| ס ק י ר ת נ ו ש א |
| avitemkin |
נשלח - 12/09/2012 : 19:20:20
טוב, נפתחה הליגה, בניגוד לבקשתי לעוד חודשיים של שקט מבורך. קביליו פתח הערב עם נצחון על קרית מלאכי מפנדל בדקה האחרונה. אחחחח הנה זה מתחיל, ואני חזרתי לפה. שמעתי שרוצים להחתים את אופיר עזו? באמת? ולמה שלא ניקח במקומו את אסף? אולי את דן רומן. מה יהיה עם בלם? יש לנו חלוץ שני? נגמר השקט, נגמר ששי רגוע. התחילו חודשים של מניה דפרסיה (נקווה ליותר מניה והרבה פחות דפרסיה). יאללה הפועל. |
| 3 ת ג ו ב ו ת א ח ר ו נ ו ת (חדשות ביותר ראשונות) |
| הולך ברגל |
נשלח - 13/09/2012 : 18:08:23
ציטוט:
נשלח במקור על ידי קטמון ותיק
לא אוהבים אותנו!
יש לנו דימוי של מתנשאים, עשירים, מעדה מסויימת והכי גרוע "ססמולנים" טפו טפו!
אנחנו בעלי הקבוצה אבל איננו בעלי הון. בעלי הקבוצה הם כל אחד מאתנו: בני ובנות משפחה, השכנים ממול, עמיתים בעבודה, חברות וחברים לספסל הלימודים.
במשחקים בטדי "יציע הכבוד" נשאר נעול ומיותם. אצלנו היציע הזה מיותר. ראש העיריה והספונסר הנדיב יישבו ליד תלמיד התיכון שאסף שקל לשקל כדי לשלם את דמי החבר, או שהם יישבו לצד הפרופסור מהאוניברסיטה או מנכ"ל גוף ציבורי גדול.
כל משחק מול הפועל קטמון הוא, בעיני הקבוצה היריבה, כמו גמר גביע או משחק הישרדות נגד הירידה. כל קבוצה שבאה לשחק מולנו מתמלאת במשאבי מוטיבציה ויכולת. רוצים לעשות לנו "דווקא", בוודאי בטדי, היכל הכדורגל, "צריך להראות לקטמון מאיפה משתין הדג".
שחקני הקבוצה היריבה שקירטעו בקושי רק שבוע קודם ירוצו מולנו כמו איילות שלוחות ושחקני ההגנה יהיו לרמבו קשוח ותוקפני.
ומה התשובה שלנו?
כוחנו ברוחנו, בקהילה התומכת, במחוייבות וכמובן באהבה.
ומי זה אנחנו? אנחנו זה הקהל, האוהדים וכמובן השחקנים.
לא נאמר "יהיה טוב", אלא "אנחנו רוצים שיהיה טוב".
לכן, נגיע ליציע, לכן השחקנים יעלו למגרש כשאנו מאמינים בכוחנו וביכולתנו ובמה שאנחנו.
ובגלל האמונה, האהבה והמחוייבות – ננצח!
 |
| מחאיי |
נשלח - 12/09/2012 : 21:47:03
לאוס מפסידה לתאילנד 2-1 לאחר יתרון במחצית.
יאללה הפועל! |
| קטמון ותיק |
נשלח - 12/09/2012 : 21:10:58
לא אוהבים אותנו!
יש לנו דימוי של מתנשאים, עשירים, מעדה מסויימת והכי גרוע "ססמולנים" טפו טפו!
אנחנו בעלי הקבוצה אבל איננו בעלי הון. בעלי הקבוצה הם כל אחד מאתנו: בני ובנות משפחה, השכנים ממול, עמיתים בעבודה, חברות וחברים לספסל הלימודים.
במשחקים בטדי "יציע הכבוד" נשאר נעול ומיותם. אצלנו היציע הזה מיותר. ראש העיריה והספונסר הנדיב יישבו ליד תלמיד התיכון שאסף שקל לשקל כדי לשלם את דמי החבר, או שהם יישבו לצד הפרופסור מהאוניברסיטה או מנכ"ל גוף ציבורי גדול.
כל משחק מול הפועל קטמון הוא, בעיני הקבוצה היריבה, כמו גמר גביע או משחק הישרדות נגד הירידה. כל קבוצה שבאה לשחק מולנו מתמלאת במשאבי מוטיבציה ויכולת. רוצים לעשות לנו "דווקא", בוודאי בטדי, היכל הכדורגל, "צריך להראות לקטמון מאיפה משתין הדג".
שחקני הקבוצה היריבה שקירטעו בקושי רק שבוע קודם ירוצו מולנו כמו איילות שלוחות ושחקני ההגנה יהיו לרמבו קשוח ותוקפני.
ומה התשובה שלנו?
כוחנו ברוחנו, בקהילה התומכת, במחוייבות וכמובן באהבה.
ומי זה אנחנו? אנחנו זה הקהל, האוהדים וכמובן השחקנים.
לא נאמר "יהיה טוב", אלא "אנחנו רוצים שיהיה טוב".
לכן, נגיע ליציע, לכן השחקנים יעלו למגרש כשאנו מאמינים בכוחנו וביכולתנו ובמה שאנחנו.
ובגלל האמונה, האהבה והמחוייבות – ננצח!
|
|
|
