| משתמש |
 איך שדברים משתנים: למשל, דורפן ופלג?  |
|
קטמון ותיק 
2510 הודעות |
 נשלח - 10/05/2013 : 11:28:52
|
הטור של רון עמיקם היום בעיתון "סופהשבוע"
קטמון מוסיף המון
----------------------
רון עמיקם
ביום שישי הייתה הפועל קטמון ירושלים קבוצת האוהדים הראשונה בכדורגל הישראלי שהפכה להיות באופן רשמי למקצוענית, גם אם הייתה כזו מיום היווסדה. היא עשתה זאת בתוך ארבע שנות קיום, אם נתעלם לרגע על השנתיים שהייתה תחת ההכלאה עם מבשרת ציון, שנתיים שלימדו אותה להיות מה שהיא יישמה בארבע השנים הבאות.
יתכן ובעוד מספר שבועות תהפוך הפועל קטמון לאפיזודה חולפת כשתתאחד עם הפועל ירושלים, משאת נפש של רבים מאוהדי המיזם האדיר הזה, ויתכן וכל מה שייכתב כאן בהמשך הוא לא באמת מה שהם מייחלים לו, גם אם הקבוצה המאוחדת תהיה דומה רעיונית לרעיון של הפועל קטמון. השאלה שבכל זאת מנקרת אצלי, היא למה להתאחד?
אחרי הכל, כשמסתכלים על שלוש הקבוצות בבירה, הפועל קטמון הוא כרגע המועדון הכי בריא, הכי חזק, והכי נורמלי, גם אם הפועל ירושלים נראית בשנים האחרונות – שנות התחרות שלה על ההגמוניה האדומה בעיר – הרבה יותר טוב מזו שאותה עזבו אלפי אוהדיה בדרך להקמת המועדון החדש והמאוד מרענן. גם אם חלק מאוהדי הפועל קטמון נתפשים כאליטיסטים וחנונים, זה עדיין עדיף אלף אלפי מונים על פני חלק מאוהדי בית"ר ירושלים שנתפשים כגזענים ואלימים. אם אני איש עסקים המחפש פרסום, קהילה ששווה לתרום לה, מותג מבטיח, אני הולך בלי היסוס על קטמון. ואם הקבוצה השלישית בטיבה בעיר, היא בעצם המותג מספר 1 בה (בית"ר היא קבוצה עממית, כבר מזמן לא רק קבוצה ירושלמית), אז נדמה שזה הניצחון הכי גדול שלה בהקמת המיזם הזה.
ומתוך כל הדברים הטובים שעשתה קטמון – ויש לא מעט – הדבר הטוב ביותר שהיא יצרה זו תדמית נקיה. תדמית נבנית דרך תקשורת, וזה יש לה בגדול, אבל תדמית נוצרת גם מתוך אופי של אנשים. קחו כמשל את שי אהרון, לטעמי אחד משלושת הספורטאים הכי גדולים שהכרתי בכדורגל הישראלי. לא אחד משלושת השחקנים הכי טובים – והוא שחקן מופלא בלבל בו הוא משחק – אלא אחד משלושת הספורטאים הכי גדולים. גם אם יהיה בסערת הנפש הכי גדולה שלו, גם אם המקום בו הוא נמצא יהיה בשפל המדרגה, גדלות הרוח שלו, לצד האינטליגנציה הרגשית שלו, מעוררי הערצה. אני לא יכול למצוא אף שחקן ירושלמי, בעבר ובהווה, והכרתי לא מעט כאלה, שיש להם את היכולת לחצות בכל עת את ים סוף. ואני מתנצל בפני ז'אן טלסניקוב. הוא אשדודי.
שי אהרון ירד לפני שלוש שנים מחוזה בהפועל כפ"ס בליגה הלאומית לחוזה בליגה ב', כי הרגיש שהמקום בו הוא משרת ביכולותיו הכי טוב את הקהילה, הוא בקהילה עצמה. ואין יותר כיף מאשר לעבוד מהבית.
אפשר להתווכח על המספרים שמייצרת הפועל קטמון, 6,000 צופים או רק 4,000, אבל בכל מקרה מדובר בכמויות שגם מכבי נתניה והפועל ב"ש לא תמיד מייצרות ואלה קבוצות שתמיד הביאו יותר קהל מהפועל ירושלים. מה שיותר מדהים בקהל של קטמון זה שהוא בא לעבוד ולמרות שגם אצלו יש שירי שנאה, הוא רחוק שנות אור מאלימות. הייחוד הזה, לצד ההצלחה של ניהול באמצעות אוהדים, והיכולת לעמוד בלחצים ולייצר בצד העליה המטאורית לליגה השניה גם עליה בתוך שתי שנות קיום של קבוצת הנוער ללאומית, כל אלה מובילים אותי למסקנה שחופשי זה לגמרי לבד. |
אתה, שאתה מנהיג/שהגעת לזה כי פיקפקת במנהיגים!
אז הרשה למונהגים/להטיל ספק!
[ב. ברכט, מתוך השבח לספק] |
נערך על ידי - קטמון ותיק ב-10/05/2013 11:30:58 |
 |
|
|
HST
285 הודעות |
נשלח - 10/05/2013 : 11:43:06
|
ועל זה אמי עליה השלום היתה אומרת:
״עכשיו באים?״ |
|
|
|
איך שדברים משתנים: למשל, דורפן ופלג? |
|
|
|
