ראיתי את המשחק בטלויזיה ואני כל כך לא מכנא באוהדי הפועל חיפה: גם לראות את הקבוצה מפסידה, גם זה ליריבה העירונית, ואם זה לא מספיק יש ממול את הכהל הכי שחצן ויהיר בארץ (אולי למעת מכבי ת"א) ששר בשיא ההיתלהבות "למה יש הפועל בחיפה". כשראיתי את כל זה ממש יכלתי להרגיש את הכאב האדום של האוהדים. הלוי שבדרבי הבא הפועל תנצח 4-0.
בצעד משונה משהו, הלכתי אתמול לדרבי ועמדתי בלב אוהדי הפועל השרופים. כמה רשמים: 1. מעל 10 דגלי ענק אדומים עליהם מצוייר האיש עם הפטיש והמגל - נהדר. 2. "מי שלא קופץ ירוק" - משהו לא מסתדר לי כאן. איזו מין יריבות עירונית זאת כשהצבע השנוא הוא כל כך נייטרלי? 3. שירים ולחנים חביבים, כשמנגינת האבניבי שולטת. אי אפשר לומר שיצאתי מגדרי. 4. אוהדי הפועל מתחלקים לשניים: גוש של כאלף שמעודד 90 דקות, נשאר גם אחרי השער השני ומחא כפיים לשחקניו בסיום המשחק; כל השאר - קהל של מכבי. לא הפסיקו לקלל את השחקנים שלהם, נטשו בשנייה שנכבש השער השני, ובטוחים שהסיבה היחידה שהפועל לא ניצחה זה ששירזי לא פתח עם איזה שחקן שקר כלשהו. 5. מבין אלפי האוהדים - ראיתי אולי 5 בנות. 6. אין מה לומר, זה גרם לי געגועים עזים לדרבי, או לפחות ליריבות שיש להן קהל. 7. אני לא יכול לחכות יותר למשחק עם אורתודוקסים לוד בשישי.
נשלח - 14/03/2011 : 23:09:24
