זהו, עשיתי את זה. צרוף שני הדברים שאני אוהב - את קטמון, ולרוץ.
היה מאוד מאוד קשה, עליות חבל על הזמן.
והעליה הקשה מכולן - לקראת הסוף - רח' כובשי קטמון...
אם לא הייתי לובש את חולצת קטמון לא בטוח שהייתי עומד בזה.
עצמתי עיניים וחשבתי על מספר 7 שאני נושא על גבי, גולה לוחש לי
"תמשיך, תמשיך, אנחנו ביחד בעליה, הכל תלוי בך - ליגה א' או לא..."
בדרך, כשעוד היה לי כח לעשות משהו אחר (חוץ מלרוץ) שרתי 'אני מקטמון'.
ובקילומטר האחרון הלך בצד הדרך ילד עם קובע קטמון, צעקתי לו והוא ליווה אותי קצת. מי שמכיר אותו - תמסרו לו תודה, הוא עזר לי.
|
נשלח - 05/03/2011 : 19:48:44
