| ס ק י ר ת נ ו ש א |
| אדום אדום |
נשלח - 15/11/2013 : 08:16:15
http://doublepass.sport5.co.il/personal-column.php?id=126 |
| 6 ת ג ו ב ו ת א ח ר ו נ ו ת (חדשות ביותר ראשונות) |
| amos |
נשלח - 15/11/2013 : 12:30:14
עוד מטפורות. כתבתי את זה בפייס. יש מי שלא יסכים או יחשוב שזה לא הרגע...
=========================================
בחיי כל ציבור יש רגע כזה:
כשכוחות עריצים של רוע וסיאוב משתלטים על חייו.
כשדווקא להמשיך ולשתף איתם פעולה זה חוסר נאמנות ובגידה.
כששתיקה וחולשה וריפיון וסבילות הם כמעט פשע.
כשדווקא לעזוב ולהיאבק מבחוץ זה פטריוטיות ואהבת אמת.
כשפעילות ויוזמה ואמונה ובנייה של אלטרנטיבה מוסרית היא הדרך לשינוי.
דה-גול הבין את זה.
וילי בראנדט הבין את זה.
סאמורה מאשל הבין את זה.
צ'ה גווארה ונלסון מנדלה הבינו את זה.
מיליוני אנשים הבינו את זה.
הם בחרו להיאבק במולדת שלהם ובמשטר שהשתלט עליה מבחוץ.
והם נקראו בוגדים גם על ידי אנשים טובים שביקשו רק לשרוד איכשהו.
היום אנחנו משחקים נגד המולדת שלנו הנשלטת בידי זרים.
קוראים לנו הפועל קטמון ירושלים. אנחנו צבא הפועל-ירושלים החופשית.
הקמנו קבוצת כדורגל מפוארת, מצליחה, דמוקרטית,
פעילה חברתית, אנטי גזענית.
אנחנו באים היום לנצח. בשעה 15:00. בטדי. אנחנו יושבים ביציע המזרחי.
במחשבה שנייה - כבר ניצחנו.
יאללה קטמון!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
|
| עופר ליברגל |
נשלח - 15/11/2013 : 10:44:30
ציטוט:
נשלח במקור על ידי מחאיי
ציטוט:
נשלח במקור על ידי davidkipod
כתבה יפה מאוד, למרות שלא ראיתי את הסנדק.
תנסו דימוי אחר: זה מרגיש לפעמים כמו הנצרות שהתפלגה מהיהדות. קטמון מנסה לומר שמשיח כבר כאן, הוא בעצם כלל האוהדים שמחזיקים את הקבוצה, לא צריך לחכות לבעל הון שיעשה טובה. אבל כמו נוצרי טוב, אנחנו נוטים להגיש את הלחי השנייה, להבליג על היריקות בפרצוף והקריאות "בוגדים", בתקווה שיום אחד כל ה"יהודים" האלה "יראו את האור". אני יודע - זה משל מאוד בעייתי.
קודם כל בגלל שממש לא נוח לי (כמו מן הסתם לרובכם) לשחק את תפקיד ישו במשוואה. (אולי האוהד סייד קשוע יוכל לסייע לי במבוך הזהויות שנקלעתי אליו...)
שנית - מכיוון שהנצרות, בסופו של דבר, כשהבינה שהיהודים האלה עקשנים, הפכה להיות מאוד מאוד רעה אליהם.
כמו שכתבתי כבר במקום אחר - לכל משל יש מגבלות, ורק תחום מסוים שבו הוא חופף לנמשל. אחרת לא היה צורך משלים.
עוד בעונה הראשונה שיחקתי בראש עם ההקבלה בין 3 הדתות המונותאיסטיות לבין 3 הקבוצות הירושלמיות.
נחשו מה ביטר.
אנחנו לא סתם נוצרים, אנחנו פרוטסטנטים. או יהודים רפורמים/קונסרבטיבים. לא נוטשים את הדת, מנסים לתקן את מה שפגום בה, להתאים אותה לעידן חדש. לכן, הזעם של שותיפנו לאמונה אך לא לדרך גדול |
| מחאיי |
נשלח - 15/11/2013 : 10:38:35
ציטוט:
נשלח במקור על ידי davidkipod
כתבה יפה מאוד, למרות שלא ראיתי את הסנדק.
תנסו דימוי אחר: זה מרגיש לפעמים כמו הנצרות שהתפלגה מהיהדות. קטמון מנסה לומר שמשיח כבר כאן, הוא בעצם כלל האוהדים שמחזיקים את הקבוצה, לא צריך לחכות לבעל הון שיעשה טובה. אבל כמו נוצרי טוב, אנחנו נוטים להגיש את הלחי השנייה, להבליג על היריקות בפרצוף והקריאות "בוגדים", בתקווה שיום אחד כל ה"יהודים" האלה "יראו את האור". אני יודע - זה משל מאוד בעייתי.
קודם כל בגלל שממש לא נוח לי (כמו מן הסתם לרובכם) לשחק את תפקיד ישו במשוואה. (אולי האוהד סייד קשוע יוכל לסייע לי במבוך הזהויות שנקלעתי אליו...)
שנית - מכיוון שהנצרות, בסופו של דבר, כשהבינה שהיהודים האלה עקשנים, הפכה להיות מאוד מאוד רעה אליהם.
כמו שכתבתי כבר במקום אחר - לכל משל יש מגבלות, ורק תחום מסוים שבו הוא חופף לנמשל. אחרת לא היה צורך משלים.
עוד בעונה הראשונה שיחקתי בראש עם ההקבלה בין 3 הדתות המונותאיסטיות לבין 3 הקבוצות הירושלמיות.
נחשו מה ביטר. |
| עופר ליברגל |
נשלח - 15/11/2013 : 10:34:37
ולרגע קטן של דיון קולנועי:
הרי, רצון המשפחה היה שמייקל לא יהיה חלק מן העסק המשפחתי. הוא עצמו מעולם לא שאף להתנתק ובמידה רבה, פועל בעולם הפשע בניגוד לעמדת המשפחה. שלחיותו לצבא, כנקודת קפיצה לפוטיטיקה, הייתה רצון המשפחה. הוא משכנע אותם לתת לו להתערב בעקסים בגלל שהוא טוען כי אין להם ברירה. התקווה הייתה להעניק לו עולם שלא כרוח בפשע. זה הוא (ולא אחרים כפי שהוא טוען) אשר מושכים אותו לנתיב ההרס פעם אחר פעם לאורך הסרטים. וכאשר הוא משיג כוח, הוא לא בדיוק נאמן למשפחה שלו - שלא לומר מנתק את עצמו, בכוונה ושלא בכוונה, מכל מי שפעם אהב אותו. כלומר, לא דמות שאנחנו רוצים להיות משווים אליה. |
| davidkipod |
נשלח - 15/11/2013 : 09:53:22
עוד דימוי שעולה לי - כמו עין חרוד ואשדות יעקב בזמנו -
הפועל ירושלים איחוד מול הפועל ירושלים מאוחד...........
תחליטו לבד מי אנחנו. בכל אופן היום יגיעו כל החברים לאספה בחדר האוכל ע"ש טדי כדי לצרוח אחד על השני. |
| davidkipod |
נשלח - 15/11/2013 : 09:46:48
כתבה יפה מאוד, למרות שלא ראיתי את הסנדק.
תנסו דימוי אחר: זה מרגיש לפעמים כמו הנצרות שהתפלגה מהיהדות. קטמון מנסה לומר שמשיח כבר כאן, הוא בעצם כלל האוהדים שמחזיקים את הקבוצה, לא צריך לחכות לבעל הון שיעשה טובה. אבל כמו נוצרי טוב, אנחנו נוטים להגיש את הלחי השנייה, להבליג על היריקות בפרצוף והקריאות "בוגדים", בתקווה שיום אחד כל ה"יהודים" האלה "יראו את האור". אני יודע - זה משל מאוד בעייתי.
קודם כל בגלל שממש לא נוח לי (כמו מן הסתם לרובכם) לשחק את תפקיד ישו במשוואה. (אולי האוהד סייד קשוע יוכל לסייע לי במבוך הזהויות שנקלעתי אליו...)
שנית - מכיוון שהנצרות, בסופו של דבר, כשהבינה שהיהודים האלה עקשנים, הפכה להיות מאוד מאוד רעה אליהם.
כמו שכתבתי כבר במקום אחר - לכל משל יש מגבלות, ורק תחום מסוים שבו הוא חופף לנמשל. אחרת לא היה צורך משלים.
|
|
|
