| ס ק י ר ת נ ו ש א |
| mbs |
נשלח - 20/09/2015 : 10:06:01
אהלן חיים, האם יש מצב להעלות לפורום את הטור היפה שלך על ה"דרבי"? אולי זה טבעו של העולם, אבל קצת עצוב שמקומון שהיה כה איכותי הפך לחינמון שבקושי זוכה לחשיפה. אז לטובת אוהדינו שאינם ירושלמים או שלא קראו אנא שתף אותם. |
| 7 ת ג ו ב ו ת א ח ר ו נ ו ת (חדשות ביותר ראשונות) |
| חיים ברעם |
נשלח - 22/09/2015 : 03:21:32
היציע האדום
אנחנו וההון
חיים ברעם
קל מאוד לכתוב כאן בסיסמאות ולהתיימר לפתור את כל הבעיות בכמה מליצות מרקסיסטיות; קשה יותר לנתח את הסוגיות ולעמוד על הסתירות הפנימיות ברשימה של ארבע מאות מלים. ננסה להבין את הדילמה המרכזית שלנו על קצה המזלג: איש מאיתנו, גם לובשי החולצות החביבים עם דיוקנו של צ'ה גווארה (הנערץ גם עליי) טרם לימד אותנו כיצד ליישב את האילוצים עם האידיאולוגיה. למען האמת, כולנו אנשי פשרות. אין בתוכנו, אוהדי קטמון, אפילו אוהד אחד, גם אם הוא חבר או אוהד של המפלגה הקומוניסטית, שדוחה בבוז תרומות של אנשי הון מובהקים. כולנו אוהבים בכל לבנו את התורמים, המאפשרים לנו להעמיד קבוצה סבירה למאבקים הקשים בליגה הלאומית.
באורח אידיאולוגי וגם רגשי, הייתי מעדיף כמובן שדמי החבר שלנו יכסו את כל הוצאות הקבוצה. כדי להגשים את האידיאל הזה צריך לוותר על כדורגל תחרותי ברמות הגבוהות. מי שחולם על ניצחונות בליגת העל, על יציעי טדי המתרוקנים מצהובים מקוננים בסוף דרבי נפלא נגד בית"ר, צריך להשלים עם חריגות לא קטנות מהטהרנות האידיאולוגית; מי שמוכן להשלים עם מאבקים סיזיפיים בליגות הנמוכות, מוטב שיתכונן לשלם את המחיר, גם אם מדובר בשיבה עצובה לאצטדיון האוניברסיטה בגבעת רם.
הצלחנו להקהיל לטדי קהל נהדר, לא מתנשא ולא סנובי, ולהקים מפעלי התנדבות מעוררי כבוד. יבוא היום שתהיה לנו גם קבוצת נוער מעולה, מורכבת מצעירים מכל העדות החיות בעיר. השאלה הנעוצה בבסיסו של הדיון הזה היא, האם ננחל הצלחה בעיצוב החלופה הדמוקרטית לגזענות וללאומנות ברחוב הירושלמי, מבלי שנקיים קבוצה ייצוגית בליגות המקצועניות שתמשוך קהל גדול למשחקי הבית? הדיון הגלוי בסוגיה הזאת משרת את כולנו: אם נבהיר לעצמנו לאיזה יעד אנו חותרים, נוכל לחפש בצורה מושכלת יותר את הדרכים להגשמתו. אנשים כמוני, סוציאליסטים מושבעים המתעבים את הגזענות, מתלבטים עמוקות בשאלה הזאת. התקשרנו מאוד לקבוצה ולשחקנים. סלאלום של עוז צבאג עדיף בעיני רבים מאיתנו על כל הנסים והנפלאות שמחוללים הכוכבים באירופה. אם מישהו ירצה לרכוש מאיתנו את עוז, למשל, בסכומי עתק שבהם ניתן להקים עשר קבוצות ילדים ונוער, מה נשיב? עוז משוחרר לא יוחזר?
אין טעם להעמיד כאן פנים של מורה הלכה אדום. אני מתלבט כאן, כמו כל האחרים. כשזה מגיע להפועל, כולנו מפא"יניקים באיזה מקום. הנוסחה הנכונה היא, ככל הנראה, כרוכה בהבנה שלא נוכל להקים כאן תשתית איתנה, בלי הצלחה למשוך בעלי הון בזכות הכדורגל הנקי שלנו ובזכות האווירה המלבבת ביציעי קטמון. זה נכון בהגדרה שאנשי הון התומכים בנו הם ליברלים ואנטי-פשיסטים, ובזה ייחודם. החלום שלנו הוא, שבעוד עשר שנים יגיעו רוב שחקני ההרכב הראשון שלנו משורות הנוער שצמח באגודה. אבל אפילו בחזון אחרית הימים הזה יש מקום חשוב לבני סיוון האהוב עלינו. עד שהחברה הישראלית לא תהיה סוציאליסטית (לא בקדנציה שלי, לצערי) לא נוכל להגשים טוהר אדום גם אצלנו. בינתיים נעשה כמיטב יכולתנו להיאבק למען שוויון ונגד האלימות. עד כה הלכנו בדרך הנכונה.
חיים ברעם
|
| רוברט נסטה מארלי |
נשלח - 21/09/2015 : 17:18:13
ציטוט:
נשלח במקור על ידי elhananm
תודה חיים.
כתמיד- כל מילה בסלע.
מומלץ מאוד  |
| elhananm |
נשלח - 21/09/2015 : 14:18:54
תודה חיים.
כתמיד- כל מילה בסלע. |
| davidkipod |
נשלח - 20/09/2015 : 16:13:37
אם כבר - אני מציע למי שלא קרא, חיים כתב גם טור חשוב לעיתון שלנו "היציע האדום". |
| mbs |
נשלח - 20/09/2015 : 15:57:27
תודה חיים, לצערי כל העיר של היום הוא לא אותו עיתון מצויין מפעם. הלוואי היה אחרת זו המציאות העצובה של רוב הפרינט בישראל. |
| חיים ברעם |
נשלח - 20/09/2015 : 15:40:54
טקטיקה חיים ברעם
האמת להמיתה
בגיליון ערב יום כיפור לא נאה לתקוף את מר יוסי סאסי. כבר הכול נאמר עליו, עוכל ונלעס וגם חסידיו הולכים ומתמעטים. התקרית המפורסמת ב"דרבי" בין הפועל קטמון ירושלים לבין הפועל ירושלים הוזמנה על ידו בכוונת מכוון. הפרובוקציה שלו הצליחה וכמה עשרות אוהדים מקטמון יצרו מעין הפגנה ספונטאנית שכללה בעיקר קללות, לא הכי עדינות. ישבתי בקרבת מקום, לא חס וחלילה ב"יציע הכבוד" וראיתי שלא נשקפת שום סכנה שאיזה אידיוט יפגע פיזית במר סאסי. האיש ניסה לכרסם קצת בתדמיתם של אוהדי קטמון, ובמידת מה הצליח.
למען האמת, אוהדי הפועל הוותיקה לא מחו במיוחד על ההפגנה נגד נשיאם. מי שמחפש מכנה משותף בין כל האוהדים האדומים בעיר מצא אותו בקלות: כולם מתנגדים לסאסי, ואני מנסח את הדברים בעדינות בשל הימים הנוראים. למצער, אוהדי קטמון מצטיירים עתה כאנשים אמיתיים, בשר ודם, ולא מוצרים סינתטיים מבית מדרשה של המורה המיתולוגית לנימוסים, חנה בבלי. רבים ממגדפי סאסי היו שוחרי איחוד מובהקים, שרואים באיש מכשול להשגת היעד שעליו הם עדיין חולמים בהקיץ. מי שהוציא לנו שם של צאן קודשים, או חברים ותיקים במועדון אצולה בריטי ליד בקינגהאם פאלאס, פשוט טעה ואולי גם הטעה. האווירה במשחקי קטמון היא נהדרת, אבל סאסי הוא סדין אדום עבור מאות בני אדם. מקווה שכולם יעשו חשבון נפש ויתגייסו לשמור על שמה הטוב של האגודה, הנכס האמיתי היחיד שלה.
בצד היפה של הדברים עליי להדגיש את קבלת הפנים הנהדרת שערכו אוהדי קטמון לשחקני הפועל ירושלים שנלחמו יפה גם בעשרה שחקנים. המשחק עצמו היה הוגן וכך גם האווירה בין השחקנים. מוזר שדווקא במשחק כזה חשתי שהאוהדים משני הצדדים כבר התרגלו לפילוג, גם אם הם מייחלים לאיחויו של הפצע הגדול. השנאה מזינה אותי את עצמה, וכמי שהיה עד ואחר כך גם משתתף פעיל בפילוגים בשמאל אני מכיר היטב את התסמונת הזו בין אחים, שאיבדו איש את רעהו, אולי לתמיד. יש להודות שבנוסף לאוהדי הפועל הוותיקים ביציעי קטמון, יש רבים מאוד שלא ידעו את יוסף. הגיעו לקטמון בני נוער רבים, אוהדים מהכדורסל וגברים ונשים עם הילדים. קטמון היא אגודה חדשה עם זיקה חזקה להפועל ההיסטורית, אבל גם עם סממנים חדשים לגמרי, דווקא מלבבים.
אשר לסאסי, כמו הקוסם הודיני הוא מצליח לצאת מכל מלכודת ומכל ארגז נעול היטב, והשמועות על התפטרותו הן תמיד מוקדמות מדי. לפילוג יש דינמיקה משלו, ואנחנו כבר יודעים שבהפועל הוותיקה סאסי הוא נצחי וכל ההנהלות החדשות הן ברווזי תקשורת מוצלחים פחות או יותר. לא נותר לנו אלא לאחל שנה טובה וחתימה טובה לכל אחינו מהיציע ממול, גם לאלה שמקללים אותנו עכשיו. אני מקווה שלפחות נכדיי הקטנים, ששלושתם היו בדרבי, יזכו לראות ימים אחרים.
חיים ברעם
|
| חיים ברעם |
נשלח - 20/09/2015 : 15:39:06
מבלי להסכים לדעתך על "כל העיר", חלק ממשפחתי והבסיס לכל העיתונות המקומית בישראל, אעלה כאן את הטור בעוד כמה דקות, חיים |
|
|
