| ס ק י ר ת נ ו ש א |
| עוגן ק. |
נשלח - 21/11/2009 : 17:12:52
מישהו יכול לסרוק את הטור השבוע בכל העיר "חוויית קטמון" לטובת הגולים שביננו? |
| 5 ת ג ו ב ו ת א ח ר ו נ ו ת (חדשות ביותר ראשונות) |
| tampopo |
נשלח - 22/11/2009 : 08:34:18
ציטוט:
נשלח במקור על ידי danvel1
הטורים של חיים נותנים תחושה של בית, קבוצה ואהבת כדורגל אמיתית.
|
| עוגן ק. |
נשלח - 21/11/2009 : 23:21:51
ציטוט:
נשלח במקור על ידי danvel1
הטורים של חיים נותנים תחושה של בית, קבוצה ואהבת כדורגל אמיתית.
זה גם מה שאני מרגיש. תודה חיים,
ותודה גדולה לגדעון שלא מנע את הרגש הזה מהגולים בשפלה. |
| danvel1 |
נשלח - 21/11/2009 : 22:22:47
הטורים של חיים נותנים תחושה של בית, קבוצה ואהבת כדורגל אמיתית.
|
| yarond |
נשלח - 21/11/2009 : 18:27:00
כל מילה בסלע ומה שלא פחות מדהים בסיפור שלנו שלא רק ותיקי ירושלים כמו חיים ברעם
ולהבדיל כמוני שחי על הגמר של 73 והמספרת של סינגל בקטמון בחצי הגמר
הרי שביציע יש מאות אוהדים חדשים בני הדור שלא ידע את הימים הגדולים - שנולדו אחרי
וממשיכים את המסורת |
| gideon |
נשלח - 21/11/2009 : 18:14:45
חוויית קטמון
קשה לתאר לאוהדי כדורגל משופשפים וציניים את עוצמתה של חוויית קטמון. מי שנכח באיצטדיון האוניברסיטה בגבעת-רם ביום שישי שעבר, ראה לא רק ניצחון יפה על אל-הוזייל, אלא גם מאות אוהדים אדומים שלא הפסיקו לשיר והשפיעו אהבה חמה, אמיתית ושמחה, על השחקנים שייצגו אתם על כר הדשא. החוויה התעצמה גם בזכות שני ותיקי הפועל, יניב אברהמי ואמיר גולה, שלחמו והפגינו רמת כדורגל שאיננה מאפיינת את ליגה ג'. שני הוותיקים מספקים לאוהדים האדומים את תחושת ההמשכיות, שחשובה כל כך לבניית קבוצה חדשה, הנטועה על האדנים הישנים של מורשת הפועל ירושלים.
גם כפיר מלול ששיחק בקטמון בעונה שעברה וחזר ממבשרת, הוסיף לקבוצה ברק ויכולת טכנית, ברגע ששובץ בהרכב במחצית השנייה. אני מבקש להדגיש, שכן היושרה של הטור הזה חשובה לי מאוד, שאיש משבע מאות הצופים לא ראה (וגם לא דרש לראות) רמה גבוהה במיוחד של כדורגל. אבל כדורגל סביר ראינו בהחלט, וידו האמונה של המאמן ליאור זדה ניכרת היטב בסגנון המשחק. אין בו מקריות אלא שיטה וסדר. חסרה קצת טכניקה לחלק מהשחקנים, ויתכן שגם החיסרון הזה יאוזן במהלך העונה. האם תוכל קטמון לשמור על המוראל בקרב קהל האוהדים אחרי שיבואו גם הפסדים, שהם בלתי נמנעים? קשה לי לחזות את הדברים בשלב הזה. אבל אם הקבוצה תהיה בתמונת העלייה לליגה ב' גם לקראת סוף העונה, היא תקהיל לגבעת רם את האלפים שהגיעו לטדי לפני שנתיים.
כמעט שאין לי עם מי לדבר על תחושת הראשוניות המלהיבה הכרוכה במשחקי קטמון. זה לא מזכיר כל כך את ימי אלי בן-רימוז' וליאון אזולאי, אלא יותר את התקופה הרחוקה יותר שהפועל שיחקה בימק"א, על מגרש הכורכר העלוב אבל נוכח הנוף הירושלמי משכר החושים. היינו הולכים לאימונים בימק"א ואפילו לאסיפות הקבוצה ברחוב ההסתדרות, ודיברנו שעות ברחוב המלך ג'ורג' 17 על ההגבהות של שלמה דרגן, הנגיחות של מנש כהן וברוך בנבנישתי, על הסמכותיות של הבלם וילי לנץ, על הטכניקה של בובה יצקן, על התבונה של החלוץ המבוגר סמי פרוכטמן. לפני המשחקים לא הצלחנו כמעט לאכול. בית הספר היה מעבר להרי החושך ואפילו סרטי הקולנוע נדחקו הצידה. כאשר מאמנה האגדי של ליברפול ביל שאנקלי דיבר על הכדורגל כתחליף לחיים, בעצם כהתגלמות החיים עצמם, הבנו אותו היטב.
בגיל מבוגר הרבה יותר קשה לחוות מחדש את הדברים. במשך השנים הסתיידו עורקי הרגש אחרי שפע של חוויות מכל העולם, אכזבות, תקוות שנופצו, ובעיקר אגודה שהתפרקה לנו בידיים. ובכל זאת הצלחנו להתרגש שוב. כאשר ניצחנו את מכבי רחובות ועלינו לליגה הבכירה בסתיו של 1957 התחיל הרנסנס האדום בעיר. אסור לנו לתת לו לגווע סתם כך, ולכן אנחנו עושים כמיטב יכולתנו הדלה.
חיים ברעם
|
|
|
