| משתמש |
 פאשקוויל  |
|
|
הדוב האדום 
513 הודעות |
 נשלח - 03/01/2010 : 11:47:28
|
היזהרו ידידי מאיימתו של הצורר האכזר . אותו צורר אשר נשמתו הושחטה משנים של כיבוש ודיכוי.
נפשו האפלה של הצורר תרה בעיני נחש שחור אחר משוגע הכפר אשר יוכל לרדות בו..
אז בלב שמחה גדולה, גיל ודיצה מבזהו את המשוגע אל מול הכל וחושף את חדרי ליבו הקטנים לעלבונותיו וקטרנותו.
אכן נורא הוא הצורר האכזר מהסה את המשוגע ללא הפסק ומונע מביקורת שכנגדו לקום ולעלות אל פני האדם.
שמרו נפשותיכם הישמרו פן יטיל גם בכם הצורר את טלפיו.
|
|
|
הדוב האדום
513 הודעות |
נשלח - 03/01/2010 : 11:48:48
|
| *אדמה |
 |
|
|
Victor Paco
263 הודעות |
נשלח - 03/01/2010 : 12:31:33
|
| אני שמח לראות שהטיפול משפיע |
האם ירושלים יכולה לעשות את זה?.. יכולה!!! ויקטור פאצ'ה!!!
"מערכת אבל בהסתדרות מברכת את ממשלת ישראל על הבאתם לארץ של הפליטים האלבנים מקוסובו. סאסי ימכור אותם למכבי חיפה." (אבל בהסתדרות, 24.4.99) |
|
|
|
gideon
918 הודעות |
נשלח - 04/01/2010 : 20:38:07
|
תודה לך. |
עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.
|
|
|
|
בלאש ביקו
864 הודעות |
נשלח - 04/01/2010 : 23:10:06
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי gideon
תודה לך.
|
|
|
|
Evyatar
2 הודעות |
נשלח - 08/01/2010 : 20:26:53
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי בלאש ביקו
ציטוט:
נשלח במקור על ידי gideon
תודה לך.
|
|
|
|
הדוב האדום
513 הודעות |
נשלח - 09/01/2010 : 03:16:55
|
כל ה"תודה לך" לא יעזור.. לא הצורר שלא עדת נאמניו אשר שותפים בהסכמתם לעוולות האיומות שהוא מבצע ישתיקו את משוגע הכפר..
דרכו של המשוגע לא תאבד לעולם! לעולם!!!
אַל נָא תֹּאמַר: הִנֵּה דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה,
אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה.
זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא,
וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!
מֵאֶרֶץ הַתָּמָר עַד יַרְכְּתֵי כְּפוֹרִים
אֲנַחְנוּ פֹּה בְּמַכְאוֹבוֹת וְיִסּוּרִים
וּבַאֲשֶׁר טִפַּת דָּמֵנוּ שָׁם נִגְּרָה
הֲלֹא יָנוּב עוֹד עֹז רוּחֵנוּ בִּגְבוּרָה.
עַמּוּד הַשַּׁחַר עַל יוֹמֵנוּ אוֹר יָהֵל.
עִם הַצּוֹרֵר יַחֲלֹף תְּמוֹלֵנוּ כְּמוֹ צֵל.
אַךְ אִם חָלִילָה יְאַחֵר לָבוֹא הָאוֹר
כְּמוֹ סִיסְמָה יְהֵא הַשִּׁיר מִדּוֹר לְדוֹר.
בִּכְתַב הַדָּם וְהָעוֹפֶרֶת הוּא נִכְתַּב;
הוּא לֹא שִׁירַת צִפּוֹר הַדְּרוֹר וְהַמֶּרְחָב,
כִּי בֵּין קִירוֹת נוֹפְלִים שָׁרוּהוּ כָּל הָעָם,
יַחְדָּיו שָׁרוּהוּ וְנאַגאַנִים בְּיָדָם.
עַל כֵּן אַל נָא תֹּאמַר: דַּרְכִּי הָאַחֲרוֹנָה
אֶת אוֹר הַיּוֹם הִסְתִּירוּ שְׁמֵי הָעֲנָנָה.
זֶה יוֹם נִכְסַפְנוּ לוֹ עוֹד יַעַל וְיָבוֹא,
וּמִצְעָדֵנוּ עוֹד יַרְעִים: אֲנַחְנוּ פֹּה!
וביידיש.. (כדי שהצורר הפרענק לא יבין)
זאָג נישט קיינמאָל אַז דו גייסט דעם לעצטן וועג,
כאָטש הימלען בלייענע #64334;אַרשטעלן בלויע טעג;
קומען וועט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה –
ס'וועט אַ פּויק טאָן אונדזער טראָט – מיר זייַנען דאָ!
#64334;ון גרינעם פּאַלמען-לאַנד ביז ווייַטן לאַנד #64334;ון שניי,
מיר קומען אָן מיט אונדזער פּייַן, מיט אונדזער וויי,
און וווּ גע#64334;אַלן איז אַ שפּריץ #64334;ון אונדזער בלוט,
שפּראָצן וועט דאָרט אונדזער ג#64332;ורה אונדזער מוט.
ס'וועט די מאָרגן-זון באַגילדן אונדז דעם הייַנט,
און דער נעכטן וועט #64334;אַרשווינדן מיטן #64334;ייַנט,
נאָר אויב #64334;אַרזאַמען וועט די זון אין דעם קאַיאָר –
ווי אַ פּאַראָל זאָל גיין דאָס ליד #64334;ון דור צו דור.
דאָס ליד געשריבן איז מיט בלוט און ניט מיט בליי,
ס'איז ניט קיין לידל #64334;ון אַ #64334;ויגל אויף דער #64334;רייַ,
דאָס האָט אַ #64334;אָלק צווישן #64334;אַלנדיקע ווענט
דאָס ליד געזונגען מיט נאַגאַנעס אין די הענט.
טאָ זאָג ניט קיינמאָל אַז דו גייסט דעם לעצטן וועג,
כאָטש הימלען בלייענע #64334;אַרשטעלן בלויע טעג.
קומען וועט נאָך אונדזער אויסגעבענקטע שעה –
ס'וועט אַ פּויק טאָן אונדזער טראָט – מיר זייַנען דאָ! |
|
|
|
gideon
918 הודעות |
נשלח - 10/01/2010 : 17:46:40
|
לא נותר לי אלא....
כחצות ליל קר וסער, עת אני, שבור הצער,
בספרי חכמה נשכחת הסתכלתי נים-וער,
בא קשקוש סתום בדלת, קל כדפק יד נחשלת –
יד חוששת – יד שואלת מחסה לדל או גר.
"זה אורח" – כה לחשתי – "זה אורח, זר או גר –
זה אורח, לא יותר".
זכורני : ליל עצבת – סופת חורף מיבבת –
אש כירים, נעזבת, גוססה באור חיור;
ליל אין-סוף, אין קץ לחבל – לא הואילו ספרי-הבל
השכיחני את האבל – את הצער הבוער –
את לנורה שנמוגה כהמג חלום עובר –
כחלום, ולא יותר.
וילונות הומים ברחש צקו לחש, הגו-נחש –
ארגמן יריע משי נף אימתה בהסתר.
להרגיע לב קודח, אל עצמי בקול בוטח
שוב אמרתי : "זה אורח, הלך-לילה מאחר –
גר אחד תועה בדרך, זר בנשף מאחר –
זהו, זה ולא יותר".
נח לרוח היגע, שב לבי להרגע,
וקראתי : "הו יסלח נא – לא יכולתי לברר
מה זה, יד קלה דופקת או רצפת חדרי שורקת,
כי נרדמתי לי בשקט תרדמה בין נים וער" –
ופתחתי את הדלת בעודני מדבר :
אפלה – ולא יותר.
ובתהום רבה סקרתי, והחרשתי, והרהרתי –
הרהורים שפה בן-חלד מעולם עוד לא הרהר.
אפלה – ולא נאורה ; דומיה – ולא נעורה ;
ופתאום השם "לנורה" את שלות הליל נקר.
את השם אני לחשתי : הד באופל התנער –
הד באופל, לא יותר.
וחזרתי דום לשבת, ולבבי אכל-להבת –
ופתאום שנה הדפק, אך כעת מצד אחר.
אז אמרתי : "זה הרוח מנדנד תריס פתוח –
על הקיר מקיש הלוח : סוד הכשף מתברר.
חלוני אפתח אביטה, והכשף יתברר –
זה הרוח, לא יותר."
הרימותי את מסגרת החלון – וגדל-תפארת
בא עורב ישיש כנצח – בא גבוה וקודר,
בא יהיר כלורד בריטני, בקידה לא ברכני,
והמריא לו זכורני, לתבנית תחת-הנר –
לתבנית של ראש אתונה על קירי באור הנר –
שמה נח – ולא יותר.
בעינים בו דבקתי ומתוך עצבי שחקתי –
על גאות פניו שחקתי והתלתי בו לאמר :
"כרבלתו מקצת נקרחת, אך לבו הוא לב אל-פחד,
אלופי מעמק שחת בו הליל שליט ישור !
מה שמך בין שרי-תפת, שם, באופל גיא עכור ?"
ויקרא : "אל עד-אין-דור."
כה אמר – ברור שמעתי, ותמוה לו תמהתי,
אם-כי טעם לא הבנתי – לא יכולתי עוד לפתור :
מי שמע כי בוא תבאנה כנפי-טרף תוך-מעונה ?
מי על סמל ראש אתונה, כה בליל, חזה ציפור –
עוף מוזר, קודר כחושך, עז-מראה, קדמון, שחור
ונקרא "אל עד-אין-דור" ?
אך לא זע, לא ראש הניע, ואחרת לא הביע –
כי אולי בזאת לבהו נשתפך עד המקור.
נח קפוא על האנדרטא – ולחשתי : "למה באת ?
כי מחר מבית-צרתה עוף תעוף אל אור ודרור –
כתקוות, כאח ורע, נוס תנוס אל אור ודרור".
הוא קרא : "אל עד-אין-דור".
נזדעזעתי – כי הפעם בא אמרהו אמר-טעם –
ואמרתי : "בעליך למדך ביום מצור –
איזה דך נואש מסבר, מעונה יגון ושבר,
שצמא שלות הקבר ופרש מגיל ואור –
שחדל שירי תוחלת, עד היו למזמור
המילים "אל עד-אין-דור".
בעינים בו דבקתי ומתוך עצבי שחקתי,
וכסא סגול כוננתי מול הנר והציפור,
ונשענתי, נלאה-רוח, לקטיפת כריו לנוח,
והוספתי דום לשוח עם נפשי, צמא לפתור –
מה ניבא לי האורח המוזר והשחור
בקריאת "אל עד-אין-דור" ?
דום חקרתי והרהרתי, דום בזיו עיניו סקרתי ;
מבטו לעמקי-נפש חדרני עד לבעור.
חזיונות ללא הביע ... דמיונות ללא הגיע ...
על כסאי לאט הרתיע נר השמן גלי-אור –
הוי, א ו ת ה על כר המשי הסגול בגלי-אור
לא אראה – אל עד-אין-דור ...
הס ! מה זה ? הקטורת ריח ? הד כנפי אראל פורח ?
רחשן אזני מרגשת, אם עיני סגי-נהור !
"לא נדני אל עדנה – זה צירו מביא לי הנה
כוס מרגוע – תן-נא, תן-נא, כי ארוה ובל אזכור –
תן למחות זכון לנורה – תן לשכוח ולשכור ! "
סח העוף : " אל עד-אין-דור".
"עוף-כנף או שר-של-מטה, כנביא עונה לי אתה !
ויהי-מי שהטילך, אם סופה או צר שחור, -
כי-על-כן נדחת הנה – לנוותי שסר ממנה
גיל ואושר, ויכסנה ליל-צלמוות, - בי אמור :
היפרח צרי הישע ? האמצא את הר-המור ? "
ויקרא : "אל עד-אין-דור" .
"עוף-כנף או שר-של-מטה, מעני נביא נתת !
נא חנני, והודע-נא ללבי רווי ממרור,
אם מקבר אעבורה אל גן-עדן, המסתורה
בו תופיע לי לנורה, בת-אלמות, עלמת-אור –
אם אראנה ברקיע מזהירה בנזר-אור ? "
ויקרא : " אל עד-אין-דור ".
"צא ולך, שטן !" רעמתי בחרון אפי, וקמתי –
"שוב לסער, שוב לתופת – שם יאה לך מדור !
אל תשאיר נוצה שמתה – אות לשקר זו נבאת !
אל ביתי פרצת פתע והבאת בו מגור –
אל תפריע, צא, עזבני ערירי בדמי ודרור ! "
ויקרא : " אל עד-אין-דור ".
ונשאר, נשאר נטוע – לא ינוע, לא יזוע,
לא יסור מראש אתונה ולנצח לא ימור ;
ומבט עיניו מביע חלומות שטן מריע,
והנר אותו מגיה ומרתיע צל שחור ;
ונפשי לאור וחופש מהכתם השחור
לא תקום – אל עד-אין-דור !
מילים: א.א.פ
לחן: עממי
|
עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.
|
|
|
|
מיכאל
167 הודעות |
נשלח - 10/01/2010 : 23:49:54
|
| ותן קרדיט לז'בוטינסקי על התרגום. |
|
|
|
gideon
918 הודעות |
נשלח - 11/01/2010 : 09:03:56
|
ציטוט:
נשלח במקור על ידי מיכאל
ותן קרדיט לז'בוטינסקי על התרגום.
צודק, אם כי היה לי קשה קצת לתת קרדיט לז'בו באתר של הפועל.....
חוץ מזה אני די מופתע שאף אחד עוד לא שאל מי ב אום אל פחם כתב את זה. |
עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.
|
נערך על ידי - gideon ב-11/01/2010 09:08:32 |
|
|
|
חיים ברעם
403 הודעות |
נשלח - 12/01/2010 : 01:41:58
|
| לדב האדום, נפשו "הושחתה", לא חס וחלילה "הושחטה" |
|
|
|
gideon
918 הודעות |
נשלח - 12/01/2010 : 09:46:29
|
ברעם,
לשווא חיפשתי את "יומנו של כלב" של אלתרמן (סרג'נט סמית'). שהיה לטעמי הולם יותר כתגובה\המשך לדברי הדב.
עד כמה אתה זוכר בע"פ? |
עוֹלָם יָשָׁן עֲדֵי הַיְּסוֹד נַחְרִימָה
מִגַּב כָּפוּף נִפְרֹק הָעֹל
אֶת עוֹלָמֵנוּ אָז נָקִימָה
לֹא כְלוּם אֶתְמוֹל,
מָחָר – הַכֹּל.
|
|
|
|
חיים ברעם
403 הודעות |
נשלח - 12/01/2010 : 17:59:54
|
גדעון, השיר הזה התפרסם בטור השביעי של נתן אלתרמן בדבר, בעיקבות החיפושים האלימים בשני קיבוצים סמוכים זה לזה, דורות ורוחמה. הבריטים חיפשו, ונדמה לי שגם מצאו, נשק שהיה חבוי ב"סליקים".
הכלב שסייע לסרג'נט סמית' בחיפושים היה עימו גם בקרבות במלחמת העולם השנייה. הוא גאה בחלקו אז, אבל בוש ונכלם במעשיו עתה. בין השאר הוא אומר לסמית' (כל מה שאני כותב הוא מהזיכרון ושגיאות קטנות הן בהחלט אפשריות):
התיזכור איך זחלתי חרוך דינמיט
נאמן ואמיץ עד הסוף, סרג'נט סמית'?
באותם הימים לא בגדתי במלאכת
אז הרחתי מתכת, מתכת, מתכת
אך היום זאת אגיד אם אפילו תמית
עולה ריח אחר באפי סרג'נט סמית'
כי מריח אני קיסרות במורד
ומריח אני עם אנגלי שבגד
ומריח אני דיפלומטים דקים
הקונים ומוכרים בכל השווקים
את דגלי הקרבות שראינו בדם
עם החוב למתים שנפלו בעדם.
ומריח אני מה אוכל לעשות
את הסוף הנורא של הדרך הזאת
האימפריה גולשת משלב אל שלב
לא לשווא בביתה מיילל כה הכלב".
בסופו של הטור, החזק לטעמי מכל השירים הפוליטיים של אלתרמן, סמית' שולף את אקדחו, יורה ומחטיא, אולי במתכוון. |
|
|
| |
פאשקוויל |
|
|
|
