שיחה עם ציון זקן - מגן עולה

כל הפורומים

הפועל קטמון

קטמון - כללי

משתמש

שיחה עם ציון זקן - מגן עולה

קטמון ותיק

2510 הודעות

נשלח - 26/01/2013 : 22:57:17

הוא משחק חמש עונות במדי הפועל קטמון ירושלים (כולל שתי עונות עם מבשרת). נכון למועד העלאת הדברים לפורום, ולפי נתוני אתר ההתאחדות לכדורגל, הוא השחקן ששיחק הכי הרבה משחקים רשמיים - 116 – ובהם שיחק הכי רבה דקות משחק – 9768 – במדים האדומים שחורים. ממוצע של כ- 84 דקות לשחק.
מקומו בהרכב הפותח נראה כמובן מאליו (אצל כל המאמנים). הוא פשוט שם.
בגלל כל אלה (וגם בגלל שאור הזרקורים התקשורתיים פחות מאיר אותו) ביקשתי לשוחח עם ציון זקן.
נפגשנו ביום שישי, בפגרה שבין שני הסיבובים, באחד מבתי הקפה בשכונת בקעה בירושלים.

בשיחת טלפון אחרי הפגישה ביקש להוסיף ולהדגיש: "הפועל קטמון היא בית בשבילי אני שחקן בית".

* * *

קורות חיים, משפחה, מה עושה האשה? עיסוק (מקום עבודה), השכלה.
בן 31 וחצי. יליד ירושלים . גדלתי בשכונת קטמון. למדתי בבית ספר דנמרק שבקטמון סיימתי עם תעודת בגרות.
בצבא, שירתתי כ"חייל כללי", בשל היותי שחקן כדורגל זה הכי התאים לי.
עובד בבז"ק (מחסנאי). אשתי עובדת בדואר (שנינו בתחום התקשורת....)
נשוי + שתי בנות. (בנות 5.5 ו- 4)
מתגורר כיום בשכונת הר חומה בירושלים.

קריירה בכדורגל. היה בנוער בית"ר בשנים 1999-2000 בתפקיד קשר. מה היה אחרי זה?
אני משחק מגיל 6. גדלתי במחלקות הילדים והנוער של בית"ר. הייתי קפטן של הקבוצות. שיחקתי גם בשני משחקים בקבוצת הבוגרים של בית"ר בליגת על בעונות 1999/2000 ו- 2000/01, תחת הדרכתם של דרור קשטן ואלי אוחנה.שיחקתי גם בנבחרת הנוער – בשנים 97/98 98/99 תחת זאב זלצר. משם עברתי לשחק בקבוצות הבוגרים של גבעת זאב (לה הייתי שייך עד השנה) ושל מבשרת. עם גבעת זאב עליתי מליגה ב' לליגה א' (שהיתה הליגה הרביעית). סה"כ בקריירה שלי שיחקתי פעמיים בליגה ב', ובשתיהן עליתי ליגה. הפעם השלישית היתה עם הפועל קטמון ירושלים. רוב הזמן שיחקתי כקשר, בד"כ 50:50. במשך הזמן עברתי לשחק בתפקיד של מגן ימני.

האם ניסית או רצית לשחק בליגות גבוהות (מקצוענות). ואם לא – מדוע?
כפי שאמרתי הייתי שייך לסגל של ביתר בליגת העל לא ניסתי בקבוצות אחרות כי נכנסתי לעבוד בבזק אחרי הצבא וזה התאים לי לשחק בליגות הנמוכות.

האם מביא את בני המשפחה למשחקים?
אבא שלי בא איתי לכל משחק משאני ילד, היום הוא ואחותי באים לכל משחקי הבית. האשה והבנות באות כשיש מזג אויר טוב. במשחק פתיחת העונה הבנות שלי עודדו אותי כל כך חזק שעופר, המאמן, אמר לי "יש לך עידוד חזק ומקצועי"... מגיעים גם קרובי משפחה. אני קונה להם כרטיסים.

איך מבלה עם המשפחה אחרי משחקים? האם יש שוני מה עושה אחרי משחק רע או אחרי משחק טוב?
ברור שתוצאת המשחק משפיעה על המשך השבוע שלי אם זה ניצחון אז כייף גדול מבלה בעיקר עם המשפחה. אם זה הפסד יש מצב רוח לא טוב ומחכה כבר למשחק הבא כדי לתקן.

תחביבים שאינם ספורט ובילוי בשעות הפנאי?
בעיקר לבלות עם אישתי והילדות, לפעמים סרט טוב או מסעדה אני בעיקרון איש של בית. בפגרה אני משתדל לטייל הרבה כי במהלך העונה זה כמעט בלתי אפשרי.

מהי הפועל קטמון בעיני השחקנים, במיוחד "שחקני החוץ"? האם אוהדי קטמון "חונקים" "מלחיצים" את השחקנים? רגע או משחק במדי קטמון שחרוט בזכרון [חוץ ממשחק העלייה בליגה ב']?
השחקנים מחוץ לירושלים שמעו על הפועל קטמון. עכשיו כשהם במועדון הם מרגישים את הסטנדרטים המקצועיים והניהוליים והם השתלבו טוב מאד. הם מאד מחוברים למועדון, למכלול שלו. אפילו שחקן שכבר שיחק בליגות גבוהות יותר מתרגש ונהנה להיות בקטמון. היחס הכולל אלינו מצד ההנהלה, הצוות המקצועי וכמובן הקהל, יוצרים מחוייבות רבה. כשיש הרבה קהל, במשחקי הבית והחוץ, זה מגביר את המוטיווציה. בקבוצה יש חדר הלבשה בריא, מגובש.
רגע זכור במיוחד: השער שהבקעתי במשחק נגד גבעת זאב (בליגה ב') שבו ניצחנו 3:0.
http://www.youtube.com/watch?v=RvPNaAfl_N0
זה היה המשחק שאחרי ההפסד לבני יצלאל במשחק הבית בגבעת רם. המשחק בגבעת היה חשוב למוראל של השחקנים, אחרי פתיחה לא טובה של העונה. לנצחון הזה היתה חשיבות רבה לקבוצה..
רגע נוסף זה הנצחון נגד שעריים בחוץ. האווירה במגרש, הקהל הגדול של אוהדי קטמון שבאו למשחק. השמחה שלנו השחקנים עם האוהדים בסוף המשחק, שהיה חשוב מאד במאבק על העלייה לליגה א'.

כיצד אתה את היציבות שלך בהרכב הפותח בכל השנים? איך התחושה להיות "באנקר" בהרכב הפותח?
אני "שחקן של מאמן". מקצוען וממושמע. מסודר ולא מנסה להתבלט, "לגנוב את ההצגה". אני כך גם בחיים האישיים וכך גם במגרש. השנה, בכלל, יש יציבות די גדולה בהרכב הפותח.

התפקיד הפורמאלי המגרש – מגן ימני, אבל אתה מאד אוהב לעלות למעלה? למה? והאם אין בכך פגיעה בהגנה של קטמון?
אני אכן בתפקיד הפורמאלי מגן ימני. אבל היום בכדורגל המודרני המגינים עולים לסייע בהתקפה. אני רגיל (עוד מאז ששיחקתי כקשר) לעלות למעלה ולסייע להתקפה ויש לי את היכולת הטכנית לתרום להתקפה. לפי האתר של הקבוצה רשומים לזכותי עד עכשיו 5 בישולים בעונה הזו. זה מדבר בעד עצמו. גם הבקעתי, עד עכשיו, העונה שני שערים. כשאני עולה למעלה יש שחקן אחר [מטעמי בטחון שדה לא נציין שמות] שאמור לחפות עלי כדי למנוע "חור" בקו האחורי.
אנחנו משחקים העונה משחק התקפי, ולכן ההתקפות המתפרצות של הקבוצות היריבות נראות מסוכנות. אבל, בסה"כ אנחנו שולטים הרבה יותר במשחקים. נכון שיש בעייה שאנחנו "מתעוררים" אחרי שסופגים שער. זה נושא שנצטרך לטפל בו כדי להשתפר.
"מלכודת הנבדל" אינה שיטת משחק שלנו. פשוט לפעמים אין ברירה. נכון שזה עובד בהרבה מקרים, אבל גם נכון שיש בזה סיכון, בעיקר בגלל הרמה של השופטים והקוונים (והקווניות....) בליגה א'.

כשאתה אומר לאנשים שמשחק בקטמון – מה אומרים לך? האם מנסה/מצליח להביא אנשים מעבודה למשחקים?
להפועל קטמון יש חשיפה תקשורתית מאד גדולה. כמובן שמדברים הרבה על הקהל ועל האווירה המיוחדת במשחקים. במונחים של ליגה א' קטמון נחשבת לקבוצה מיוחדת, ובכלל זה התנאים והיחס לשחקנים מצד ההנהלה, הצוות המקצועי, ושוב – הקהל. חברים מהעבודה מגיעים למשחקים.

מה הלו"ז היומי שלך ביום רגיל וביום של משחק? איך מתכונן למשחק?
אני משתדל להיות מקצוען. בימי חמישי, אחרי האימון המסכם, אני מגיע לביתי, הולך לישון מוקדם (לא בליין...). בשישי בבוקר אני מקפיד על השקט שלי. הבנות בגן ואשתי בעבודה. אוכל ארוחת בוקר ומתרכז במשחק. גם אחרי כל השנים יש סוג של התרגשות, דריכות לפני המשחק. אולי יש יותר התרגשות מממשחק בפני הרבה קהל. אבל, אם לא תהיה לי ההתרגשות והדריכות – אני אפסיק לשחק.
לגבי אמצע השבוע: אני משחק כדורגל מגיל 6. אשתי ידעה שהיא מתחתנת עם כדורגלן ושיש לכך השפעה בחיי המשפחה.
סדר היום שלי עמוס: תחילה, בבוקר, מקום העבודה ואח"כ, אחרי הצהריים ולפנות ערב, 4-5 אימונים. נכון, שאם לא הייתי כדורגלן, אזי שעות אחרי הצהריים היו מוקדשות למשפחה. זה בהחלט מחיר שאני משלם. יש פעמים שאני חוזר הביתה "הרוג" אחרי אימון והבנות כבר ישנות.
ה"פיצוי" הוא ביום שיש חופש מהאימון ואז אני "אבא טוב". גם כשאפרוש אפצה את המשפחה.
אני מניח שלשחקנים שעיסוקם הוא רק בכדורגל יש יותר זמן להקדיש למשפחה.

איפה אתה רואה את עצמך בעוד 10, 20 שנים?
קודם כל אני מקווה לשחק עד גיל 37 לפחות (אם לא תהיינה פציעות). אני רואה עצמי קשור לספורט. אני מאד רוצה לאמן ילדים, לעצב אותם. אני מאד אשמח אם אוכל לעשות זאת במסגרת הפועל קטמון. וכמובן – להמשיך בעבודה הרגילה שלי בבז"ק.

האם צופה במשחקי כדורגל מחו"ל? האם מנסה ללמוד מהם? אחיזו קבוצה ושחקן מחו"ל אוהד? מה דעתך על פרשני הספורט/כדורגל בישראל?
אני צופה במשחקים מחו"ל. מנסה לראות איך שחקנים בתפקיד שלי משחקים. כשאני רואה משחקים עם חברים הם לא תמיד מבינים שהראייה של שחקן שמשחק בשוטף את מה שקורה במגרש היא לפעמים שונה מהראייה שלהם. יכול להיות שיש לי יותר הבנה מדוע שחקן עשה פעולה כזו או אחרת.
בחו"ל אני אוהד של ברצלונה ושחקן - דני אלבס.
בקשר לפרשנים, אני מתחבר יותר למי שהיו שחקנים. עומרי אפק, למשל, הוא פרשן מצויין, מקצועי ונטול אינטרסים. פרשנים אחרים, שיכול להיות שנחמד לשמוע אותם, באים גם מתוך אינטרס של חברות אישית, אהדה לקבוצה כזו או אחרת. אוהב לראות את תוכנית הסיכום המחזור שיהונתן כהן מנחה במוצ"ש, במיוחד שהוא מנסה "לדחוף" את קטמון לתוכה...

מה דעתו של מה שדן רומן אמר שהשחקנים בישראל דופקים את עצמם בכך שאינם עומדים על זכויותיהם המקצועיות והכלכליות מול הקבוצות?
מסכים איתו. מודה שאישית אני לא מודע לכל הזכויות שיש לי, אולי גם בגלל שיש לי מקום עבודה קבוע אחר. אין לנו קשר עם ארגון השחקנים. הם לא מגיעים אלינו בכלל.

איך היתה התחושה כאשר קטמון הגיעו למבשרת? ומה היתה התחושה אחרי השנתיים בקטמון/מבשרת כאשר המשיך במבשרת?
ההגעה של קטמון היתה שינוי מרענן. הפכנו לקבוצה הרבה יותר מקצועית. התנאים (גם הכלכליים) היו משופרים. מבחינת קהל הרי שכבר שיחקתי (למשל בבוגרים בבית"ר) מול קהל אז זה פחות השפיע עלי.
גם החשיפה היתה הרבה יותר גדולה. אמנם בקבוצה שיחקו "פליטים" מהפועל ובית"ר ירושלים, אבל אין ספק שהיה חשיפה מאד גדולה.
הפרידה מקטמון היתה לי, אישית, קשה, במיוחד אחרי כל מה שקטמון הביאה למבשרת.
הוצע לי לשחק בקטמון במסגרת ליגה ג', אבל היתה לי רתיעה. חשבתי שזה משהו כמו לשחק בשכונה, בליגה למקומות עבודה.
מבשרת אחרי הפרידה מקטמון היתה קבוצה טובה (בליגה א'). אבל מה שהביא לירידה לליגה ב' בסוף אותה עונה היה גם ההתנהלות הכללית במועדון (בעיקר בעיות כספיות, שכר) ומבחינה מקצועית – חוסר מזל.
כאשר קטמון עלתה לליגה ב' חזרתי בשמחה רבה, ללא היסוס. זה היה בשבילי כמו אוויר לנשימה.

כיצד אתה מסביר את זה ששחקנים בקטמון לא מבזבזים זמן במשחקים ולא מביימים פציעות קשות כדי להרוויח זמן? למה שחקן ששיחק בקבוצה אחרת אולי כן עשה את זה אבל בקטמון הוא לא יעשה את זה?
הייתי קורא לזה "רוח קטמון". רואים בדברים האלה התנהגות לא ספורטיווית. בקטמון יש שחקנים אינטלגנטים שיודעים שצורת התנהגות כזו תביא עליהם סוג של בושה. יכול להיות שזה גם משהו ב- DNA של המועדון. במשחקים האחרונים (למשל מול לוד) אנחנו ממשיכים לשחק אם רואים שהשחקן היריב מביים פציעה שאינה פציעת ראש שמחייבת להפסיק את המשחק. זו תהיה התשובה שלנו. ביום פציעות זה לא ספורטיווי.

אישיות ציבורית מוערכת (בחיים או מת) בישראל ובעולם בלי קשר להצבעה מפלגתית אישית – ומדוע.
שמעון פרס- בנאדם משכמו ומעלה תרם רבות למדינה ושומר על יציבות כל כך הרבה שנים.

עם מי [אישיות, סלב] היה רוצה להיפגש לשיחה/ארוחת ערב?
הייתי רוצה לפגוש את פפ גווארדיולה, המאמן לשעבר של ברצלונה. לשמוע ממנו מה עשה עם השחקנים המעולים שיש לו, שיטות אימון, איך היה לאמן קבוצה עם כל כך הרבה שחקנים טובים אבל גם ידועים ברמה הבינלאומית?

אתה, שאתה מנהיג/שהגעת לזה כי פיקפקת במנהיגים!
אז הרשה למונהגים/להטיל ספק!
[ב. ברכט, מתוך השבח לספק]

נערך על ידי - קטמון ותיק ב-26/01/2013 23:53:25

אליה

866 הודעות

נשלח - 26/01/2013 : 23:35:55

מגניב!נהנתי מאוד תודה לותיק תודה לציון -אוהב אותך מאוד באופן אישי יש לך אכלה עונה אחי שתצליח אתנו יחד

אליה

רגל עץ

2370 הודעות

נשלח - 26/01/2013 : 23:37:11

אחלה רעיון/ראיון.
מציע להעלות לאתר במקום לפורום, ולהפוך לסדרה קבועה...

אריאל

410 הודעות

נשלח - 27/01/2013 : 00:25:10

וואוו ותיק, סחתיין ענק על היוזמה! בהחלט אחלה ראיון, תודה. ולציון זקן התותח- כמה כיף לראות שוב ושוב את המחוייבות למועדון והנתינה הבלתי מתפשרת

איתן610

828 הודעות

נשלח - 27/01/2013 : 00:55:58

ציון באמת שחקן נשמה. בא לכל משחק בשיא השקט והרצינות ממש כמו שהוא בחיים הפרטיים שלו.
נותן את כל הלב והנשמה, ובאמת לא סתם הוא מניה בטוחה בהרכב.

אני מאד מאד אוהב אותו.

ציון עלה והצלח!!!

h.k.j.f.c

689 הודעות

נשלח - 27/01/2013 : 01:39:22

ציון, אתה ענק,
אוהבים אותך!

מנדי742

713 הודעות

נשלח - 27/01/2013 : 05:15:47