| ס ק י ר ת נ ו ש א |
| yarond |
נשלח - 14/06/2014 : 19:05:32
אבי מרדכי דוויק הלך לעולמו ביום ראשון האחרון.
במהלך השבוע האחרון נתברכתי בביקורים של עשרות רבות של אנשי קטמון:
אוהדים, חברי עמותה, בעלי תפקידים בהווה ובעבר.
אני מבקש להודות לכל המנחמים אם בביקור, ואם בשיחה, בהודעות בכל אמצעי קשר אפשרי.
אבא שלי לקח אותי בשנת 1968 למשחק הכדורגל הראשון שלי בקטמון. היינו יוצאים מרחוב מסריק שם גרנו
והולכים ברגל את רחוב המליץ, מוהליבר, הצפירה, רות ורחל אמנו לשער הראשי.
אבי ואחיו היו בעלי מינוי קבוע למשך הרבה שנים.
הרגשתי צורך לצרף את דברי ההספד אותם נשאתי בהלוויתו של אבי:
אבא שלי
יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד על אבא שלי, אבל באינטרנט כתוב שהספד צריך להיות קצר.
אם צריך לקצר ולתאר את אבא שלי במילה אחת –
אז אבא שלי הוא אהבה אחת גדולה. זו לא אהבה מוחצנת, זו לא אהבה רועשת. זו אהבה שרואים ומרגישים בעיניים.
לאבא שלי היו עיניים גדולות ואוהבות – וידעת שכשאבא מסתכל על אמא ועל הנכדים ועל הילדים ועל הכלות והחתן ובני הזוג –
הוא אוהב אותם עמוק עמוק בעיניו ובליבו ולאבא שלי היה לב גדול לכולנו.
וידעת את זה ואבא לא היה צריך להגיד.
ובכלל אבא לא היה אומר הרבה אהבה אבל אנחנו ידענו כמה עמוקה אהבתו אלינו.
והיטיב לתאר זאת יוסי בנאי ואולי הוא כתב זאת על אבא- שמרוב אהבה הוא שותק.
אבא שלי היה גם ירושלמי. ירושלמי זה לא רק תיאור מקום מגורי אדם.
ירושלמי זה מתינות,
ירושלמי זה נאיביות,
ירושלמי זה נאמנות,
ירושלמי זה שורשים.
אבא שלי היה ירושלמי – מתון, נאיבי,
אבא שלי היה נאמן – ואפילו לספר, וגם לבעל הבסטה בשוק,
אבא שלי היה נאמן למקום עבודתו מכון ון ליר אותו הוא בנה ואף עבד בו יותר מחמישים שנה.
אבא שלי היה שורשי ומושרש. השורשים של משפחת דוויק מתחילים בירושלים לפני 131 שנה.
אבא שלי היה ציוני במובן הכי אמיתי וכן של המילה גם מבלי שעלה עם דגלים להר הבית.
הרופאים אמרו לנו הבוקר שאבא היה צדיק זאת כיוון שהלך לעולמו מבלי לסבול.
אנחנו לא היינו צריכים את ארבעת הימים הללו כדי לדעת שאבא שלנו הוא צדיק
ואני בטוח שמלאכתו של אלוהים קשה עד מאוד למצוא מחליף לאבא שלי בין ל"ו הצדיקים של דורו.
לפני כעשרה ימים הסתכלנו אלעד, ענבל ועידו על תמונה שלהם ושאלנו למי הם דומים
והגענו מסקנה שאלעד מרדכי בני הבכור דומה לסבא שלו.
ואני אומר לאלוהים תודה אם רק קיבלנו מאבא שלנו אחוז מכל הטוב שהיה בו.
ירון חיים דוויק 08.06.2014
|
| 8 ת ג ו ב ו ת א ח ר ו נ ו ת (חדשות ביותר ראשונות) |
| א.ד גורדון |
נשלח - 20/06/2014 : 14:15:02
תנחומי. שלא תדעו עוד צער |
| menilub |
נשלח - 15/06/2014 : 21:47:36
ירון,
מרגש וכלכך ירושלמי של פעם - בתקופה הטובה והמתונה של ירושלים
שלא תדע עוד צער
מני |
| davidkipod |
נשלח - 15/06/2014 : 12:57:24
ירון, נוגע ללב, משתתף בצערך. |
| פולדש |
נשלח - 15/06/2014 : 10:58:27
הספד מרגש, אני משתתף בצערך ובצער המשפחה.
|
| איתן610 |
נשלח - 15/06/2014 : 10:40:59
ירון
הספד מרגש מאד.
שלא תדעו עוד צער.
איתן |
| לב אדום מקטמון |
נשלח - 15/06/2014 : 08:44:20
משתתף בצערך ובצער משפחתך |
| גבעוני |
נשלח - 15/06/2014 : 00:36:50
ציטוט:
נשלח במקור על ידי yarond
אבי מרדכי דוויק הלך לעולמו ביום ראשון האחרון.
במהלך השבוע האחרון נתברכתי בביקורים של עשרות רבות של אנשי קטמון:
אוהדים, חברי עמותה, בעלי תפקידים בהווה ובעבר.
אני מבקש להודות לכל המנחמים אם בביקור, ואם בשיחה, בהודעות בכל אמצעי קשר אפשרי.
אבא שלי לקח אותי בשנת 1968 למשחק הכדורגל הראשון שלי בקטמון. היינו יוצאים מרחוב מסריק שם גרנו
והולכים ברגל את רחוב המליץ, מוהליבר, הצפירה, רות ורחל אמנו לשער הראשי.
אבי ואחיו היו בעלי מינוי קבוע למשך הרבה שנים.
הרגשתי צורך לצרף את דברי ההספד אותם נשאתי בהלוויתו של אבי:
אבא שלי
יש לי כל כך הרבה דברים שאני רוצה להגיד על אבא שלי, אבל באינטרנט כתוב שהספד צריך להיות קצר.
אם צריך לקצר ולתאר את אבא שלי במילה אחת –
אז אבא שלי הוא אהבה אחת גדולה. זו לא אהבה מוחצנת, זו לא אהבה רועשת. זו אהבה שרואים ומרגישים בעיניים.
לאבא שלי היו עיניים גדולות ואוהבות – וידעת שכשאבא מסתכל על אמא ועל הנכדים ועל הילדים ועל הכלות והחתן ובני הזוג –
הוא אוהב אותם עמוק עמוק בעיניו ובליבו ולאבא שלי היה לב גדול לכולנו.
וידעת את זה ואבא לא היה צריך להגיד.
ובכלל אבא לא היה אומר הרבה אהבה אבל אנחנו ידענו כמה עמוקה אהבתו אלינו.
והיטיב לתאר זאת יוסי בנאי ואולי הוא כתב זאת על אבא- שמרוב אהבה הוא שותק.
אבא שלי היה גם ירושלמי. ירושלמי זה לא רק תיאור מקום מגורי אדם.
ירושלמי זה מתינות,
ירושלמי זה נאיביות,
ירושלמי זה נאמנות,
ירושלמי זה שורשים.
אבא שלי היה ירושלמי – מתון, נאיבי,
אבא שלי היה נאמן – ואפילו לספר, וגם לבעל הבסטה בשוק,
אבא שלי היה נאמן למקום עבודתו מכון ון ליר אותו הוא בנה ואף עבד בו יותר מחמישים שנה.
אבא שלי היה שורשי ומושרש. השורשים של משפחת דוויק מתחילים בירושלים לפני 131 שנה.
אבא שלי היה ציוני במובן הכי אמיתי וכן של המילה גם מבלי שעלה עם דגלים להר הבית.
הרופאים אמרו לנו הבוקר שאבא היה צדיק זאת כיוון שהלך לעולמו מבלי לסבול.
אנחנו לא היינו צריכים את ארבעת הימים הללו כדי לדעת שאבא שלנו הוא צדיק
ואני בטוח שמלאכתו של אלוהים קשה עד מאוד למצוא מחליף לאבא שלי בין ל"ו הצדיקים של דורו.
לפני כעשרה ימים הסתכלנו אלעד, ענבל ועידו על תמונה שלהם ושאלנו למי הם דומים
והגענו מסקנה שאלעד מרדכי בני הבכור דומה לסבא שלו.
ואני אומר לאלוהים תודה אם רק קיבלנו מאבא שלנו אחוז מכל הטוב שהיה בו.
ירון חיים דוויק 08.06.2014
משתתף בצערך ובצער המשפחה |
| שמאש |
נשלח - 14/06/2014 : 22:02:27
יהי זכרו ברוך. אני זוכר היטב את אביך ז"ל משנות עבודתי במכון ון ליר.
באיזה צירוף מקרים מפתיע, נזקקתי השבוע למסמך שנכתב אלי לפני 24 שנים, חיפשתי ומצאתי אותו. על המסמך חתום מרדכי דוויק... |
|
|
