד, גיורא שי (שחקן הפועל בסוף שנות החמישים ותחילת שנות השישים) ושרה הלפמן היו כולם אדומים מושבעים. את סעדיה עצמו אני זוכר עוד מיציעי ימק"א לפני שעברנו לקטמון בסוף 1957. גם אז היה שקט, אבל מתמיד. הוא הופיע לכל המשחקים וישב באותו מקום, וזה חיבב אותו עלי, שכן גם אני חובב מושבע של מנהגים קבועים.
כשמת בנו החביב חרב עליו עולמו. הלכתי לשבעה עם אשתי, וסעדיה קיבל אותנו כדרכו, בחביבות כמעט אריסטוקרטית, בחיוך קצת עייף של אדם נבון שמבין היטב את הטרגדיה האיומה שפקדה אותו. להפתעתי הנעימה, הוא המשיך להגיע לכל משחקי הבית של הפועל ואחר כך גם לקטמון ולקבוצה הוותיקה היותר. תמיד ראיתי בו שגריר נאמן של שתי האגודות, ואדם שסוחב על גבו את המורשת של הספורט האדום בעירנו. הידיעה על מותו צרבה בבשרי, והזכירה לי שבעידן הזה בני דורי נפרדים בהדרגה מהמון אנשים טובים, שהיו תמיד חלק מעולמנו. סעדיה היה אחד הטובים שבהם.
חיים ברעם
פורסם הבוקר בכל העיר
|
נשלח - 23/05/2014 : 13:28:40
