| ס ק י ר ת נ ו ש א |
| מחאיי |
נשלח - 24/01/2010 : 19:05:38
מה אתם אומרים? |
| 9 ת ג ו ב ו ת א ח ר ו נ ו ת (חדשות ביותר ראשונות) |
| יפתחמ |
נשלח - 13/03/2010 : 21:47:40
מצטרף לברכות ובעיקר לעמדה העקרונית להפסיק לריב על מה בדיוק היה כי אין לזה סוף..
באמת חשוב להבין שלמרות הכל עדיין שני העמים יכולים לחיות זה לצד זה, גם אם בלי אהבה גדולה (אפשר לחשוב שכל השכנים בעולם אוהבים זה את זה). |
| מחאיי |
נשלח - 13/03/2010 : 14:00:15
אחלה כתבה, עמוס.
איכס ייהוד מזרח ירושלים איכס |
| amos |
נשלח - 10/03/2010 : 18:34:13
הרבה לא מודעים לכמה עובדות: ערביי מזרח ירושלים (בעלי תעודת זהות כחולה) אינם יכולים לרכוש את רובן המוחלט של הדיורת במערב העיר - בניגוד ליהודי צרפתי עם אזרחות זרה בלבד, למשל. למה? הנה התשובה למי שחשב שחוק השבות קשור אך ורק לסדרי ההגירה וההתאזרחות בישראל
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1101789.html
ומי שממש רוצה לקבל פרספקטיבה משפטית גדושת עובדות (ולכן משעממת)
http://www.notes.co.il/idanl/62001.asp
בשני המקורות האלה לא נשאלת השאלה הבאה: מה זאת אומרת "יהנודים גרו שם"? מדוע זכאיות עמותות המתנחלים לרשת את כל היהודים בכל מקום? האם עמותות המתנחלים יורשות גם את הבית של סבתא שלי ז"ל? הרי גם בו "גרו יהודים"? איך בדיוק הם יורשים את בתי ההקדש הספרדי בשמעון הצדיק, שנועדו לעניים יהודים-ספרדיים ברוטציה של שנתיים? איך הם יושבים בבתי מני, רומנו, פרנקו, בג'איו בחברון כשרוב צאצאיהם של משפחות אלה - שבשמם הם עושים שימוש ציני - חתמו על מכתב שבו הם מסכימים (אם כבר משתמשים בשמם) להחכיר את בתיהם לפלסטינים לתקופה ארוכה? באיזה מובן אשכנזי מיליונר כמו אהרון ברוכי הוא "ממשיך שכונת התימנים בסילואן" יותר מהפלסטינים שם, ויותר מפעילי שלום תימניים כמו לירי מזרחי שסבתא שלה משם ממש?
טוב, אין ברירה, הנה מאמר שלי
http://www.haokets.org/default.asp?PageID=10&ItemID=4698
|
| אמיר גולה |
נשלח - 05/02/2010 : 17:46:15
בשתי מילים, העניין הוא שבארץ קיים חוק גזעני. הטענה של ה"יהודים" בשייח' ג'ראח היא שהמשפחות שלהן חיו שם לפני 48 כשהשטח נכבש ע"י הירדנים. ההיגיון (והחוק) אומר שנכון לתת להם לחזור לבתים, הרי הם נאלצו לברוח כדי להציל את חייהם. אבל גם הגיוני לתת לערבים לחזור ליפו, לרמלה, לוד ובקעה, גם מהמקומות האלה תושבים שדאגו לחייהם ברחו. החוק הירדני דאג לשמור על הבתים היהודיים שנכבשו, אבל חוק נכסי נפקדים הישראלי אומר שאחרי תקופה מסויימת שבעל הנכס נפקד הוא מאבד את בעלותו עליו, והממשלה רשאית למכור אותו. יהודי לא יכול להיות נפקד (זכות השיבה) וערבי כן. כנראה שהירדנים הם עם נאור יותר מאיתנו. לכן גם בית המשפט קבע שהעניין מסריח, אבל חוקי |
| lazy |
נשלח - 05/02/2010 : 16:30:54
בקשה קטנה: מישהו מתומכי ההפגנות יכול להסביר לאדם בור ועם הארץ כמוני מהי החשיבות העקרונית של הנושא?
אם הנושא הוא תהליך השלום, האם זה באמת הדבר שמונע את הסכם השלום שבפתח? יש כל כך הרבה בעיות הרבה יותר קשות ועקרוניות, וניראה לי שזה לא ישנה ממש אם יהיו עוד כמה יהודים שיגורו במזרח העיר. ואם הנושא הוא זכויות האדם והעוול שנעשה לכאורה לתושבי המקום, גם זה לא ניראה לי מספיק עקרוני. אני די בטוח שאפשר למצוא עוולות קשות יותר במדינה, מה גם שהצעד קיבל את אישור בית המשפט. וברור שבשביל להראות כמה המשטרה היא חרא ופועלת משיקולים פוליטיים, לא צריך את ההפגנה... |
| בלאש ביקו |
נשלח - 30/01/2010 : 12:14:42
נוכחות מבורכת של כשלושים אוהדים בהפגנה. מולנו בן גביר ומרזל, בבחינת אישוש הצורך בהפגנה הזאת. |
| ארמדיל |
נשלח - 29/01/2010 : 16:13:38
אתם מתבלבלים - מה שמטריד שם זה לא שמאל או ימין. מה שמטריד שם זה האטימות והתת-רמה של משטרת ישראל היקרה, שלצערי גם אנחנו היינו עדים לכך במשחק מול קרית מלאכי בוינטר. |
| נדב |
נשלח - 26/01/2010 : 16:07:14
טעות אסטרטגית של המתנחלים להתיישב שם. קוצר רואי וטיפשות. גם אם מסתכלים על הדברים מהצד של הימין אני עדיין לא מבין איך זה משרת את האינטרסים שלהם. סיפור ההתיישבות היהודית באזור, שהביא פה בקיצור ידידי ויקטור, מסתיים לכל המאוחר ב-1939. תפיסת בתים ע"י הוכחת בעלות מלפני עשרות רבות של שנים היא בדיוק הדרך להכשיר את זכות השיבה הפלסטינית. סיפורים כמו זה שתואר לעיל יכולים להיות מתוארים גם ע"י הפלסטינים שפיתחו את העניין לכדי נרטיב הנכבה. אמירה ימנית-ישראלית שכך הוגן וראוי פותחת דלת לתביעות מהסוג הזה. סיפורים הפוכים מזה של ההתיישבות בשיח' ג'ארח יש לפלסטינים על חלק גדול מן השכונות של ירושלים. |
| Victor Paco |
נשלח - 26/01/2010 : 11:19:49
בסמוך לשכונה מצוי קבר שמעון הצדיק, ועד למאורעות תרצ"ו (1936–1939) התקיימה בסמוך שכונה יהודית, נחלת שמעון. הרחוב המרכזי בשכונה, דרך הר הזיתים, הוביל ממרכז ירושלים לבית החולים הדסה ולאוניברסיטה העברית בהר הצופים. במהלך מלחמת העצמאות התנפלו לוחמים ערבים על שיירת הדסה אשר עשתה דרכה להר הצופים. בטבח נרצחו כ-78 יהודים (ה-ע"ח), והאירוע עורר זעזוע ביישוב היהודי בארץ ובעולם. לאחר איחוד ירושלים ב-1967 נבנתה אנדרטה סמוך למקום הטבח במרכז השכונה, ובה שמות 78 הנרצחים. |
